מנוחת הטרקטור

רבני שלום לעם תגובות: 0

מנוחת הטרקטור – שמחה פשיטיק

זה היה טרקטור גדול וישן. אבל צחי לא ויתר עליו ולא התכוון לעשות זאת מתישהו: 'הטרקטור הזה הוא ירושה מאבא שלי', הסביר לכל מי שביקש לשמוע. 'גם אם יציעו לי תמורתו מיליון דולר – לא אסכים למכור אותו!' הוא הוסיף לתאר באוזני השומעים את ייחודיותו של הטרקטור, את המנוע העוצמתי שבו הוא ניחן, את תיבת ההילוכים המעולה, ואת הביצועים המדהימים שמפיק הטרקטור מקרבו.

צחי אהב את הטרקטור בכל נפשו ומאודו. עבודתו כחקלאי – לא הייתה קלה כלל ועיקר. אולם הנסיעה על הטרקטור האהוב עליו החייתה את נפשו ונתנה לו כוח לקום מדי בוקר לעמל המפרך של עיבוד האדמה, חרישתה, זריעתה וקצירת היבול שלה. 'אם לא הטרקטור שלי', התבטא לא פעם, 'כבר מזמן הייתי פורש מהעבודה הזאת'.

ואז הגיע עופר. כלומר, הוא היה שם תמיד, מסתובב בין הרגליים ודורש תשומת לב, אבל כשהוא גדל דיו, החליט צחי שהוא כשיר ומתאים לעזור לו בעבודתו הקשה. עופר היה בנם של השכנים, אלא שהוא היה יתום מאב, ואמו לא הייתה בקו הבריאות. הוא הסתובב בחוסר מעש מבוקר ועד ערב, וצחי, שריחם עליו, החליט להעסיק אותו. הוא פנה לעופר ביום מן הימים: 'מה דעתך לעזור לי קצת עם החקלאות? קצת עזרה לא תזיק לי'. עופר התלהב מהרעיון. 'אין בעיה, צחי', השיב בשמחה. 'אעזור לך ככל שאוכל. אסע עם הטרקטור ואחרוש את האדמה'. אך אז הפכו פניו של צחי לרציניות. 'אני לא יכול לתת לך לנהוג על הטרקטור', אמר לו. 'אתה הרי יודע שמדובר בטרקטור האהוב שלי, שקיבלתי מאבא שלי בירושה. צריכים להתנהג אתו בעדינות, להכיר אותו, לדעת איך לנהוג בו. קשה לי לתת לך לנסוע עליו'.

כאן התחיל מסע שכנועים ארוך ומייגע, בו הפציר עופר בצחי שיסכים לתת לו לנהוג בטרקטור. 'אני אשמע לכל ההוראות שלך', הבטיח. 'אשמור על הכללים ואסע בזהירות. אל תדאג, צחי. רק תן לי להשתמש בטרקטור'. לאחר ימים מלאי שכנוע – ניאות צחי לבקשת עופר היתום. בחיל ובחלחלה התחיל להרצות באוזניו אודות כללי השימוש בטרקטור, ולבסוף אמר: 'והחשוב מכל – עליך לדעת שהמנוע שלו מתחמם אחרי נסיעה של חמש שעות. לכן חייבים לעצור, לדומם מנוע ולתת לו קצת להתקרר. תזכור את זה, כי אחרת ייהרס המנוע וכל הטרקטור הולך לפח. אין היום חלקי חילוף לכלי הזה'.

יומיים לאחר מכן נראתה דמותו המאושרת של עופר, בתוך תא הנהג של הטרקטור הישן. הוא נהנה מכל רגע של נהיגה. כל כך נהנה, עד ששכח את אזהרתו של צחי השכן הטוב. או אולי לא שכח, אלא שלא התגבר על עצמו. כך מצא אותו צחי לאחר חמש שעות נסיעה, והוא חורש עם הטרקטור בשדה הרחב. 'אמרתי לך שלא לנסוע אתו יותר מחמש שעות!' קרא צחי לעברו. 'אבל צחי', לא הבין עופר, 'יש עוד הרבה עבודה כאן בשדה! בסך הכול אני עוזר לך'. צחי התעקש: 'תרד מיד מהטרקטור ותדומם את המנוע!' בפנים חמוצות עשה עופר כהוראת השכן וירד מהטרקטור בצעדים כעוסים.

למחרת – חזר הסיפור על עצמו. עופר, שהחל לאהוב את הנהיגה בטרקטור בכל מאודו, לא ויתר הפעם. גם כאשר קרא לו צחי שוב ושוב, הוא המשיך לנסוע ולחרוש את השדה, כביכול לא שמע את דבריו. ברוב חוצפתו לקח עופר את מפתחות הטרקטור, הניחם בכיסו והלך עמם לביתו, נוטל מצחי את היכולת לשלוט על הטרקטור החביב שלו. עוד מספר ימים המשיך הדבר להתרחש מדי יום ביומו, כאשר עופר נוסע עם הטרקטור מעל לכמות השעות המומלצת וצחי רואה ועיניו כלות, אובד עצות.

ואז זה קרה. הייתה זו שעת לילה מאוחרת, קרובה יותר לבוקר. ריח חרוך עלה באפם של יושבי הבית, שניצב סמוך ונראה לשדה החקלאי. כל מי שישן – התעורר בעקבות הריח העז. גם עופר התעורר משנתו בבהלה והביט בחלון חדרו. המחזה שראה החריד אותו עד עמקי נשמתו: השדה עולה באש! הוא קם בבהלה ורץ לשלוף את צינור כיבוי האש ממקומו, יודע כי זהו רעיון אווילי, שכן שטח השדה הנו גדול מאוד, כזה ששום זרנוק לא יוכל לו. בעודו רץ לנסות ולהציל, נטל לידיו פלאפון במטרה לחייג את המספר של שירותי הכיבוי.

חסר נשימה הגיע לגבול השדה הבוער. שם עמד צחי ובכה כמו תינוק. 'אל תבכה, צחי', ניסה להרגיע את השכן המסור. 'הנה אני מחייג למכבי האש, הם יבואו להציל את השדה שלך'. אבל צחי לא הפסיק לבכות. הוא נענע בראשו בשלילה ולקח את הפלאפון מידיו של עופר. 'אתה לא מבין בכלל', אמר. 'אני הדלקתי את האש...' עופר הנדהם ביקש לצעוק, אך צחי המשיך: 'ראיתי שאין לי שליטה עליך וידעתי שהטרקטור שלי בסכנה. לכן נאלצתי לשרוף את השדה, ובלבד שהטרקטור שלי לא יתקלקל, כי אם זה היה קורה – היחסים בינינו היו מתדרדרים. עכשיו, כשלא יהיה לך שדה לעבוד בו – הטרקטור האהוב שלי יוכל לנוח...'

*

קשה לקרוא את המילים בפרשה: 'אז תרצה הארץ את שבתותיה - תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה'. הקב'ה מעדיף להגלות את עמו האהוב מארצו, ובלבד שלא ימשיכו לעבור על מצוותיו. הוא רוצה להציל את היהודים מעצמם – על כן הוא 'מכריח' אותם לשבות בשמיטה. והלוואי שנשמור את המצוות מבלי שיכריחו אותנו...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר