לקסיקון פסח (ב')

רבני שלום לעם תגובות: 0

לקסיקון פסח (ב')

חמץ שעבר עליו הפסח - חמץ שהיה ברשותו של יהודי בפסח, אסור באכילה ובהנאה אפילו לאחר פסח. לכן כשקונים חמץ אחרי פסח, יש לוודא שהוא יוצר אחרי החג, או שיוצר לפני החג ונמכר לגוי (לאלו הנוהגים לסמוך על המכירה).

הכשרת כלים - כאשר משתמשים בכלי למאכלי חמץ, נבלע מעט מן החמץ בדפנות הכלי, ולכן אם רוצים להשתמש בו בפסח יש להכשיר אותו. הכשרה זו נעשית באותה דרך שבה משתמשים בכלי: ישנם כלים שמספיק לשטוף אותם במים וסבון, אך כלים אחרים דורשים הגעלה (=טבילה במים רותחים) או ליבון באש. ישנם גם כלים שאי אפשר להכשיר כלל.

קטניות - בארצות אשכנז נהגו שלא לאכול בפסח קטניות, כמו אורז ושעועית. טעם המנהג הוא שאת כל הדגנים והקטניות אורזים באותם מקומות, ומשום כך יש חשש שבתוך הקטניות יתערבו חיטים או שעורים שייהפכו לחמץ בבישול. ברוב קהילות הספרדים לא חששו לעניין זה, אבל גם הם צריכים להקפיד על השגחה טובה לפסח.

שרויה - יש קהילות (בעיקר קהילות חסידיות) שבהן נהוג שלא לשרות את המצה במרק או בנוזל אחר, ולא להשתמש ב'קמח מצה' (קמח העשוי ממצות טחונות). הסיבה לכך היא חשש שאולי נותר במצה קמח שלא נאפה היטב, ועם שרייתו במים הוא יחמיץ. אולם דבר זה הוא חומרה בלבד.

עלייה לרגל - חג הפסח הוא הראשון מבין 'שלושת הרגלים' (פסח, שבועות וסוכות) שבהם היו עולים לירושלים בתקופת בית המקדש. כל היהודים מכל המקומות היו נפגשים בירושלים, מביאים קרבנות ושמחים יחד בשמחת החג. גם כיום נוהגים רבים לקיים 'זכר לעלייה לרגל' ולעלות לירושלים בימי החג. הביטוי 'שלושה רגלים' זהה לביטוי 'שלוש פעמים'. המילה 'פעם' פירושה צעד של הרֶגל (כמו 'פעמי משיח'), וצעדי הרגל הם משל לכל דבר שחוזר על עצמו שוב ושוב.

קרבן פסח - כשבית המקדש היה קיים, היתה כל משפחה מביאה בערב פסח קרבן של כבש או גדי: חלק ממנו היה מוקרב על המזבח, והבשר היה נאכל בליל הסדר ביחד עם מצות ומרור.

מצה שמורה - נאמר בתורה 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת', ומכאן שהמצות צריכות 'שמירה', כלומר תשומת לב שלא יתפחו ויחמיצו. כל המצות הכשרות לפסח הן 'שמורות' מתחילת תהליך האפייה, אולם לדעת חלק מהפוסקים ה'שמירה' צריכה להיות כבר משעת קצירת החיטים. מה שקרוי היום 'מצה שמורה' היא מצה שנשמרה משעת הקצירה, ויש שמקפידים לאכול דוקא מצה כזו (במצוֹת המצוָה הנאכלות בליל הסדר יש יותר מקום להקפיד על כך).

מצות יד - המצות העגולות הנאפות בעבודת יד ולא במכונה. לדעת רוב הפוסקים אין הבדל מבחינה הלכתית בין המצות השונות, אך הרבה מן הפוסקים פסקו שיש לברך בליל הסדר דווקא על מצות יד, ויש קהילות (בעיקר קהילות חסידיות) שאינן אוכלות מצות מכונה כלל.

מים שלנו - המים שמשתמשים בהם לאפיית המצות צריכים להיות 'מים שלנו' (מלשון לינה ולא מלשון שייכות), כלומר מים שנשאבו מבעוד יום ולָנוּ בתוך כלי במשך כל הלילה. דבר זה נועד להבטיח שהמים יהיו קרירים, כי מים פושרים מזרזים את חימוץ הבצק.

מצה עשירה - המצה הרגילה קרויה 'לחם עוני', כי היא מכילה לחם ומים בלבד, ובעבר זה היה מאכלם של אנשים עניים. 'מצה עשירה' היא מאפה של קמח עם 'מי פירות' (יין, שמן, דבש, מיץ פירות וכדומה). ישנו כלל הלכתי האומר ש'מי פירות אינם מחמיצים', ולפי זה התירו חלק מהפוסקים לאכול בפסח עוגיות של 'מצה עשירה'. אולם פוסקים אחרים (האשכנזים וחלק מהספרדים) אסרו זאת, משום שקשה לוודא שלא התערבו מעט מים במי הפירות.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר