הַחֵרֵשׁ

רבני שלום לעם תגובות: 0

הַחֵרֵשׁ

קְבוּצַת כַּנָּרִים מְפֻרְסֶמֶת יָצְאָה לְמַסַּע הוֹפָעוֹת סוֹבֵב יַבָּשׁוֹת וַאֲרָצוֹת. סְפִינַת הַתַּעֲנוּגוֹת שֶׁבָּהּ נָסְעוּ הֻשְּׁטָה בְּיָדַיִם בּוֹטְחוֹת וַאֲמוּנוֹת עֲלֵי יָם. וְהַכַּנָּרִים הַשְּׁלֵוִים נִצְּלוּ אֶת הַזְּמַן לִמְסִבּוֹת וּלְרִקּוּדִים, חָשִׁים בָּטוּחַ, וְשׁוֹכְחִים שֶׁהֵם נִמְצָאִים בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס.

בְּעוֹדָם שְׁתוּיִים לְשָׁכְרָה, נִקְלְעָה הַסְּפִינָה לִסְעָרָה אֵימְתָנִית, גַּלֵּי הַיָּם עָלוּ עָלֶיהָ מִכָּל עֵבֶר כַּעֲדַת זְאֵבִים שׁוֹחֲרֵי טֶרֶף. הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת הָלְמוּ בְּחָזְקָה, וְהִפִּילוּ אֶת הַתֹּרֶן הַמֶּרְכָּזִי, כְּשֶׁהֵם לֹא מִתְרַגְּשׁוֹת מֵהַיְתֵדוֹת וּמֵהַחֲבָלִים שֶׁהֶחֱזִיקוּ אוֹתוֹ זָקוּף בְּגָאוֹן עַד עֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה. וְזֶה לֹא נִרְאָה שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ לְהִסְתַּיֵּם. הַסְּפִינָה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. וְלֹא רַק שֶׁחִשְּׁבָה, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְנִבְקְעָה. נִסְדְּקָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְכָל תָּכְנָהּ הָאֱנוֹשִׁי נִשְׁפַּךְ אֶל תּוֹךְ הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים כִּתְכוּלַת אַשְׁפָּה חַסְרַת עֵרֶךְ. הַכַּנָּרִים הַשְּׁתוּיִים לֹא הִרְגִּישׁוּ דָּבָר, הֵם פָּשׁוּט נִסְחֲפוּ, בִּעְבְּעוּ וְטָבְעוּ.

רַק אֶחָד נִצַּל. בִּשְׁאֵרִית דַּעְתּוֹ נִתְפַּס בְּכִנּוֹרוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ, נֶאֱחַז בְּכָל כֹּחוֹתָיו בְּקֶרֶשׁ צָף שֶׁנּוֹתַר שָֹרִיד מִסְּפִינַת הַתַּעֲנוּגוֹת, עָצַם אֶת עֵינָיו, וְנָתַן לַגַּלִּים לְהוֹבִיל אוֹתוֹ לְהֵיכָן שֶׁיּוֹבִילוּ. הוּא הִגִּיעַ לְאֵי-שָׁם. אִי בּוֹדֵד בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם. הִסְתּוֹבֵב בֵּין עֲצֵי הַפְּרִי קוֹטֵף מִפֹּה וּמְלַקֵּט מִשָּׁם, מְנַסֶּה לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. מְבַקֵּשׁ לְהַמְתִּיק אֶת מַר גּוֹרָלוֹ.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בְּאַחַת, כִּמְעַט בְּלִי הַתְרָעָה מֻקְדֶּמֶת. הָאִישׁ מִהֵר לְלַקֵּט קְצָת זְרָדִים וַעֲנָפִים רַכִּים שֶׁעֲלֵיהֶם יַנִּיחַ אֶת גּוּפוֹ לִשְׁנַת לַיְלָה שְׁקֵטָה. אֲבָל הַקּוֹל שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִתְקָרֵב מַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל מַחֲשָׁבָה עַל שֵׁנָה, וַדַּאי שֶׁלֹּא עַל הַקַּרְקַע. הוּא מְחַדֵּד אֶת אָזְנָיו, פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו, מְסוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ בְּעִקְּבוֹת הַקּוֹל. וּמִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה מְגִיחוֹת שְׁתֵּי עֵינַיִם חַדּוֹת וּבוֹרְקוֹת. נָמֵר מִתְקָרֵב. הוּא נֶחֱרַד. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא רָאָה נָמֵר בְּגֹדֶל טִבְעִי הָיְתָה בְּגַן הַחַיּוֹת, וְהַהוּא לֹא הָיָה נִרְאֶה נֶחְמָד. אֵין לוֹ מֻשָּׂג אֵיךְ מִתְמוֹדְדִים מוּל חַיָּה שֶׁכָּזוֹ בְּגֹדֶל טִבְעִי בַּטֶּבַע. הוּא לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשֹוֹת. אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ לְנַגֵּן. וְיֵשׁ לוֹ כִּנּוֹר.

רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי הַסּוֹף. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַכִּנּוֹר לַיָּד, מְכוֹפֵף אֶת הַצַּוָּאר בְּהִתְרַפְּקוּת אַחֲרוֹנָה עַל הַכִּנּוֹר שֶׁאָהַב, וּבְאִבְחַת קֶשֶׁת הוּא פּוֹצֵחַ בְּשִׁיר נוּגֶה. שִׁיר שֶׁל עֶצֶב עַל חַיִּים שֶׁנִּפְסָקִים, נִגּוּן שֶׁל תּוּגָה עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּגְדָּעִים, צְלִילִים שֶׁל בֶּכִי עַל חִדְלוֹנָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ.

הַצְּלִילִים מִתְפַּשְּׁטִים בַּיַּעַר הֶעָבוֹת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְוַדַּע לִצְלִילִים מֵעֵין אֵלּוּ, צַמְרוֹת הָעֵצִים מִזְדַּקְּרוֹת אֶל עַל כְּמוֹ מְבַקְּשׁוֹת לִזְקֹף אָזְנַיִם. הַנָּמֵר עוֹצֵר. הוּא זוֹקֵף אֶת אָזְנָיו בִּתְנוּחָה רַכָּה, וּכְאִלּוּ יוֹדֵעַ אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה, פּוֹרֵץ בְּמִין יִלְלַת בֶּכִי, נָסוֹג לְאָחוֹר וְנֶעְלַם בִּסְבַךְ עֲצֵי הַיַּעַר.

הָאִישׁ, שֶׁחַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, מְסָרֵב לְהַאֲמִין כִּי הָעֵינַיִם הַבּוֹרְקוֹת שׁוּב אֵינָן מְאַיְּמוֹת עַל חַיָּיו, וְיָדוֹ הָאוֹחֶזֶת בַּקֶּשֶׁת מְנַתֶּרֶת אַט אַט וְעוֹלָה עַל מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר בְּנִגּוּן שֶׁל שִֹמְחָה, בִּצְלִילִים שֶׁל גִּיל, בְּשִׁיר שֶׁל תִּקְוָה.

לְמָחֳרָת. הוּא קָם בְּכֹחוֹת מְאֻשָּׁשִׁים, הַתְּשִׁישׁוּת הַגְּדוֹלָה מֵאֲחוֹרָיו, מֹחוֹ פּוֹעֵל עַכְשָׁו בְּיֶתֶר יְעִילוּת מֵאֶתְמוֹל, וְהוּא מְתַכְנֵן אֶת צְעָדָיו הַבָּאִים, מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב עַל תִּכְנוּן שִׁגְרַת חַיִּים שֶׁתַּעֲזֹר לוֹ לִשְׂרֹד וּלְהִשָּׁאֵר שָׁפוּי עַד לַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְהֵחָלֵץ מִכָּאן.

יוֹם נוֹסָף חָלַף, עָבַר. הַלַּיְלָה הִגִּיעַ. מַצַּע הַזְּרָדִים הָיָה הַפַּעַם נוֹחַ יוֹתֵר, הָיָה לוֹ דֵּי זְמַן לְהָכִין אֶת הַכֹּל מִבְּעוֹד יוֹם. הוּא אִלְתֵּר חוֹמָה נְמוּכָה מֵאֹסֶף אֲבָנִים וּמִגִּזְרֵי עֵצִים שֶׁאוֹתָם לִקֵּט מִסְּבִיבוֹ. הוּא אָמְנָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי טוֹרְפִים, אֲבָל נַפְשִׁית הוּא רָגוּעַ יוֹתֵר.

מְנַסֶּה לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו וּלְהֵרָדֵם, אֲבָל הַקּוֹל הַמֻּכָּר מֵאֶתְמוֹל מְהַדְהֵד שׁוּב בְּרֶקַע הָאִי הַשָּׁקֵט. הַפַּעַם זֶה חָזָק יוֹתֵר, אֵימְתָנִי יוֹתֵר וּמַפְחִיד מְאֹד. אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹת, הָאַרְיֵה מִתְקָרֵב. וְהוּא רָעֵב. הַפַּעַם זֶה סוֹפִי, כָּךְ הוּא מֵבִין. הָאַרְיֵה הוּא עַקְּשָׁן, אֵין שׁוּם סִכּוּי לְהִנָּצֵל...

לְאוֹת פְּרֵדָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא נוֹטֵל שׁוּב אֶת כִּנּוֹרוֹ, וְהַצְּלִילִים הַנּוּגִים מִתְפַּשְּׁטִים בַּחֲלַל הַיַּעַר. הָעֵצִים הַנָּעִים בָּרוּחַ, דּוֹמֶה כִּי גַּם הֵם בּוֹכִים לִצְלִילֵי הַמֵּיתָרִים. נוֹקֶבֶת הִיא הַמַּנְגִינָה וּמְחַלְחֶלֶת עָמֹק פְּנִימָה. שְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת תּוֹלוֹת בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו שֶׁל הָאַרְיֵה. רֹאשׁוֹ מֻשְׁפָּל, וּכְמוֹ הַנָּמֵר אֶמֶשׁ, אַף הוּא נוֹטֵל אֶת רַגְלָיו, מִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר וְנֶעְלַם.

הַכִּנּוֹר הַפַּעַם שָֹמֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר. הוּא קָלַט אֶת הָעִקָּרוֹן, הוּא הֵבִין אֶת הַפְּרִינְצִיפּ. שִׁיר אֶחָד עָצוּב, וְכֻלָּם בּוֹכִים וּבוֹרְחִים. הִנֵּה, אֲפִלּוּ הָאַרְיֵה הָאֵימְתָנִי סוֹבֵב אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו. הוּא פָּשׁוּט לֹא עָמַד בָּזֶה. וְכָךְ, מִדֵּי עֶרֶב, חַיָּה אַחֶרֶת מְנַסָּה אֶת מַזָּלָהּ, וְהָאִישׁ בְּאִבְחַת קֶשֶׁת מְנַסֵּר אֶת הַדְּמָמָה בִּצְלִילִים נוּגִים, וּבְחִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם נֶהֱנֶה הוּא לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹרֵף הַתּוֹרָן נָסוֹג וְנֶעְלָם.

כֻּלָּם הָיוּ שָׁם: הַנָּמֵר, הָאַרְיֵה, הַצָּבוֹעַ, הַשּׁוּעָל, הַזְּאֵב וְהַתַּן. וְעַכְשָׁו מִתְקָרֵב לוֹ בְּצַעֲדֵי עֲנָק הַדֹּב. הָאִישׁ אֵינוֹ נֶחֱרָד, הוּא לֹא מִתְרַגֵּשׁ. בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ הוּא שׁוֹלֵף אֶת הַקֶּשֶׁת. אֶת הַתָּוִים הוּא כְּבָר מַכִּיר עַל פֶּה, גַּלֵּי הַמַּנְגִּינָה שׁוּב מִתְפַּשְּׁטִים בַּיַּעַר וְגוֹרְמִים לִדְמָעוֹת.

הוּא מְצַפֶּה לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַקָּבוּעַ חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ גַּם הָעֶרֶב. אֲבָל מִשּׁוּם מָה, הַדֹּב לֹא נִרְאֶה כְּמִי שֶׁמַּנְגִּינָה מַשְׁפִּיעָה עָלָיו. הוּא מִתְקַדֵּם בְּצַעֲדֵי עֲנָק, וּצְעָדָיו הַמְגֻשָּׁמִים נִשְׁמָעִים כְּבָר בִּטְוַח נְגִיעָה. הָאִישׁ מַגְבִּיר אֶת קֶצֶב הַצְּלִילִים בְּהֶתְאֵם לְקֶצֶב דְּפִיקוֹת הַלֵּב הֶחָרֵד, הַמַּנְגִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתָוִים צוֹרְמִים, אַךְ לַשָּׁוְא.

הַדֹּב הִתְקָרֵב יָשָׁר אֶל הַמַּטָּרָה. מֵהָאִישׁ וּמִכִּנּוֹרוֹ לֹא נוֹתַר זֵכֶר. וּלְמַעְלָה, עַל עַנְפֵי הָעֵץ לוֹחֶשֶׁת צִפּוֹר לַחֲבֵרְתָּהּ: 'אָמַרְתִּי לָךְ, חַכִּי עַד שֶׁיָּבוֹא הַחֵרֵשׁ, וְהַסִּפּוּר יִגָּמֵר!'

כַּמָּה פְּעָמִים הִתְקָרַבְנוּ אֵלָיו, כִּמְעַט טָרַפְנוּ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ. כִּמְעַט שֶׁלֹּא הוֹתַרְנוּ מִמֶּנּוּ שָֹרִיד. רַק כִּמְעַט. כִּי הוּא פָּצַח בְּמַנְגִּינוֹת, שָׁר לָנוּ זְמִירוֹת, נִגֵּן לָנוּ עַל מֵיתְרֵי הַמַּצְפּוּן. וְנוֹתַר חַי עַל מַמְלַכְתּוֹ, מַמְשִׁיךְ לְהַזְקִין וּלְהַתִּישׁ אוֹתָנוּ.

אוּלַי בַּפַּעַם הַבָּאָה כְּשֶׁנָּבוֹא לְחַסֵּל אוֹתוֹ, אֶת הַיֵּצֶר הָרָע כַּמּוּבָן, אֶת אוֹתוֹ קוֹל רַע שֶׁמִּתְנַגֵּן לָנוּ בַּלֵּב פְּנִימָה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָנוּ לְהִתְקַדֵּם – לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, לַעֲזֹב אֶת הַשְּׁטֻיּוֹת וּלְהִתְקַדֵּם הָלְאָה, כְּדַאי לָנוּ פָּשׁוּט לִהְיוֹת חֵרְשִׁים. לֹא לִשְׁמֹעַ, לֹא לְהַקְשִׁיב, לֶאֱטֹם אָזְנַיִם. וְאוּלַי אֲפִלּוּ לַעֲצֹם עֵינַיִם. פָּשׁוּט, לָלֶכֶת יָשָׁר אֶל הַמַּטָּרָה. אַחַת וּלְתָמִיד (עַד לַפַּעַם הַבָּאָה) לִטְרֹף אוֹתוֹ וְאֶת כִּנּוֹרוֹ.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר