צרות של עשירים

רבני שלום לעם תגובות: 0

צרות של עשירים – שמחה פשיטיק

מנואל דה לאון היה מקסיקני שמנמן ושחום מעט. בוקר אחד השכים קום, כהרגלו. שתה את הקפה השחור היומי, ופנה אל מטעי המלפפונים אותם גידל. אך אז נחרד – כל המלפפונים האהובים עליו, מאות קילו של הירוק-הירוק הזה, נדבקו במחלת קרקע פטרייתית! כל עמלו עומד לרדת לטמיון, כאשר הירקות יירקבו ולא יהיו ראויים למאכל. מנואל פרץ בבכי. דמעות גדולות נשרו מעיניו וזלגו על המלפפונים, בני טיפוחיו. הוא נתן קולו בקריאות של עצב ותסכול, והשממה החזירה לו הד: 'אני אבוד!' חשב לעצמו. 'איבדתי את כל כספי. השקעתי המון במטעים הללו, ועכשיו כולם ייזרקו לפח האשפה. הפכתי לעני ואביון...'

ברוב ייאושו התחיל לפסוע בין שבילי החול. הלך בלי שימת לב, עלה הרים, ירד בקעות. הנופים סביבו התחלפו והוא במחשבותיו עסוק: 'לו הייתי עשיר, אזי לא הייתה לי כל דאגה. הנה למשל, אנריקו שכני האמיד, הוא איננו דואג על מלפפונים ומחלות ירק. יש לו משרתים ומשרתות והוא רק יושב ונהנה מהחיים. רק אני תקוע בביצה של עניות ועבודה קשה... די! לא יכול יותר לחיות ככה!' כה היו מחשבותיו של מנואל דה לאון.

ואז הוא ראה אותה. היא ישבה על סלע תחת לעץ שסק, בידיה אחזה אגודת פרחים ועשבים. 'שלום לך, איש צעיר', פנתה האישה למנואל: 'ביכולתך לבקש משאלה ואני אגשים לך אותה'. מנואל הביט בה בעיניים נדהמות: 'מה?! כל משאלה שאבקש תוכלי לממש לי?' שאל בהתלהבות. 'כן', היא ענתה: 'בקש משאלה'. מנואל התקרב ואמר: 'אני רוצה להיות עשיר כמו אנריקו השכן שלי!' האישה הגישה לו את זר הפרחים, והורתה לו להריח אותם. מנואל נשם מלוא אפו מן האגודה הריחנית וציפה להתגשמות המשאלה...

ובכן, זה עבד. מאותו יום ואילך התעשר מנואל עוד ועוד. ההצלחה האירה לו פניה, ותוך זמן קצר הוא צבר הון רב. את מטעי המלפפונים, כמו גם את ביתו הפשוט והדל, מכר בעד סכום זעום, ורכש לעצמו אחוזה שלמה ובה ארמון מפואר ומלא חדרים. לבושו הבלוי הוחלף במערכת בגדים מכובדת ויוקרתית, ואף אשתו וילדיו עטו על עצמם מחלצות כיאה לבני עשירים. משרתים ומשרתות הסתובבו בין המסדרונות והמבואות, ודאגו לכל צרכי הבית. ניקיון, בישול, קניות, כיבוס הבגדים וגיהוצם – הכול הוטל על כתפיהם. לא היה במקסיקו כולה איש מאושר כמו מנואל דה לאון. 'אלו הם החיים הטובים!' חלף הרהור צוהל במוחו. 'חיים חסרי דאגות, טרדות, התרוצצויות ועבודה קשה. זה מה שרציתי!'.

הבעיות התחילו כאשר התרחשה בארמונו הפריצה הראשונה. גנבים חדרו לבית והספיקו ליטול חפצי ערך וכסף מזומן. למרבה המזל, אחד המשרתים התעורר ויצא אל המטבח כדי לשתות, ואז הבחין בגנבים. הללו ברחו על נפשם, אך מאז ואילך מנואל היה מודאג. הוא העמיד שומרים סביב הארמון, חלקם פטרלו ליד חומת האחוזה וחלקם עמדו ליד הדלתות והחלונות הרבים. הלילות הפכו עבור מנואל לסיוט. כל רעש קטן הקפיץ אותו, משום שחשב שאלו גנבים.

ואז התרחש המאורע ששבר את ליבו של מנואל דה לאון. היה זה בוקר רגיל וסתמי, וילדיו קמו והתארגנו ליציאה ללימודיהם. התלבשו, נטלו את הכריכים שהכינה להם טבחית האחוזה, ועלו על הרכב המשפחתי – אחד מני רבים – שהוביל אותם אל בית ספרם. כשירד מיגל, ילדו הקטן של מנואל, מרכב השרד, התנפלו עליו שני מקסיקנים גברתנים ונטלו אותו במהירות אל תוך רכב שהמתין להם בצד הדרך. מיגל נחטף! נהג הרכב ההמום, והילדים הנוספים שהבחינו במחזה – התחילו לזעוק לעזרה. אך אף אחד לא היה יכול להועיל להם. מיגל נחטף על ידי המאפיה המקומית, ואיתם גם המשטרה לא הסכימה להתעסק...

הדרישה לכופר תמורת הילד, הגיעה לביתו של מנואל דה לאון יומיים אחר כך. עד אז, הוא הספיק לרוקן את כל מאגר דמעותיו. עיניו כבר היו טרוטות מחוסר שינה ומבכי ממושך, והוא חש שליבו עומד להתפקע. כאשר הגיעה דרישת הכופר, הוא נחרד... החוטפים דרשו סכום עצום תמורת הילד, סכום שלא היה ברשותו. 'אין כסף – אין ילד', אמר לו החוטף בקור רוח. 'יש לך עשרים וארבע שעות!' הזהירו. השעות חלפו ולמנואל לא היה מושג מהיכן הוא משיג את הכופר. את כל המאמצים האפשריים כבר עשה, השיג הלוואות, מכר חפצים, ועדיין חסר לו כרבע מהסכום.

השעה האחרונה הגיעה ומנואל לא ידע את נפשו. בעוד שישים דקות, מיגל שלו כבר לא יהיה בין החיים. ואז יצאה זעקה מפיו: 'אני לא רוצה להיות עשיר! אני רוצה לחזור להיות מנואל דה לאון, האיכר הפשוט! אנא!!!'

ועם הצעקה הזאת התעורר מנואל מהחלום המהפנט, רואה מולו את האישה עם הפרחים. הוא שפשף את עיניו: 'זה רק חלום?' קרא כלא מאמין. 'כן', חייכה האישה. 'הצמחים האלו מרדימים, ותוך כדי השינה שלך סיפרתי לך מה כרוך בלהיות עשיר. אין דבר כזה חיים נטולי דאגות. כל אחד והדאגה שלו. כעת תבחר אלו דאגות אתה מעדיף בחייך...'

*

לפני כל צעד שאנו עושים בחיים, כמו קניית דירה או רכב, ואפילו לפני נישואין – רצוי לחשוב מה ידרוש מאתנו הצעד שאנו חפצים בו. ואם אנו חושבים שהדשא של השני ירוק יותר – כדאי לחשוב שוב על העניין...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר