הנזק מהמדורה

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

בית המדרש

שאלה מס' 541

הנזק מהמדורה

לכבוד ל''ג בעומר עשו בשכונה מדורה גדולה לשמחת כל הילדים. אלא שכדי לשמור על כללי הבטיחות הנדרשים, הקימו גדר אבנים עגולה וחזקה כדי שתחצוץ בין האנשים לבין המדורה. באמצע הריקודים זרק שמעון גלון נפט לתוך המדורה והלהבות עלו עד לגובה רב לשמחת כל המשתתפים, אלא שמהלהבות האש עלתה – עברה את המחיצה והזיקה לאחד הרכבים. כעת ממי אמור לתבוע בעל הרכב את הנזק, האם משמעון שזרק את גלון הנפט למדורה? או זה שבנה את הגדר שלא הייתה מספיק חזקה? או שבכלל שניהם פטורים מתשלום?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן תי'ח סעיפים ב' – ה' בדין: 'שיעור שחייב להתרחק כדי שלא יזיק' ובסעיפים ט' – י' בדין: 'אם הגדיל האש מי חייב'.

 

תשובה לשאלה 'הסבה שעלתה ביוקר' (שאלה מס' 538)

תקציר השאלה השבועית: אדון מזרחי התארח אצל הרב יוסף בליל הסדר, ובשעה שהסב נשפך מכוסו יין על הכרית היקרה והכתם שנשאר לא ירד בכביסה או בניקוי יבש. כאשר הרבי יוסף תבע אותו על כך, טען אדון מזרחי, שהיות וקיבל את הכרית כדי להסב עליה יש לו דין של 'שואל' שפטור ב'מתה מחמת מלאכה' ולכן הוא פטור מלשלם על הכרית. מה דעתכם?

תשובה בקצרה: אם אדון מזרחי התנהג כמקובל ובצורה אחראית, הוא פטור מלשלם על הכרית שהוכתמה, אך אם התנהג ברשלנות ולא נזהר כראוי, חייב לשלם.

תשובה בהרחבה: ראשית חשוב להקדים, שיש מחלוקת בין גדולי הפוסקים מה דינו של אורח בביתו של בעל הבית. יש הסוברים שהוא נחשב כשואל לגבי כל חפץ שבעל הבית נותן לו להשתמש בו, ולכן אם הזיק את אחד החפצים, אף אם זה קרה באונס, חייב לשלם עליו. ויש הסוברים שאין דינו כשואל, כי בעל הבית נותן לו בסך הכול רשות להשתמש בחפצים, אך אינו מתכוון שייחשב עליהם כשואל החייב כמעט על כל נזק (משפטי החושן סי' ש'מ ס'ד הערות אות ח'י).

 

מתה מחמת מלאכה

 

על אף ששואל חייב גם במקרה של אונס, בכל זאת במקרה של 'מתה מחמת מלאכה', דהיינו שהבהמה מתה או החפץ נשבר מחמת השימוש שנעשה בו - באישור הוא פטור מלשלם, ובתנאי שהשתמש בהם בצורה רגילה ואחראית. וישנן שני טעמים לפטור זה. א. כי ברגע שמתגלה שהחפץ לא היה עמיד למלאכה הזו, הרי שזו אשמתו הבלעדית של המשאיל, וזה נחשב כאילו הוא גרם לנזק (רמב'ן). ב. כי המשאיל הרי לוקח בחשבון שהחפץ יתבלה קצת, ולכן גם אם קרה שהחפץ ניזוק בצורה משמעותית באמצע המלאכה, זה כלול בהסכמתו להשאלה, אלא אם כן התנה מראש שהוא מסכים להשאיל רק בתנאי שאם יקרה נזק השואל ישלם עליו (רשב'א).

והנפקא מינא בין הטעמים היא, במקרה שהאונס אינו קשור לחפץ עצמו, וכגון ששודדים חמושים גזלו את הבהמה בדרך, שלפי הטעם הראשון, השואל חייב לשלם, שהרי לא היה שום פגם בחפץ של המשאיל, אלא הנזק הגיע ממקום אחר, ולפי הטעם השני השואל פטור, כי גם את זה לקח המשאיל בחשבון, ששודדים עלולים לצוץ באמצע הדרך ולגזול את הבהמה (מחנה אפרים שאלה סי' ד'). ולהלכה, השו'ע פוטר והרמ'א מחייב (חו'מ סי ש'מ ס'ד).

בסיפור שלנו

אדון מזרחי פטור מלשלם על הכרית שהוכתמה, כי אף אם דינו כשואל, הרי לפי השו'ע הוא פטור מלשלם על נזק שנגרם מחמת המלאכה שלשמה היא נשאלה, אף אם הנזק קרה מדבר חיצוני שזה היין ולא מהכרית עצמה. אולם כל זה בתנאי שהתנהג באחריות המקובלת, אך אם לא נזהר כראוי, לכל הפוסקים דינו כפושע אשר חייב לשלם בכל מקרה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר