עִנְיָן שֶׁל מַבָּט

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

עִנְיָן שֶׁל מַבָּט

כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה הוּא הֻשְׁפַּע קָשׁוֹת מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל וַאן-גּוֹךְ, הַצַּיָּר הַדִּכְאוֹנִי שֶׁכָּרַת אֶת אָזְנוֹ, וּבְרֶגַע שֶׁל טֵרוּף, כְּשֶׁהַצְּבָעִים הִתְעַרְבְּבוּ לוֹ עַל בַּד הַקַּנְבָּס, וְיָצְרוּ מְעַרְבֹּלֶת סוֹעֶרֶת שֶׁל צִבְעֵי דִּכָּאוֹן, הוּא לָקַח אֶת סַכִּין הַגֵּרוּד שֶׁל צִבְעֵי הַקֶּרֶשׁ, עָשָֹה מַה שֶּׁעָשָֹה, וּמֵאָז לֹא הָיוּ לוֹ אָזְנַיִם.

אַחַר כָּךְ הוּא הִתְאוֹשֵׁשׁ. הוּא לָקַח אֶת עַצְמוֹ בַּיָּדַיִם, הוּא הָלַךְ לְטִפּוּלִים, הִצְטָרֵף לְסַדְנָאוֹת, עָבַר תַּהֲלִיךְ שֶׁל שִׁנּוּי נַפְשִׁי עָמֹק, וְנִגְמַל מִבַּדֵּי הַצִּיּוּר וּמִוַּאן-גּוֹךְ.

הוּא קָרָא לַפֶּרֶק הַזֶּה שֶׁבְּחַיָּיו 'הַמֶּטָמוֹרְפוֹזָה', הַשִּׁנּוּי.

הוּא עָבַר שִׁנּוּי מַהוּתִי. וְשׁוּב אַף אֶחָד מֵהַצְּבָעִים לֹא דִּבֵּר אֵלָיו. הוּא נִשְׁאַר נֶאֱמָן רַק לְצֶבַע אֶחָד. הַ'כֶּסֶף'. הַכֶּסֶף הָיָה בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל. וְהַכֹּל הָיָה אֶצְלוֹ כֶּסֶף.

הוּא עָבַד קָשֶׁה בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף, הוּא הִזִּיעַ בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף, הוּא נִלְחַם בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף. וְהוּא גַּם הִשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף. הוּא הָיָה אָדָם עָשִׁיר, בַּעַל הַרְבֵּה כֶּסֶף וּבַעַל אַמְבִּיצְיָה וּמוֹטִיבַצְיָה לְעוֹד יוֹתֵר כֶּסֶף.

אֲבָל הוּא גַּם אָהַב כָּבוֹד. הָיָה לוֹ חָשׁוּב שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתוֹ, שֶׁיַּעֲרִיכוּ אוֹתוֹ, שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת, שֶׁיַּכִּירוּ בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבּוֹ, גַּם בְּלִי קֶשֶׁר לַכֶּסֶף. וְזוֹ הָיְתָה נְקֻדַּת הַחֻלְשָׁה שֶׁלּוֹ. חוּץ מֵהָאָזְנַיִם כַּמּוּבָן.

כְּשֶׁהָעֲסָקִים הִסְתַּעֲפוּ, וְהַלַּחַץ הָפַךְ לְכִמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, הוּא הָיָה צָרִיךְ מַזְכִּיר. הוּא פִּרְסֵם מוֹדָעַת דְּרוּשִׁים בָּעִתּוֹנִים, וּפָנָה גַּם לְחֶבְרוֹת כֹּחַ אָדָם, כִּי זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר זוֹל, כַּמּוּבָן. וְהַמְרוּאַיְנִים הִתְחִילוּ לִזְרֹם.

בַּהַתְחָלָה הִגִּיעוּ הַמִּכְתָּבִים וְהַפַקְסִים, קוֹרוֹת הַחַיִּים זָרְמוּ דֶּרֶךְ סְלִילֵי הַדְּיוֹ, וְגָרְמוּ לוֹ לִכְאֵב רֹאשׁ. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְסַנֵּן אַף אֶחָד. נָכוֹן, הוּא בִּקֵּשׁ שְׁלִיטָה בְּכַמָּה שָׂפוֹת, יֶדַע נִרְחָב בְּמַחְשְׁבִים, יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ טוֹבִים וְשָׂפָה קוֹלַחַת. אֲבָל אַף אֶחָד מִבֵּין דַּפֵּי קוֹרוֹת הַחַיִּים לֹא שִׁדֵּר כָּבוֹד. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִקְרֹא בֵּין הַשּׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּגוֹפָן דָּוִד בְּגֹדֶל 12, הַאִם הַחַיִּים שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַקּוֹרוֹת יֵדְעוּ גַּם לְכַבֵּד אוֹתוֹ.

הוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לְרֵאָיוֹן: הֵם הִגִּיעוּ אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, וְנִתְקְלוּ בַּשְּׁאֵלָה הֲכִי מַכְשִׁילָה מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנְסוּ: 'מָה הַדָּבָר הֲכִי בּוֹלֵט שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בִּי?'

הָרִאשׁוֹן בָּעַט אֶת הַתְּשׁוּבָה יָשָׁר לַלֵּב: 'אֵין לְךָ אָזְנַיִם!'

הַשֵּׁנִי הָיָה נֻקְשֶׁה קְצָת פָּחוֹת: 'חָסֵר לְךָ...' הוּא אָמַר וְהִצְבִּיעַ עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵין לוֹ.

הַשְׁלִישִׁי רַק גִּמְגֵּם: 'הָאָזְנַיִ....'

הָרְבִיעִי הֵעֵז אֲפִלּוּ לְלַטֵּף וְשָׁאַל בְּאַהֲדָה: 'אֵיךְ זֶה קָרָה לְךָ?' לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג עַל אֵלּוּ יַבָּלוֹת הוּא דּוֹרֵךְ.

הַבָּא בַּתּוֹר פָּשׁוּט בָּרַח הַחוּצָה, הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַשְּׁאֵלָה.

אַחֲרָיו נִכְנַס מִישֶׁהוּ שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ נִסָּה לְהִתְחַמֵּק וּלְהַעֲבִיר נוֹשֵֹא, אֲבָל הָאִישׁ פָּשׁוּט הִתְעַקֵּשׁ, וְשָׁאַל שׁוּב: 'מָה הַדָּבָר הֲכִי בּוֹלֵט שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בִּי?'

הַבְּעִיטָה הִגִּיעָה חָזָק: 'בָּרוּר שֶׁהָאָזְנַיִם! מָה אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ?!'

גַּם הָאֲחֵרִים לֹא הָיוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹבִים, חֶלְקָם אָמְרוּ אֶת זֶה בְּשָֹפָה אַחֶרֶת, הֵם נִסּוּ לְהַרְשִׁים, אוּלַי הָעֻבְדָּה שֶׁהֵם יוֹדְעִים שָׂפוֹת זָרוֹת תְּרַכֵּךְ אֶת הַתְּשׁוּבָה, וְהֵם יְקַבְּלוּ אֶת הַמִּשְֹרָה. הָיוּ שֶׁנִּסּוּ לְהַסְבִּיר לוֹ בִּרְמָזִים. הָיוּ גַּם מִי שֶּׁשָׁתְקוּ, אַךְ נֶאֶלְצוּ לְשַׁחְרֵר אֶת הַתְּשׁוּבָה כִּמְעַט בַּאֲלִימוּת.

וְתָמִיד, תָּמִיד קָפְצוּ לָהֶם הָאָזְנַיִם רִאשׁוֹנוֹת.

הוּא שָׁמַע מִכֻּלָּם שֶׁאֵין לוֹ אָזְנַיִם. מַה שֶּׁהוּא יָדַע, כַּמּוּבָן, כְּבָר מִזְּמַן.

מֵאוֹת מְרוּאַיְנִים, עַשְֹרוֹת מוֹדָעוֹת בָּעִתּוֹנִים. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת נִשְׂרְפוּ בְנִסָּיוֹן לִמְצֹא אֶת הָאִישׁ הַמַּתְאִים.

בַּסּוֹף הוּא הִגִּיעַ...

'מָה הַדָּבָר הֲכִי בּוֹלֵט שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בִּי?'

הַמְרוּאֲיָן שָׁתַק לְרֶגַע, הִתְבּוֹנֵן עוֹד פַּעַם וְשָׁלַף: 'יֵשׁ לְךָ עֲדָשׁוֹת בָּעֵינַיִם!'

'הִתְקַבַּלְתָּ!' שָׁאַג הָאִישׁ, הוּא אֲפִלּוּ לֹא קָרָא אֶת קוֹרוֹת הַחַיִּים.

אַחַר כָּךְ הוּא שָׁאַל: 'אֵיךְ רָאִיתָ שֶׁיֵּשׁ לִי עֲדָשׁוֹת? מֵאֵיפֹה הַאַבְחָנָה הַדַּקָּה הַזֹּאת?'

'פָּשׁוּט מְאֹד', עָנָה הַבָּחוּר עִם הַגִּישָׁה הַחִיּוּבִית, 'בְּלִי אָזְנַיִם, אֵיפֹה תָּשִֹים מִשְׁקָפַיִם?!'

*

הַסִּפּוּר מְעוֹרֵר צְחוֹק כִּי הוּא נוֹגֵעַ בְּאַבְּסוּרְדִים רַבִּים. אֲבָל יֵשׁ בּוֹ נְקֻדָּה אַחַת אֲמִתִּית. הִסְתַּכְּלוּת חִיּוּבִית וְדִבּוּר חִיּוּבִי.

לֹא מְשַׁנֶּה מָה, מְשַׁנֶּה אֵיךְ.

אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, אֲבָל מְשַׁנֶּה מְאֹד אֵיךְ אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים זֹאת. רָאִינוּ בַּשֵּׁנִי מַשֶּׁהוּ רָע, יֵשׁ לוֹ חִסָּרוֹן בּוֹלֵט שֶׁקּוֹפֵץ לָנוּ מוּל הָעֵינַיִם וּמַפְרִיעַ לָנוּ, אֵין בְּעָיָה. לֹא רַק שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ מִצְוָה. 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ' כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲבָל מַה שֶּׁהַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת רוֹצָה, זֶה לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹכִיחַ, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹכָחָה תִּתְקַבֵּל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁהַדְּבָרִים יִתְיַשְּׁבוּ עַל הַלֵּב, וְשֶׁיִּגְרְמוּ לְשִׁנּוּי. אִם נַגִּיד אֶת הַחִסָּרוֹן בַּפָּנִים, אוּלַי אֲפִלּוּ נַמְחִישׁ כַּמָּה שֶׁזֶּה מְכֹעָר, דּוֹחֶה וּמְעַצְבֵּן, רַק נַרְגִּיז אֶת הַשֵּׁנִי, נַכְנִיס אוֹתוֹ לְמִגְנָנָה וְהוּא יֶאֱטֹם אֶת אָזְנָיו, לֹא נָפִיק מִכָּךְ שׁוּם תּוֹעֶלֶת אֲמִתִּית. אֲבָל אִם נָבוֹא בְּגִישָׁה חִיּוּבִית, בְּמַבָּט טוֹב, בְּנִסּוּחַ חִיּוּבִי, הַדְּבָרִים יִתְקַבְּלוּ אַחֶרֶת.

תָּגִיּוֹת: גִּישָׁה חִיּוּבִית, מְעַצְבֵּן, תּוֹכָחָה, אֱמֶת

פִּתְגָּם: אִם אַתָּה לֹא אוֹהֵב מַשֶּׁהוּ, שַׁנֵּה אוֹתוֹ. אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ, שַׁנֵּה אֶת הַגִּישָׁה שֶׁלְּךָ.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר