שבוע הספר

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

בית המדרש

שאלה מס' 550

שבוע הספר

המבצע הגדול של 'שבוע הספר' - ארבעה ספרים במאה גרם לשלמה למהר ולקנות את הספרים שחיכה כבר לקנות. אלא שלאחר שבוע הוא הבחין שאחד הספרים פגום, כשחזר לחנות וביקש להחליף את הספר ביקש ממנו המוכר להוסיף 30 שקלים כיוון שזהו המחיר המקורי של הספר. אבל שלמה טען: 'קניתי את הספרים בארבע במאה לפני שבוע!' והמוכר השיב לו: 'אין בעיה. תביא את כל ארבעת הספרים וקח את המאה שקלים בחזרה, או שתוסיף לי עכשיו 30 שקלים על הספר אם אתה מעוניין להחליף אותו...' מה דעתכם. מי צודק?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קפ'ב וב'נתיבות המשפט' סעיף קטן ט'ו.

תשובה לשאלה 'שעון בספק' (שאלה מס' 547)

תקציר השאלה השבועית: למציל בחוף הים הגיעו שני אנשים בנפרד וביקשו ממנו לשמור על שעוניהם. בסיום הרחצה חזרו אליו שניהם אלא שאז התחיל ויכוח: כל אחד מהם טען ששעון הזהב שייך לו ואילו השעון הפשוט שייך לחברו. המציל שלא זכר למי שייך כל שעון נכנס לדילמה קשה. מה לדעתכם אמור המציל לעשות?

תשובה בקצרה: על המציל להחזיר לאחד מהם את השעון הפשוט, ולאחר מכן למכור את שעון הזהב ולתת לשני כסף בשווי השעון הפשוט, והכסף שנשאר יהא מונח עד שיבא אליהו הנביא ויגלה את האמת, או עד שאחד מהם יחליט להודות על האמת.

תשובה בהרחבה: בהלכה (שו''ע חו''מ סי' ש' ס'א) מבואר שאם שני אנשים הפקידו כסף אצל שומר, האחד הפקיד 100 ₪ והשני הפקיד 200 ₪, ולאחר מכן טען כל אחד שהוא זה שהפקיד 200 ₪, והשומר לא זכר כמה כל אחד הפקיד אצלו. ההלכה היא שהשומר משלם לכל אחד 200 ₪, כי היה עליו לעשות סימן או לרשום אצלו כמה כל אחד נתן, וכיון שלא עשה זאת הוא צריך לשלם 100 ₪ מכיסו. אולם אם הם מסרו לו יחד שקית עם 300 ₪ ולא הודיעו לו כמה שייך לכל אחד, אי אפשר לחייב אותו לשלם, כי הוא יכול לטעון שאם הם סמכו אחד על השני בוודאי שגם לו היה מותר לסמוך עליהם, ולכן נותן לכל אחד מהם 100 ₪ והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו הנביא או עד שאחד מהם יודה על האמת.

לקוח ששכח היכן קנה

אלא שישנה הלכה נוספת שלכאורה סותרת את ההלכה האמורה. וכך מבואר בהלכה (סי' רכ'ב ס'ב), שאם אדם קנה חפץ מחנות ולא שילם עליו עדיין, ולאחר מכן התעורר אצלו ספק באיזו משתי חנויות הוא קנה, ושני המוכרים טוענים שקנה אצלו, ההלכה היא שהכסף יהא מונח עד שיבוא אליהו או עד שאחד מהם יודה. והשאלה היא מדוע לא מחייבים את הקונה לשלם לכל אחד שהרי היה עליו לזכור היכן הוא קנה. ומבארים הפוסקים (שם בש'ך סק'ד והסמ''ע סי' ש' סקי'א, ונתיה'מ סי' רכ'ב סק'ה) שבדרך כלל קונה משלם מיד, כך שמותר היה לו לסמוך על עצמו שלא ישכח היכן הוא קנה, ואכן אם הוא קנה בהקפה לזמן ארוך יותר עליו לשלם לשניהם, לעומת זאת שומר שמפקידים אצלו לטווח ארוך, חייב לעשות סימן או לרשום מי ומה הפקידו אצלו, שהרי בדרך הטבע הוא ישכח מזה כעבור זמן, וכיון שלא עשה זאת עליו לשלם מכיסו הפרטי לאלו שסמכו עליו והפקידו אצלו.

בסיפור שלנו

היות ואנשים מפקידים חפצים אצל המציל ובדרך כלל לא רושמים זאת, אי אפשר לתבוע את המציל על כך שלא זכר מה כל אחד הפקיד אצלו, ובפרט שגם השניים ידעו שהוא לא רושם ובכל זאת סמכו עליו, כך שהוא ודאי לא היה צריך לחשוש יותר מהם, ולכן עליו להחזיר לאחד מהם את השעון הפשוט, ולמכור את שעון הזהב ולתת לשני כסף בשווי השעון הפשוט, ושאר הכסף יהא מונח עד שיבא אליהו, או עד שאחד מהם יודה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר