הַכָּרַת הָאֱמֶת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

הַכָּרַת הָאֱמֶת

בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבְּרוּסְיָה הָעֲנָקִית פָּעֲלָה כְּנוּפְיַת נוֹכְלִים עַרְמוּמִיִּים. אֲנָשִׁים רַבִּים נָפְלוּ בְּתַרְגִּילֵי הָעֹקֶץ שֶׁאוֹתָם עָרְכוּ, הַקָּרְבָּנוֹת נִבְרְרוּ בִּקְפִידָה, וְהַתַּרְגִּיל תֻּכְנַן כָּךְ שֶׁהַנֶּעֱקָץ לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁנֶּעֱקַץ, וְכָךְ אֲפִלּוּ לֹא יֵלֵךְ לְהִתְלוֹנֵן בַּמִּשְׁטָרָה. הָיָה זֶה תַּרְגִּיל מְתֻחְכָּם מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

לְאַחַר מַעֲקָב קַל סְבִיב קָרְבָּן פּוֹטֶנְצְיַאלִי, הָיוּ נִגָּשִׁים אֵלָיו בְּפִנַּת רְחוֹב צְדָדִית וּמְבַקְּשִׁים לְשֹוֹחֵחַ עִמּוֹ בְּעִנְיָן חָשׁוּב. הַקָּרְבָּן שֶׁגִּלָּה סַקְרָנוּת, שָׁמַע מִפִּיהֶם עַל מְכוֹנָה חֲדִישָׁה שֶׁאוֹתָהּ רָכְשׁוּ, מְכוֹנָה שֶׁמַּדְפִּיסָה שְׁטָרוֹת כֶּסֶף מְזֻיָּפִים בְּאֵיכוּת דּוֹמָה לַמָּקוֹר. הַשְּׁטָרוֹת נִבְדְּקוּ עַל יְדֵי מֵיטַב הַמֻּמְחִים, אִישׁ לֹא עָלָה עַל הַזִּיּוּף שֶׁבָּהֶם, אֲפִלּוּ לֹא הַבַּנְק הַלְּאֻמִּי.

לְמוּל עֵינֵי הַקָּרְבָּן הַפּוֹטֶנְצְיַאלִי שֶׁפִּקְפֵּק בַּאֲמִתּוּת הַסִּפּוּר, נִפְתְּחָה מִזְוָדָה מְלֵאָה בַּחֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל שְׁטָרוֹת כֶּסֶף מַבְרִיקִים, הַשְּׁטָרוֹת הֻצְּגוּ כְּאִלּוּ יֻצְּרוּ בַּמְּכוֹנָה הַחֲדָשָׁה, 'בְּבַקָּשָׁה', אָמְרוּ, 'בְּדֹק אִם אַתָּה מַבְחִין בְּזִיּוּף'. הָאִישׁ שֶׁלֹּא מָצָא כָּל הֶבְדֵּל בֵּין שְׁטָרוֹת אֵלּוּ לַאֲחֵרִים, עֲדַיִן פִקְפֵּק. 'תִּרְאוּ, אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ בַּמִּקְצוֹעַ, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲחֵרִים יִרְאוּ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא כָּל כָּךְ רוֹאֶה'. שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת נִשְׁלְפוּ מֵאַחַת הַחֲבִילוֹת בְּאַקְרַאי, 'קַח אֶת אֵלּוּ וּפְנֵה לִסְנִיף הַבַּנְק הַקָּרוֹב, תְּבַקֵּשׁ לִבְדֹּק שֶׁאֵינָם מְזֻיָּפִים'.

הָאִישׁ שֶׁהִתְפַּעֵם מֵרָמַת הַבִּטָּחוֹן שֶׁאוֹתָהּ הִצִּיגוּ הַנּוֹכְלִים, מִהֵר לִבְדֹּק אֶת הַדָּבָר. הֵם צָדְקוּ. אִישׁ מִבֵּין הַפְּקִידִים לֹא הִבְחִין בַּזִּיּוּף גַּם לְאַחַר בְּדִיקָה מְדֻקְדֶּקֶת, הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה פָּשׁוּט מֻשְׁלֶמֶת.

כָּעֵת הִגִּיעַ תּוֹרָם שֶׁל הַפְּרָטִים הַמַּעֲשִׂיִּים: 'תִּרְאֶה, לֹא בָּרִיא בַּעֲבוּרֵנוּ לְהָצִיף אֶת הַשּׁוּק בִּשְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים וּמַבְרִיקִים, הַדָּבָר עָלוּל לְעוֹרֵר חֲשָׁד, גַּם אִם בַּשְּׁטָרוֹת עַצְמָם אֵין כָּל בְּעָיָה. אָנוּ מוּכָנִים אֵיפֹה לְקַבֵּל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֻבָּל בִּשְׁטָרוֹת מְשֻׁמָּשִׁים, וּתְמוּרָתָם תְּקַבֵּל שְׁטָרוֹת בְּסַךְ מֵאָה אֶלֶף רֻבָּל מִבֵּית הַדְּפוּס שֶׁלָּנוּ'.

חֶשְׁבּוֹן שֶׁל אֶחָד וְעוֹד אֶחָד הֵבִיא אוֹתוֹ לַהֲבָנָה שֶׁאֵין לוֹ מָה לְהַפְסִיד, רַק לְהַרְוִיחַ שִׁבְעִים אֶלֶף רֻבָּל בִּמְזֻמָּן תְּמוּרַת גִּיּוּס מְזֻמָּנִים. שָׁוֶה. נָכוֹן, הוּא יִצְטָרֵךְ לִשְׁבֹּר חֶסְכוֹנוֹת, וְאוּלַי אֲפִלּוּ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, אֲבָל הַתְּמוּרָה שָׁוָה, מָחָר יוּכַל לִקְנוֹת כִּמְעַט אַרְמוֹן....

עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁבַר הָאִישׁ חִסָּכוֹן יָשָׁן, מָכַר אֶת בֵּיתוֹ בִּמְחִיר מוּזָל, הָעִקָּר לְקַבֵּל מְזֻמָּנִים. נִגַּשׁ כְּשֶׁבְּיָדוֹ מְלֹא הַסְּכוּם לְאַחַד הַנּוֹכְלִים, וּבִקֵּשׁ לְמַמֵּשׁ אֶת הָעִסְקָה. הוּא הָיָה זָהִיר, וְשׁוּב נָטַל כַּמָּה שְׁטָרוֹת מִתּוֹךְ הַמִּזְוָדָה שֶׁאוֹתָהּ הֵבִיאוּ הַנּוֹכְלִים, פָּנָה לַבַּנְק הַמְּקוֹמִי וּבִקֵּשׁ לִבְדֹּק. גַּם הַפַּעַם לֹא נִמְצָא שׁוּם פְּגָם, וְהַחֲבִילוֹת הֶחֱלִיפוּ יָדַיִם, מֵאָה אֶלֶף תְּמוּרַת שְׁלֹשִׁים.

שִׁיר עַלִּיז הִתְנַגֵּן בְּפִיו, אֶת עִסְקַת חַיָּיו עָשָֹה בִּרְגָעִים אֵלּוּ כִּמְעַט בְּלִי מַאֲמָץ. מֹחוֹ הָיָה עָסוּק בִּטְוִיַּת חֲלוֹמוֹת אֵיךְ וְכֵיצַד יְמַמֵּשׁ אֶת הַסְּכוּם, מָה יַעֲשֶֹה וְכַמָּה יִקְנֶה... וּלְפֶתַע קְרִיאָה: 'עֲצֹר, בְּשֵׁם הַחֹק!' שׁוֹטֵר קָשׁוּחַ עָצַר אוֹתוֹ לִבְדִיקַת מִסְמָכִים שִׁגְרָתִית. 'מִי אַתָּה? מָה מַעֲשֶֹיךָ? מָה הַתִּיק שֶׁבְּיָדְךָ?' הִפְגִּיז בִּשְׁאֵלוֹת. לְמַרְאֵה חִוְרוֹן פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ בִּקֵּשׁ גַּם לִבְדֹּק. פָּתַח אֶת הַמִּזְוָדָה, מִשֵּׁשׁ אֶת הַשְּׁטָרוֹת, כְּשֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ פּוֹעֵם בְּחָזְקָה, 'מְזֻיָּפִים! בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים אַתָּה עוֹסֵק. סוֹף סוֹף תָּפַסְנוּ מִי מֵצִיף אֶת הָעִיר בִּשְׁטָרוֹת אֵלּוּ'. בְּעוֹד הַשּׁוֹטֵר עָסוּק בִּבְדִיקַת הַשְּׁטָרוֹת, עָשָֹה הָאִישׁ חֶשְׁבּוֹן מָהִיר, אָמַד אֶת הַמֶּרְחָק לַסִּמְטָה הַקְּרוֹבָה, נָשָֹא אֶת רַגְלָיו וְנִמְלַט מִן הַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת שֶׁלֹּא הָיְתָה מְבַיֶּשֶׁת אֲפִלּוּ חֲמַקְמַק מִקְצוֹעִי.

מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה שֶׁלּוֹ, רֵיק מִכֹּל, אֲבָל בִּתְחוּשָׁה שֶׁלְּפָחוֹת חַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ כְּשָׁלָל. אִלּוּ נִשְׁאַר שָׁם הָיָה נִכְלָא לִשְׁאֵרִית יְמֵי חַיָּיו, עֲדִיפָה הַחֵרוּת עַל הַמָּמוֹן.

אֲבָל אֶת זֹאת לֹא יָדַע שֶׁהוּא נָפַל בְּרֶשֶׁת, שֶׁנֶּעֱקַץ הֵיטֵב בְּתַרְגִּיל עֹקֶץ שֶׁבּוֹ עָקְצוּ אוֹתוֹ נוֹכְלִים גְּדוֹלִים. הוּא לֹא יָדַע כַּמָּה דְּבָרִים: הוּא לֹא יָדַע שֶׁהַכֶּסֶף הוּא אֲמִתִּי וְלֹא מְזֻיָּף, גַּם לֹא יָדַע שֶׁהַשּׁוֹטֵר אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד מִקְּבוּצַת הַנּוֹכְלִים שֶׁהִתְחַפֵּשׂ. הוּא לֹא הִבְחִין אֵיךְ מְרַמִּים אוֹתוֹ וּמוֹלִיכִים אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ לְעִסְקָה שֶׁסּוֹפָהּ יָדוּעַ. הַתַּרְגִּיל הָיָה פָּשׁוּט מְאֹד: הַנּוֹכְלִים מַצִּיגִים בִּפְנֵי הַקָּרְבָּן שְׁטָרוֹת כֶּסֶף חֲדָשִׁים אֲמִתִּיִּים, הֵם כְּלָל לֹא עוֹסְקִים בְּזִיּוּף, וְלָכֵן אֵין לָהֶם מִמָּה לַחֲשֹׁשׁ, פְּקִיד הַבַּנְק לְעוֹלָם לֹא יְגַלֶּה זִיּוּף בִּשְׁטָר שֶׁהֻדְפַּס כַּדִּין בְּבֵית הַדְּפוּס הַמֶּמְשַׁלְתִּי. הַשְּׁטָרוֹת הַמְגֹהָצִים אֵינָם אֶלָּא כְּסוּת עֵינַיִם לַתַּרְגִּיל הָאֲמִתִּי. בְּשָׁעָה שֶׁיָּבִיא הָאִישׁ אֶת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף הָרוּבָּלִים מִבֵּיתוֹ, יִשָּׁלַח הַשּׁוֹטֵר הַמְדֻמֶּה לְהַחֲזִיר לְעַצְמָם אֶת מֵאָה אֶלֶף הָרוּבָּלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלָּהֶם. הֵם סָמְכוּ עַל כָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם יַעְדִּיף הַקָּרְבָּן לִבְרֹחַ מֵאֲשֶׁר לְהִשָּׁפֵט בְּאַשְׁמַת מִסְחָר בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים... שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת.

וְהַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת הִיא מַדּוּעַ הוּא בָּרַח? מִמָּה חָשַׁשׁ? הֲרֵי רָאָה שֶׁפְּקִידֵי הַבַּנְק לֹא גִּלּוּ אֶת הַזִּיּוּף, הֵן פַּעַם וּפַעֲמַיִם בָּדַק, וְהַשְּׁטָרוֹת נִמְצְאוּ כְּשֵׁרִים לְכָל דָּבָר. לָמָּה לֹא הֵישִׁיר מַבָּט מוּל הַשּׁוֹטֵר וְהֶעֱמִידוֹ עַל טָעוּתוֹ לֵאמֹר: שְׁטָרוֹת אֵלּוּ אֵינָם מְזֻיָּפִים? לָמָּה חָשַׁשׁ לְהִתְלַוּוֹת לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה?

וְהַתְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, הוּא אָמְנָם שֻׁכְנַע שֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁטָרוֹת אֵיכוּתִיִּים, הַהִגָּיוֹן אָמַר לוֹ שֶׁהָעִסְקָהּ כְּדָאִית וְהַסִּכּוּן שָׁוֶה. הוּא מוּכָן הָיָה גַּם לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ תְּמוּרָתָם, אַךְ אֶת חַיָּיו לֹא הָיָה מוּכָן לְסַכֵּן תְּמוּרַת מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא לֹא בָּטוּחַ בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, צִלּוֹ הַקָּטָן שֶׁל הַסָּפֵק גָּרַם לוֹ לִתְפֹּס אֶת הָרַגְלַיִם וְלִבְרֹחַ. אִלּוּ רַק יָדַע שֶׁהַשְּׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים...

וְזֶה בְּדִיּוּק הַהֶבְדֵּל בֵּין הֲבָנָה לְבֵין הַכָּרָה. כִּי כְּשֶׁאָדָם מַכִּיר בָּאֱמֶת וְדָבֵק בָּהּ בְּכָל נִימֵי נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא מְשֻׁכְנָע בָּהּ מֵעַל לְכָל סָפֵק, כְּשֶׁהָאֱמֶת שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ, שׁוּם דָּבָר לֹא יוּכַל לְהָנִיא אוֹתוֹ מִלִּדְבֹּק בָּהּ, שׁוּם רוּחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא תַּעְקֹר אוֹתוֹ מִשָּׁם.

***

אָדָם אוֹהֵב לָדַעַת שֶׁחַיָּיו מֻשְׁתָּתִים עַל יְסוֹדוֹת אֱמֶת, שֶׁחַיָּיו מִתְנַהֲלִים סְבִיב צִיר אֲמִתִּי אֵיתָן וְיַצִּיב, פְּעָמִים שֶׁאֱמֶת זוֹ בְּרוּרָה לוֹ מִיַּלְדוּת, וּפְעָמִים הוּא תָּר אַחֲרֶיהָ, מְחַפֵּשֹ וּבוֹדֵק, מְעַיֵּן וּמְבַקֵּשׁ עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת שֶׁחִפֵּשֹ וְדָבֵק בָּהּ.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אָדָם מִשְׁתַּדֵּל שֶׁאֱמֶת זוֹ, שֶׁעַל פִּיהָ הוּא מְנַהֵל אֶת חַיָּיו, תִּהְיֶה מוּצָקָה, שֶׁתַּקְנֶה יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים בְּלִבּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁכְנָע בָּהּ בְּכָל לִבּוֹ וּמִמֵּילָא נָכוֹן יִהְיֶה לַעֲשֹוֹת הַכֹּל כְּדֵי לִדְבֹּק בֶּאֱמֶת זוֹ.

אֶלָּא מָה, שֶׁרַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים עָשֹוּ אֶת חֲצִי הַדֶּרֶךְ, הֵם שֻׁכְנְעוּ, הֵם הֵבִינוּ, הֵם גַּם הִסְכִּימוּ, אַךְ אֶת הַחִבּוּר הַסּוֹפִי, אֶת הַשִּׁכְנוּעַ הַמַּהוּתִי מִן הַשֵּׂכֶל אֶל הַלֵּב, מִן הַתְּפִיסָה אֶל הַהַכָּרָה, אֶת זֶה לֹא עָשֹוּ, הֵם הִשְׁאִירוּ אֶת הַדְּבָרִים בִּנְקֻדַּת הַפַּרְוֶה, אוֹ אֲפִלּוּ קְצָת יוֹתֵר. אֲבָל זֶה לֹא זֶה. לְעִתִּים דַּי בְּרוּחַ קַלָּה כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הַהֲבָנָה, לְשַׁנּוֹת אֶת הַתְּפִיסָה, לִפְעָמִים תִּהְיֶה זוֹ רוּחַ חֲזָקָה יוֹתֵר, אַךְ הַצַּד הַשָּׁוֶה הוּא שֶׁהָאֱמֶת לֹא נִקְנְתָה דַּיָּה, הִיא לֹא קָנְתָה שְׁבִיתָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר