סוף טוב הכל דוב

רבני שלום לעם תגובות: 0

סוף טוב הכל דוב - שמחה פשיטיק

גריגורי הביט בעיניים יוצאות מחוריהן בשכנו, מיכאיל. הוא ראה אותו יורד מכרכרה מפוארת, כאחד מעשירי הכפר. שני משרתים מלווים אותו ונושאים את כליו וחפציו. מיכאיל עצמו היה נראה מטופח ומגונדר וכל בגדיו אמרו עשירות. 'מאיפה העושר הפתאומי שנפל עליו פתאום?' תמה גריגורי בשקט, כשפניו מביעות קנאה וזעם. בדיוק בתקופה האחרונה התדרדר מצבו הכלכלי לשפל שלא היה כמותו מאז שהקים את לול התרנגולים שבבעלותו. ואילו מיכאיל השכן התעשר באופן מסתורי ובלתי מוסבר.

כעת עמד גריגורי מול הלולים שטיפח במסירות והרהר. הוא החל מעלה בזיכרונו את הימים הראשונים. בתחילה רכש לעצמו חמש תרנגולות בריאות בשר ושופעות ביצים. התפוקה שלהן הייתה משביעת רצון וגריגורי היה מלא שמחה. חלק מן הביצים הוא מכר ואת חלקן השאיר לדגירת התרנגולות, עד שהללו בקעו ומהן יצאו אפרוחים צהבהבים ונחמדים למראה. את הזכרים שבהם מכר כשבגרו והפכו לבעלי בשר, ואת הנקבות השאיר ברשותו, כדי שיטילו לו עוד ועוד ביצים. כך התפרנס גריגורי, פרנסה מועטת אמנם, אך שאיפתו הייתה לגדל לול גדל ממדים ובו תרנגולים למכביר.

חלומו התממש אט אט, עד שכעבור כמה שנים של טרחה כבר היו בלולים שלו מאות תרנגולים. ידיו של גריגורי היו עמוסות עבודה והפרנסה אף היא זרמה בשטף. לא היה מאושר מגריגורי בכל הכפר. כמעט... כי שכן היה לו, הלא הוא מיכאיל, שאף הוא גידל בחוותו בעלי חיים, אלא שהיו אלה עגלים עליזים ומשועממים. שניהם עסקו במלאכתם בידיים אוהבות וחיו את חייהם בטוב ובנעימים. עד שהגיעו הדובים...

זה קרה בבוקר אפרורי, כשהופיע מיכאיל ברפת החביבה שלו – גילה לתדהמתו כי הגדר נפרצה ועגל אחד נעלם מן המקום. שובל של טיפות דם העיד על חטיפה אגרסיבית שנעשתה כאן, ומיכאיל התהלך עגמומי כל אותו היום. בדרכו פגש בשכנו, גריגורי, שאף הוא היה נראה כמי שחרב עליו עולמו. 'התרנגולים שלי!' ייבב באוזני מיכאיל. 'טורפים פרצו ללול שלי וטרפו כמה תרנגולים!'

בעודם עומדים ומשוחחים, ראו לפתע דוב גדל מידות מגיח מן היער הסמוך וניגש בביטחון רב ללול של גריגורי. השניים נבהלו עד עמקי נשמתם ועמדו קפואים ללא יכולת להזיז איבר. בעיניים קרועות לרווחה ראו כיצד נכנס הדוב אל הלול, מושיט את ידו ופורץ את אחד הכלובים, נוטל לו תרנגולת צווחנית וטורף אותה ברעבתנות. התקריות הללו חזרו על עצמן מדי יום ומלאי התרנגולים. גם מלאי העגלים – התדלדל באופן משמעותי. גריגורי החל מאבד את פרנסתו ומפסיד את כספו וגם מזלו של מיכאיל לא שפר עליו.

ופתאום יום אחד נעלם מיכאיל. גריגורי התפלא על כך אך לא היה לו את מי לשאול. תקופה חלפה, גריגורי כבר הפך לאיש עני ומתוסכל, ואז הופיע מיכאיל עם המרכבה ההדורה והלבוש המכובד. גריגורי הציץ מחלון ביתו הדל וראה את המראה – וליבו התפקע מקנאה ומכעס. 'איך הוא עשה את זה?' שאל את עצמו שוב ושוב: 'איך הוא הפך לעשיר כה גדול בעוד אני הפסדתי את כל רכושי?' ועם השאלה הזאת הסתובב גריגורי מבוקר ועד ליל. מרוב קנאתו לא העז אפילו לגשת למיכאיל ולשאול אותו על כך והשתדל לפגוש בו כמה שפחות.

באחד הימים החליט ראש הכפר לארגן יום גיבוש לכל התושבים, בשעה היעודה התכנסו כולם לאולם הכנסים של הכפר והתיישבו במעגל אחד גדול. 'לפני שנפתח בתוכנית האמנותית שלנו לערב זה', אמר ראש הכפר, 'ברצוני לערוך סבב קצר, בו כל אחד יספר על החוויה המשמעותית ביותר שעברה עליו השנה'. התושבים החלו מספרים בזה אחר זה את חוויותיהם השונות, ואז הגיע תורו של גריגורי. 'הדובים', לחש בעצב: 'ההתקפות של הדובים היו החוויה הכי משמעותית והכי קשה עבורי. הפסדתי את כל פרנסתי והפכתי לאיש חסר כל!'. התושבים ניסו לנחם אותו, אך לשווא. עוד מספר תושבים שטחו את אשר עבר עליהם, עד שבא תורו של מיכאיל. כולם כרו אוזן לשמוע את אשר בפיו, אולי סוף כל סוף יגלה את סוד עושרו.

'הדובים', פתח מיכאיל ואמר: 'ההתקפות של הדובים היו החוויה הכי משמעותית עבורי; החוויה הכי טובה שלי השנה...' כל הנוכחים הביטו בו בפליאה גדולה. אולי הוא טעה? אולי התכוון לומר כמו שכנו, שתקיפות הדובים היו מאורע קשה עבורו? אך לא. מיכאיל לא נתן להם לתהות הרבה, וסיפר: 'בשעה שכולם בכו והצטערו על ההפסדים שגורמים להם הדובים, החלטתי אני להרוויח מהעניין. לכן הנחתי מלכודות דובים סמוך ליער וכך הצלחתי ללכוד דובים לא מעטים, הפשטתי מהם את הפרווה ונסעתי ליריד הגדול שהתקיים בחודשיים האחרונים בעיר הגדולה, למכור שם את הסחורה המשובחת והיקרה. בזכות הדובים', סיים מיכאיל, 'התעשרתי!'

*

אותו מאורע יכול להתפרש – במחשבה או במעשה – אצל אחד כחוויה טובה ואצל רעהו כחוויה שלילית. המרגלים נכנסים לארץ ישראל ורואים מחזות שונים, שתכליתם הייתה טובה, כמו לדוגמא העובדה שתושבי הארץ היו עסוקים בלוויות רבות של אנשים שמתו באותו יום. הקב'ה גלגל זאת כך כדי שיהיו עסוקים בקבורת המתים ולא ישימו לב למרגלים, אך מה אומרים המרגלים? 'ארץ אוכלת יושביה'. הייתה להם הסתכלות ופרשנות שליליות, וזהו חטאם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר