מוכרת הגפרורים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מוכרת הגפרורים – מיכאל ראם

אלפרד ירד מהרכבת וצעד במהירות לעבר היציאה מהרציף, הוא עשה את דרכו למשרדו הממוקם בקרבת שדרת השאנז אליזה הצרפתית. כבר 17 שנה שהוא עושה יום יום את אותה דרך מביתו שבאחד מפרברי העיר היוקרתיים לתחנת המטרו ובירידה מהרכבת בהליכה רגלית של שלש דקות אל משרד רואי החשבון שבבעלותו, אך בימים האחרונים נוסף משהו מוזר לנוף שמלווה אותו בכל יום: זו הייתה אישה מבוגרת שישבה בפינת הרחוב ליד דוכן קטן ועליו עשרות חבילות גפרורים, כשהיא מנסה לצוד את מבטי העוברים ושבים הממהרים לדרכם ואולי להצליח למכור להם איזו קופסה קטנה תמורת חצי פרנק (המטבע הצרפתי של אותם ימים) רוב העוברים ושבים כלל לא העיפו מבט לכיוונה של הקשישה והמעטים שהעיפו מבט המשיכו בדרכם. רק בודדים נעצרו ורכשו חבילת גפרורים או שנים ואלפרד היה בטוח כי רובם עושים זאת מתוך רחמים על האישה המסכנה הנאלצת לבלות שעות ארוכות במכירת קופסאות גפרורים תמורת כמה פרוטות.

אלפרד כעס על עצמו שגם הוא אחד מאותם אלו שמתעלמים וממשיכים לדרכם ללא התייחסות לאשה המסכנה שבקושי נקלטה בזווית עינו: 'איפה החמלה שלך?' הציק לו מצפונו ולא נתן לו מנוח עד שהחליט שמחר בבוקר הוא רוכש ממוכרת הגפרורים את כל מרכולתה. ואכן ממחשבה למעשה. אלפרד שהיה משופע במזומנים ירד באותו יום מן המטרו והתקרב מחויך לפינת הרחוב, הקשישה ישבה שם והוא ניגש אליה: 'כמה עולה כל קופסה?' שאל את האישה. 'חצי פרנק' השיבה הקשישה ואלפרד ביקש ממנה שתספור כמה קופסאות ברשותה. האישה החלה לספור באיטיות עד שהודיעה לו שיש לה מאה שלושים ושש קופסאות. אלפרד בתחושת ניצחון הוציא מכיסו 80 פרנק והושיט אותם לאשה ההמומה שהודתה לו וארזה בשקית גדולה את עשרות החבילות שגם לו עצמו לא היה מושג מה הוא הולך לעשות איתם. הוא הרגיש מסופק ורגוע והלך לדרכו אך משום מה היה נדמה לו שמוכרת הגפרורים לא הייתה ממש מרוצה מהעסקה והוא לא הצליח להבין מדוע, הרי הוא חסך לה שעות ארוכות של ישיבה ברחוב ובהחלטה של רגע החליט שביום המחר הוא שוב יחזור על הקניה המרוכזת שבוודאי תיטיב עם האישה המסכנה.

ואכן גם למחרת בבוקר ניגש אלפרד אל האישה. הוא חשב שברגע שתראה אותו היא בוודאי תתרגש אבל להפתעתו היא נותרה אדישה גם כשבישר לה כי הוא מעוניין לרכוש את כל מאה תשעים ושתיים הקופסאות שברשותה. אלפרד ניסה לנחם את עצמו שכנראה חייה של הקשישה כל-כך מרים עד שאפילו קליינט אלמוני הרוכש את מאות קופסאות הגפרורים שברשותה אינו מצליח לשמח אותה. 'היא סתם אישה מוזרה' חשב לעצמו והוא החל קצת להתחרט על מעשיו אבל אם חשב שהדברים מוזרים הגיעה שעת הצהריים והפכה את הפרשיה למוזרה עוד יותר.

אלפרד יצא ממשרדו אל מסעדה סמוכה לארוחת הצהריים היומית כשלפתע נעצר לידו רכב יוקרתי ומהחלון שנפתח הציץ ראשו של צעיר שהיה לבוש בקפידה: 'אתה זה שרכשת את כל הגפרורים מהזקנה שבפינת הרחוב?' פנה אליו הצעיר ואלפרד ההמום הנהן בראשו להסכמה. 'אני מבקש ממך מאוד שתפסיק עם זה. אם אתה רוצה אתה יכול לרכוש שתיים או שלש קופסאות אבל לא יותר מזה' אלפרד היה המום. מדוע אכפת למישהו שהוא עושה טובה לזקנה המסכנה ואיך קשור לעניין הצעיר בעל מכונית היוקרה. 'הנה המספר שלי' הגיש לו הצעיר כרטיס ביקור מהודר 'תתקשר ואני אסביר לך הכול' אלפרד נותר המום והמכונית שעטה קדימה.

אלפרד לא המתין ומיד לאחר ארוחת הצהריים הוא עלה למשרדו וחייג למספר שהופיע על כרטיס הביקור 'שלום! הגעתם למשרדי חברת הבניה J.B.D' נשמע הקול מעבר לקו. ואלפרד התפלא לשמוע כי הבחור הצעיר הוא לא פחות מהמנכ'ל של חברת הענק שלאחר כמה צלילים ענה לשיחה. אלפרד הציג את עצמו. הבחור מעבר לקו נשמע מחויך והחל לספר: 'אבי הוא הבעלים והמייסד של חברת J.B.D ועסקיו המסועפים גורמים לו להיעדר הרבה מהבית ולהסתובב בעולם, אמי שלא חסר לה כלום החלה להשתעמם ואז עלה בדעתה הרעיון של מכירת גפרורים כך היא יוצרת קשרים עם אנשים ומעבירה את זמנה. ברגע שאתה החלטת בטוב לבך לרכוש את כל הכמות של קופסאות הגפרורים לא היה לה כבר מה לעשות והיא שבה הביתה מדוכדכת ולכן בקשתי ממך שתפסיק לעשות זאת. טובתה של אמי הוא לא מה שנדמה לך במבט הראשון ברכישת כל הסחורה אלא דווקא בעצם העובדה של ההתעסקות במכירת הקופסאות הבודדות, עד סוף היום...'

***

לפעמים נדמה לנו שאנחנו עושים טובה ונותנים בשביל מישהו משהו ומרגישים טוב עם זה. אבל לפתע אנחנו מגלים שהאמת היא בדיוק ההיפך. התורה מצווה: 'וייקחו לי תרומה' שכשאתה נותן תרומה, אתה בעם לוקח לעצמך יותר ממה שאתה נותן. מצד שני כשאתה נותן לאחרים, עליך לזכור זאת. ואם לא נתת, הפסדת לעצמך...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר