שיקוי החיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

שיקוי החיים – שמחה פשיטיק

המעבדה הייתה מחניקה מעט, מלאה בריחות משונים. בקבוקונים קטנים עם נוזלים תוססים היו מפוזרים על השולחנות, ומזרקים בגדלים שונים שכבו בשקט פה ושם. ארנולד פורטנין היה רכון באותה שעה על ההמצאה החדשה שלו. הוא היה מדען בעל שם, שהתפרסם בזכות ההמצאות המוצלחות שלו. ארנולד קנה לו שם ותהילה בקרב חוקרי המדע בעולם כולו, הוא זכה בפרסים רבים, ומעת לעת אף היה מוזמן לשאת הרצאות באוניברסיטאות ובבתי חולים. הוא התפרנס יפה ולא היו לו תלונות.

כל זה היה – עד שהתחיל את מחקרו האחרון. על הפיתוח הייחודי הזה כבר עובד ארנולד כמה שנים. הוא הקדיש למענו שעות ארוכות של מחקר, של ישיבה מאומצת במעבדה הפרטית שלו, של שיטוטים ברחבי העולם בחיפוש אחר התרכובות והחומרים מהם יכולה להיות עשויה התרופה עליה חלם. גם כספים רבים שפך למען השגת המטרה: שיקוי להארכת תוחלת החיים. אך בשנות המחקר הארוכות לא הייתה הפרנסה מצויה בביתו כמו בשנים קודמות.

כעת היה נראה שהוא עומד לקראת הפריצה הגדולה, וצמרמורת של התרגשות חלפה בגבו. 'זו תהיה המצאת המאה!' לחש למבחנה שאחז בידו. הייתה זו המבחנה ובה התמיסה הסופית, אותה תכנן להעביר למזרקים מוגנים ולהחדיר אותה לווריד של אחד הנסיינים בפרויקט שלו. ארנולד ניגש לעמדה שבה ניצבו המזרקים השונים, ובאיטיות מרובה חלץ את הפקק מעל המבחנה היקרה. הוא ביקש למזוג את התמיסה אל המזרק, אלא שאז – – – בום!!! אבן נזרקה על חלון המעבדה, מנתצת את הזגוגית לרסיסים. מרוב בהלה שמט ארנולד את המבחנה המיוחדת, זו המכילה בתוכה את עבודת חייו, והנוזל היקר נשפך על הרצפה... ליבו של ארנולד כמו נשפך יחד עמו, הוא חש שעולמו חרב עליו.

בזעם רב יצא החוצה. חבורת ילדים עמדה שם וצחקקה להנאתה: 'ארנולד המדען! הנה ארנולד המדען!' אחד הילדים אחז בידו אבנים קטנות ויידה אותן לעברו של ארנולד. 'אתה לא מתבייש, ילד?!' גער בו ארנולד ודמעות של תסכול ושל צער בעיניו. 'בגללך איבדתי את כל המחקר שלי! למה זרקת אבן על החלון שלי?! למה?!' הוא הכיר את הילד. שמו היה ריי, בנו של אחד השכנים. ארנולד התקדם לעברו בצעדים מאיימים, והחבורה הסתלקה מן המקום בקריאות בוז רמות.

בפסיעות כושלות חזר ארנולד אל המעבדה. הייאוש נאחז בו בחוזקה ואף הדיכאון קפץ אליו לביקור. 'אני גמור...' אמר לעצמו. 'אין לי תקווה. כל העבודה הארוכה ירדה לטמיון'. בחמת זעם הוא בעט בכל החפצים שהיו מונחים סביבו, שובר אותם לחלקים. שעה ארוכה כילה זעמו בכל הנקרה בדרכו, ואחר כך יצא החוצה לשאוף אוויר צח. 'אני עם המעבדה הזאת – סיימתי!' החליט. הטיול דווקא היטיב עמו. התסכול שחש קודם החל להתפוגג, וארנולד התחיל לחשוב אודות חייו ומקורות פרנסה חילופיים.

ואז צלצל הפלאפון שלו. על הקו היה מנהל בית החולים על שם ג'ייסון שרמן, שהיה מיודד עם ארנולד והכיר אותו מהרצאות שמסר בעבר לפני סגל הרופאים שעובדים תחתיו. 'ארנולד', נשמע קולו של המנהל מבעד לאפרכסת. 'התפנתה לי פה משרה של מנהל מחלקת המחקר הרפואי, וחשבתי אולי תהיה מעוניין לקבל אותה. אני יודע שאתה עסוק במחקרים הפרטיים שלך ואינך מעוניין לעבוד במשרה ציבורית, אני זוכר שכך אמרת לי בעבר, אבל אולי תשקול זאת פעם נוספת. התנאים מעולים והמשכורת גבוהה', שכנע אותו מנהל בית החולים. 'דווקא אין לי התנגדות' השיב ארנולד. 'מעולה', שמח המנהל, 'אז תתחיל כבר בשבוע הבא בחפיפה של חודשיים עם מנהל המחלקה הקיים, תעבדו יחד בתקופה הזאת, ואחר כך תקבל את הניהול לידיך באופן מלא'.

כשארנולד מצא את עצמו לצד מנהל מחלקת המחקר של בית החולים – לא היה מאושר ממנו. היה זה מייק מילר, המדען מספר אחד בארצות הברית כולה, וה'ניו יורק טיימס' הגדיר אותו 'המדען הטוב בעולם'. כל ימיו של ארנולד כמדען עצמאי, עמדה לנגד עיניו דמותו של מייק. הוא ביקש ללכת בעקבותיו, להגיע לפסגות שהלה הגיע אליהן. וכעת הוא עומד ממש לידו, והם עובדים כתף אל כתף. בהזדמנות הראשונה שיתף ארנולד את מייק מילר בפיתוחו האחרון, שכשל בגלל שובבות של ילד אחד. כששמע מייק את המרכיבים מהם הכין ארנולד את השיקוי, הוא נחרד: 'זהו שילוב קטלני! שכחת שתרכובת כזאת כשהיא באה במגע עם חמצן היא הופכת להיות הרסנית? איזה מזל שלא המשכת עם הפרויקט הזה! היית עלול חלילה להביא למותו של הנסיין'.

ארנולד היה המום. עוד באותו ערב הוא התדפק על דלתם של השכנים. 'ריי בבית?' שאל את אבי המשפחה המופתע, שלא הבין מה למדען הנודע ולבנו הקטן. עד מהרה ניגש הילד אל הפתח, וארנולד הודה לו נרגשות וסיפר לו ולבני הבית את הסיפור הלא ייאמן של הצלת החיים שנעשתה בלי מחשבה. לבסוף סיים ואמר: 'ומלבד זאת, גם חיי ניצלו. המצב הכלכלי שלי התדרדר בשנים האחרונות, ובזכות שקיבלתי את המשרה בבית החולים – התחלתי להתפרנס ברווח. אז שוב – תודה!'

*

לפעמים אדם 'נתקע' במקום אחד ולא מתקדם, וייתכן שמצבו אף מתדרדר. לעתים כדאי לנסות משהו חדש, לא לדרוך על אותה משבצת. ועוד דבר: ישנם דברים שכרגע נראים לנו לא נעימים, אבל כיהודים אנחנו מאמינים שגם הדברים הללו – הם לטובה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר