הצופן המקורי

רבני שלום לעם תגובות: 0

הצופן המקורי - שמחה פשיטיק

שר האוצר ישב כפוף מול האיגרת החלקה והריקה שעל שולחנו, אפוף מחשבות. את מוחו העסיקה והטרידה שאלה אחת: איך מעבירים את כל תיבות האוצרות שברשותו אל עיר הבירה, לארמון המלך. זה עתה שבו חיילי המלך משדה הקרב, שם נחלו ניצחונות מרשימים למדי. בשובם מן המלחמה הביאו עמם החיילים שלל רב: כסף וזהב, יהלומים, תכשיטים, כלים יקרים ועוד חפצי ערך. לאחר מאמצים מרובים העמיסו עובדי שר האוצר את כל השלל היקר לתוך תיבות גדולות.

כעת שכנו תיבות האוצרות בבטחה במחסן, ממתינות להישלח אל המלך. אך שר האוצר התלבט כיצד לשגר אותן אל הארמון. 'הרי שוויה של כל תיבה הינו עצום', הרהר בדאגה, 'ואם יחמוד העגלון לעצמו אפילו תיבה אחת – יהא זה הפסד גדול לבית המלך. כיצד אצליח לשמור על האוצרות מעיניו החמדניות של העגלון? אסור לי לאפשר לו ליטול מאומה'.

בתחילה עלתה מחשבה פשוטה בראשו: 'אספור את התיבות ואכתוב למלך את מספרם, כך שאם תחסר תיבה אחת – ידע המלך שהעגלון מעל באימון וגנב תיבה אחת'. אך אז דחה שר האוצר את הרעיון. 'אין זה רעיון מוצלח, שכן הוא יכול לשלוף מעט כסף וזהב מכל תיבה ותיבה, כך שלא תהיה אף תיבה חסרה, ולא נדע על גניבתו'.

שעה ארוכה העלה שר האוצר רעיונות, שנדחו כעבור כמה רגעים. איך אפשר לשמור על התיבות ועל תכולתן? באותו לילה הוא כמעט ולא נרדם. זו לו הפעם הראשונה שהוא מתפקד כשר אוצר בזמן מלחמה. עד עתה תפקידו היה שגרתי וקל הרבה יותר. אולם עכשיו זהו מעין מבחן עבורו, בו יבדוק המלך האם הוא אכן מתאים לתפקיד. לכן היה שר האוצר כה לחוץ ומוטרד מהעניין.

לקראת הבוקר החליט שר האוצר שעליו להתייעץ עם אחד מידידיו הקרובים, איש חכם ונבון. הוא הגיע לביתו כשהשמש עדיין לא עלתה ודפק בחשאי בביתו. הלה פתח את הדלת וארשת תמיהה על פניו. 'באתי להתייעץ איתך', לחש לו שר האוצר ונכנס פנימה. הידיד הקשיב לשר האוצר ולבסוף שקע בהרהורים. כעבור כמה דקות של מחשבה אמר בשמחה: 'יש לי עצה בשבילך!' וכאן פרס בפניו את התוכנית... שר האוצר הודה לו נרגשות וחמק החוצה בזריזות, בטרם תפציע השמש.

באותו בוקר עמלו העובדים שלו להעמיס את התיבות המלאות באוצרות על גבי העגלה, כששר האוצר מפקח על עבודתם בלי הפסקה. לבסוף הורה לעגלון לתפוס את מקומו שעל הדרגש ושילח אותו לדרכו. לפני צאתו ניגש אליו שר האוצר וצייד אותו באיגרת חתומה בחותמת שעווה. 'מסור אותה לידי המלך בבואך אליו', ציווה עליו. העגלון הנהן ויצא לדרכו.

וכמו שחשש שר האוצר – כך היה. בעודו נוסע, חשב העגלון לעצמו: 'הן אוצרות רבים שוכנים בעגלתי, ומה יקרה אם אקח לי מעט מכל תיבה? הרי איש לא יבחין בחסרונם'. הוא עצר את העגלה בצד הדרך ועלה אל אחוריה, שם היו מונחות התיבות היקרות. הוא שלף כמה תיבות ופתח אותן. מטבעות זהב התגלו לעיניו, והוא לקח מהן חופן גדוש. מן התיבה הבאה הוא נטל לעצמו מספר אבני חן נוצצות, ומן התיבה השלישית הוציא כמה חפצי אמנות נדירים ובעלי ערך רב. הוא הטמין את הגניבה בתיקו והמשיך בנסיעה שמח וטוב לב.

בבואו אל ארמון המלוכה ביקש לפגוש אישית את המלך. 'יש לי איגרת מאת שר האוצר למסור לו', הסביר את בקשתו. המלך קיבל אותו בחביבות, שבר את חותמת השעווה וקרא את הנאמר באיגרת. הוא חייך תחת לשפמו כשנוכח בחכמתו של שר האוצר החדש שלו, וניגש לבדוק את תכולת העגלה. הוא שוחח בלחש עם כמה ממשרתיו, והללו החלו פורקים את תיבות האוצרות אחת לאחת.

כשסיימו את מלאכתן ניגש המלך אל הערימה המסודרת שלפניו, התבונן בה לרגעים, ואז החל גוער בעגלון בכעס: 'גנב! שלחת יד באוצרות שלי!' ועל משרתיו ציווה המלך: 'ערכו חיפוש בחפצים שלו ובתוך העגלה, ומצאו את האוצרות הגנובים'. תוך דקות ספורות נמצא השלל הגנוב, ופני העגלון חפו. הוא הושלך לכלא לשארית חייו...

'איך ידע המלך על הגניבה?' שאל משרתו הקרוב. המלך לא השיב. הוא נטל אותו בידו והובילו אל צידה האחורי של ערמת התיבות. שם, על התיבות כולן, היה כתוב באותיות ענק: המלך. אך ניכר היה שמישהו הזיז את התיבות שבראש האות מ', והאות יצאה פגומה. 'שר האוצר סידר את התיבות כך שצידן הפנימי, עם הכיתוב, פונה פנימה', סיפר המלך. 'וכשהוציא העגלון את התיבות, הוא לא החזירן באותו סדר. כך התגלתה הגניבה...'

*

רש'י מבאר, למה נאמר בפרשה 'חנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי', לפי שהיו האומות מבזים אותם ואומרים שהמצרים שלטו באימהותיהם והצאצאים אינם שלהם, לפיכך הטיל הקב'ה שמו עליהם, את האות ה' בהתחלה ואת האות י' בסוף. לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר