הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי

עֶדְרֵי הַצֹּאן שֶׁל בַּעַל אֲחֻזָּה עָשִׁיר סָבְלוּ מְאֹד מִפְּגִיעָתָם הָרָעָה שֶׁל הַזְּאֵבִים בְּנֵי הַיַּעַר הַסָּמוּךְ. הַלָּלוּ עָשֹוּ לָהֶם מִנְהָג שֶׁל קֶבַע, וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם מִדֵּי לַיְלָה בְּכִבְשׂוֹתָיו הַבַּשְּׂרָנִיּוֹת שֶׁל הָאִישׁ.

בַּעַל הָאֲחֻזָּה לֹא יָכֹל לְהַשְׁלִים עִם חֲגִיגוֹת הַזְּאֵבִים, וְהוּא הֶחְלִיט לָשִֹים לָהֶם סוֹף. הוּא קָנָה כֶּלֶב זְאֵב גָּדוֹל וְאֵימְתָנִי, בָּנָה בַּעֲבוּרוֹ מְלוּנָה סְמוּכָה לְדִיר הַכְּבָשִׂים, וְהַחֲגִיגָה הָאֲמִתִּית רַק הִתְחִילָה.

בַּלֵּילוֹת הָיוּ הַזְּאֵבִים מַגִּיעִים כְּהֶרְגֵּלָם, הֵם אֲפִלּוּ לֹא טָרְחוּ לִבְדֹּק אֶת הַזִּירָה. הֵם טִפְּסוּ וְקָפְצוּ לַדִּיר, וְאָז הֵחֵל הַכֶּלֶב לִנְבֹּחַ... נְבִיחוֹתָיו הֶחֱרִידוּ אֶת הַזְּאֵבִים, וְעוֹרְרוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁמִּהֵר לֶאֱחֹז בְּרוֹבֵה הַצַּיִד שֶׁלּוֹ, וּמִבַּעַד לְחַלּוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ הֵחֵל יוֹרֶה לְכִוּוּנָם שֶׁל הַזְּאֵבִים וְטוֹבֵחַ בָּהֶם לְלֹא רַחֲמִים.

הַזְּאֵבִים שֶׁהִתְרַגְּלוּ לְחַיִּים נוֹחִים הָיוּ בִּמְצוּקָה. הָאֲרוּחוֹת שֶׁהָיוּ זְמִינוֹת בֶּעָבָר בַּדִּיר הַגָּדוֹל הָפְכוּ לִמְקוֹם סַכָּנָה. כֶּלֶב הַזְּאֵב הֶחָדָשׁ שִׁנָּה אֶת מַעֲרַךְ הַכֹּחוֹת בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי, וְעוֹרֵר תְּהִיָּה עַל הֶמְשֵׁךְ קִיּוּמָהּ שֶׁל שַׁרְשֶׁרֶת הַמָּזוֹן בָּאֵזוֹר.

מוֹעֶצֶת זִקְנֵי זְאֵבֵי הַיַּעַר הִתְכַּנְּסָה לָדוּן בַּמַּשְׁבֵּר הֶחָדָשׁ, אַךְ כֶּלֶב הַזְּאֵב וְרוֹבֵה הַצַּיִד הֵעִיבוּ עַל כָּל פִּתְרוֹן אַמִּיץ שֶׁהוּצַע, הַזְּאֵבִים מַמָּשׁ פָּחֲדוּ. בַּסּוֹף הִתְקַבְּלָה הַצָּעָתוֹ שֶׁל זְאֵב צָעִיר שֶׁהִתְנַדֵּב לְנַסּוֹת וּלְגַיֵּס אֶת כֶּלֶב הַזְּאֵב לְשׁוּרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַזְּאֵבִים הָאֲמִתִּיִּים. אֲדַבֵּר עַל לִבּוֹ, כָּךְ הִצְהִיר, אֶשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַחֲזִיר לְעַצְמֵנוּ אֶת מַה שֶּׁנִּלְקָח.

הַזְּאֵב הַצָּעִיר קִבֵּל אֶת בִּרְכָתָם שֶׁל זִקְנֵי הַיַּעַר וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. לְאַט וּבִזְהִירוּת הִתְקָרֵב אֶל הַדִּיר, פּוֹסֵעַ עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל, וְעֵרָנִי לִתְזוּזוֹתָיו שֶׁל הַכֶּלֶב.

כְּשֶׁהִבְחִין בּוֹ הַכֶּלֶב זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, וְהֵחֵל נוֹבֵחַ בְּמֶרֶץ.

'הֵי אָחִי, עֲצֹר, אַל תִּתְרַגֵּז, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר אִתְּךָ', פָּנָה הַזְּאֵב לַכֶּלֶב הַנּוֹבֵחַ בִּמְתַקְתָּקוּת. 'כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי גֶּזַע אֶחָד, אַל נָא תִּנְבַּח לְעֶבְרִי וְהַקְשֵׁב. נָכוֹן, אַתָּה קְצָת שׁוֹנֶה מִמֶּנִּי, אַתָּה כָּאן בְּנַחֲלָתוֹ שֶׁל בַּעַל בַּיִת שֶׁדּוֹאֵג לְךָ כִּבְיָכוֹל, וְאַתָּה נֶאֱמָן לוֹ. אֲבָל שִֹים לֵב לַקּוֹלָר שֶׁהוּא קָשַׁר לְצַוָּארְךָ, אַתָּה לֹא יָכוֹל לָזוּז לְשׁוּם מָקוֹם בְּלִי רְשׁוּת מִמֶּנּוּ, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי וַחֲבֵרַי חָפְשִׁיִּים לְנַפְשֵׁנוּ, בְּנֵי חוֹרִין לְהִסְתּוֹבֵב בְּכָל אֲשֶׁר נִרְצֶה, לְטַיֵּל בַּיַּעַר וּלְשׁוֹטֵט בַּשָּׂדוֹת. רְאֵה כַּמָּה אֲנַחְנוּ נֶהֱנִים מִזְּלִילַת בְּשַׂר כְּבָשִׂים טָרִי, וְאִלּוּ אַתָּה מִסְתַּפֵּק בִּשְׁאֵרִיּוֹת וּבַעֲצָמוֹת שֶׁבַּעַל הַבַּיִת זוֹרֵק לְךָ מִסְּעֻדּוֹת הָעוֹף הָעֲלוּבוֹת שֶׁלּוֹ. הַאִם לְאֵלּוּ תִּקְרָא חַיִּים? חַיֵּי כֶּלֶב אוּלַי. לֹא חַיֵּי זְאֵב'.

הַכֶּלֶב שָׁתַק, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, וְעִבֵּד אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע. הֵם חִלְחֲלוּ פְּנִימָה, וְהַכֶּלֶב הִנְהֵן בְּמֶרֶץ. 'אַתָּה בֶּאֱמֶת צוֹדֵק זְאֵב, אֲנִי כָּאן וְאַתָּה שָׁם, וְאַחִים אֲנַחְנוּ. דַּי לָאַפְלָיָה, דַּי לַקִּפּוּחַ!' וְאָז הִשְׁתַּתֵּק בְּעֶצֶב. 'אֲבָל אֵיךְ? אֵיךְ אוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִפֹּה? בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלִּי קָשַׁר אוֹתִי, אֵין לִי דֶּרֶךְ לָצֵאת מִכָּאן...'

הַזְּאֵב שֶׁהֵבִין אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה מִהֵר לַעֲזֹר בָּעִנְיָן, בְּשִׁנָּיו הַחֲזָקוֹת כִּרְסֵם אֶת קוֹלַר הָעוֹר וְשִׁחְרֵר אֶת הַכֶּלֶב. עַל רֶגֶל אַחַת לִמֵּד אֶת הַכֶּלֶב אֶת עֶקְרוֹנוֹת הַצַּיִד, אֶת הַדֶּרֶךְ לַהֲרֹג, בְּלִי לְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר מִדַּי, הוּא הִדְגִּים לוֹ עַל כִּבְשָׂה חַיָּה אֶת מְקוֹם הַתֻּרְפָּה, שָׁם בִּנְעִיצַת שִׁנַּיִם אַחַת מִתְפַּגֶּרֶת הַחַיָּה, וְקָדִימָה לָעֲבוֹדָה.

הֵם טָרְפוּ יַחַד שְׁנֵי כְּבָשִׂים וּרְחֵלָה, וְיַחַד צָעֲדוּ אַל הַיַּעַר שָׁם הִמְתִּינָה הַלַּהֲקָה לְתוֹצְאוֹת הַמִּבְצָע.

'הַמִּבְצָע הִצְלִיחַ!' שָׁאֲגוּ הַזְּאֵבִים וְהִתְקַהֲלוּ סְבִיב הַבָּשָֹר הַטָּרִי.

רִאשׁוֹנָה נִגְּשׁוּ הַזְּאֵבִים הַבּוֹגְרִים וְהַחֲזָקִים, נָעֲצוּ אֶת שִׁנֵּיהֶם, וְאָכְלוּ בְּפֶה מָלֵא. אַחֲרֵיהֶם הִמְתִּינוּ הַנְּקֵבוֹת הַבּוֹגְרוֹת, חִכּוּ שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרָם. וּמֵאָחוֹר הִמְתִּינוּ כָּל הַשְּׁאָר, הַצְּעִירִים וְהַחַלָּשִׁים מְפַלְבְּלִים בְּעֵינֵיהֶם וּמְכַשְׁכְּשִׁים בִּזְנָבָם.

הַכֶּלֶב שֶׁרָאָה אֶת מַעֲרַךְ הַכֹּחוֹת, נֶעֱמַד בַּצַּד עִם הַזְּאֵבִים הַקְּטַנִּים, כִּשְׁכֵּשׁ אַף הוּא בִּזְנָבוֹ וּפִלְבֵּל בְּעֵינָיו, מְנַסֶּה לְהִדַּמּוֹת לַחֲבוּרָה הָאֵימְתָנִית הַזֹּאת.

וְאָז נִגַּשׁ אֵלָיו רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט, הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה, וְנָהַם לְעֶבְרוֹ בְּבוּז: 'גַּם כְּשֶׁאַתָּה מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבְךָ וּמְפַלְבֵּל בְּעֵינֶיךָ, עֲדַיִן אֵינְךָ זְאֵב. אָמְנָם, שָׁם בַּכְּפָר הָיִיתָ כֶּלֶב זְאֵב, הַכֹּל פָּחֲדוּ מִמְּךָ וְחָשְׁבוּ אוֹתְךָ לְגִבּוֹר אֵימְתָנִי. אֲבָל כָּאן, כָּאן בַּיַּעַר, בָּעוֹלָם הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיּוֹת, כָּאן אֵינְךָ אֶלָּא כֶּלֶב...'

*

דְּמוּתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הָאָדָם הִיא זוֹ שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ - וְרַק שֶׁלּוֹ. הוּא יָכוֹל לִחְיוֹת חַיִּים מְדֻמִּים, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת בֵּין הַבְּרִיּוֹת לְמַעֲמָד וּלְכָבוֹד חִיצוֹנִי, אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב עָלָיו דְּבָרִים נִפְלָאִים, וְאַף לִלְחֹשׁ אוֹתָם בְּאָזְנָיו, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַדְּמוּת הָאֲמִתִּית הִיא רַק זוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת. כָּל דָּבָר אַחֵר הוּא שֶׁקֶר מֻחְלָט. וּבָעוֹלָם הָאֲמִתִּי אֵין מָקוֹם לִשְׁקָרִים...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר