הצבעי העיוור

רבני שלום לעם תגובות: 0

הצבעי העיוור – שמחה פשיטיק

הוא היה הצבעי המוצלח ביותר בכל המדינה, זאת הסיבה שבגללה נבחר להיות צבעי בארמון המלוכה של מלכת אנגליה. לוקס קראו לו, אבל חבריו ובני משפחתו קראו לו בקיצור: לוק. הצביעה שלו הייתה מושלמת בכל קנה מידה, מעולם לא ראו את סימני המברשת על הקירות שצבע, הוא עבד בצורה נקייה והשביע את רצון הלקוחות. המלכה נהגה לצבוע את קירות ביתה פעם בשנה, לעתים לשיפור הצבע הקודם ולפעמים ביקשה לגוון ולהחליף את צבע הקיר. לוק היה מופיע בארמון, לבדו, עוסק במלאכתו ימים ואף שבועות, ולאחריהם הקיר הצבוע התנוסס לתפארה והמלכה שילמה לו בעין יפה. מטבע הדברים, רכש לוק ידידים רבים. הכול ביקשו את קרבתו, הן בגלל קשריו עם המלכה והן משום שבאמת היה אדם חביב ונעים שיחה.

יכול היה לוק להמשיך את חייו בטוב ובנעימים, אלמלי הפך לעיוור ביום מן הימים... השמועה פשטה בכל העיר ואף מחוצה לה ואנשים בכל מקום הנידו בראשם בצער. 'אומלל', התבטאו, 'עכשיו יפסיד את עבודת חייו ואת קרבתו אצל המלכה'. אולם לפליאת כולם, לוק הודיע כי ימשיך בעבודתו כצבעי וכי הוא כשיר לכך. בתחילה נטו האנשים לפקפק בדבריו. 'איך ייתכן?' התפלאו, 'מי שעיוור לא יכול לסייד קירות באופן מושלם'. אך לוק הוכיח שהצדק עמו. הוא יצא מביתו יום יום, משקפיים כהי זגוגית לעיניו והוא נעזר במקל נחייה, אבל הלקוח הראשון שהזמין אצלו עבודת צביעה לביתו העיד כי התוצאה המשיכה להיות נפלאה כמקודם.

הציבור, שעקב אחר הנעשה בסקרנות גוברת, התפעל עמוקות. תמונות הבית הצבוע על ידי הצבעי העיוור – התפרסמו בחוצות ובשווקים והפכו לשיחת היום. גם המלכה האנגלית שמעה על הפלא וביקשה לחזות בו במו עיניה. היא הזמינה את לוק אל ארמון המלוכה וביקשה: 'אני מעוניינת שתצבע את הקיר בחדר האוכל בצבע אחר, שונה ממה שיש בו כעת. האם תוכל לקחת על עצמך את העבודה?' השיב לוק: 'בשמחה, הוד מלכותה! כבר מחר אתחיל במלאכה'. מיד כשיצא מן הארמון ניגש לוק לביתו של אחד ממכריו, גם הוא צבעי במקצועו, ושיתף אותו בעבודה שקיבל. 'אני מתלבט באיזה צבע לבחור', אמר לו. 'תוכל לבוא איתי ולעזור לי בעניין הזה?'

הידיד ג'ייסון שמו, שהיה כאמור צבעי אף הוא, הסכים בשמחה. תכנית זדונית עלתה במוחו. תמיד חיפש להדיח את לוק מתפקידו כצבעי בית המלוכה, ולרשת לעצמו את התפקיד הנכבד. אך לוק היה מומחה ממנו והמלכה לא רצתה לוותר עליו. כשהתעוור לוק, חשב ג'ייסון לתומו כי כעת יירש את מקומו, אך מה רבתה פליאתו כשראה כי לוק ממשיך בעבודתו כרגיל. חושיו המחודדים כצבעי במשך שנים רבות, עזרו לו גם כעיוור לצבוע כיאות וכנדרש. הפעם זמם ג'ייסון להדיח אותו. הוא צעד עם לוק לחנות הקבועה, בה נהגו לקנות את דליי הצבע לעבודתם, וסייע לו לבחור בצבע סגלגל ויפה. 'קח את זה', יעץ לו. לוק, שלא ראה דבר, שמע לעצתו. אך האמת הייתה שדלי הצבע לא היה סגול כי אם שחור משחור... 'אם יצבע בזה לוק את הקיר' ידע ג'ייסון, 'המלכה תיחרד ותפטר אותו לאלתר'.

ביום המחרת הופיע לוק בארמון ודלי הצבע השחור בידיו. מן העבר השני הגיח ג'ייסון בצעדים שקטים, מבקש לעקוב אחר התקדמות מזימתו. שומרי הסף, שהכירו אותו וידעו כי הוא ידידו של לוק, אפשרו לו להיכנס. ג'ייסון ראה את לוק פותח את המכל, מרחרח פה ושם ומתכונן להתחיל בעבודה. הוא החליט שלא להיות נוכח בשעת מעשה, כדי שלא ייפול החשד עליו, לכן יצא בצעדים שקטים מהארמון ושב לביתו. כעת לא נותר לו אלא להמתין שיסיים לוק את העבודה השחורה...

למחרת ציפה ג'ייסון לשמוע את השמועה על הצביעה הכושלת של לוק, אולם איש לא דיבר על כך. הוא החליט לבדוק מקרוב מה התרחש. כשנכנס אל חדר האוכל שבארמון – נפערו עיניו בתימהון: החדר היה צבוע בסגול יפהפה! 'איך זה קרה?' שאל את עצמו. 'איך ידע לוק שנתתי לו לבחור צבע שחור?' דקות ארוכות עמד ג'ייסון והביט כלא מאמין בקירות הסגלגלים שלפניו, מנסה לפענח את התעלומה, כשלפתע שמע קול מוכר מאחוריו – לוק! 'יצא יפה, אה?' הוא אמר בפשטות. 'כ... כן, יצא יפה מאוד', גמגם ג'ייסון. 'אתה בוודאי מתפלא איך ידעתי שהצבע שבידי הוא שחור', חייך לוק וג'ייסון האדים כדובדבן והחוויר כקצפת לחלופין.

'אתה תמים, ג'ייסון, כל כך תמים...' לוק נאנח. באחת הסיר את משקפי השמש הכהים שלו והשליך את מקל הנחייה. בצעדים בוטחים ניגש לג'ייסון והסביר: 'לא נעשיתי עיוור, בכלל לא. אני רואה מעולה. אלא שביקשתי לבחון את חברותנו, כי הרגשתי שאתה חותר תחתיי. לכן נאצלתי לעשות את התרגיל הזה, להתחזות לעיוור, וכך גיליתי שניסית לרמות אותי. אני שמח שלא הצלחת...'

*

אחת העבירות האמורות בפרשה היא 'ולא תונו איש את עמיתו', ומבאר רש'י שאחד הסעיפים של עבירה זו היא לייעץ לשני עצה שאינה הגונה, כדי שהיועץ ירוויח מכך. ממשיך רש'י ואומר: 'ואם תאמר, מי יודע אם התכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלוקיך, היודע מחשבות הוא יודע את האמת'. אז נדע שגם אם החבר לא ידע מהרמאות כמו בסיפור שלנו, אבל הקב'ה תמיד יודע.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר