הצגה של מלך

רבני שלום לעם תגובות: 0

הצגה של מלך - שמחה פשיטיק

הזקן שהתגורר בטירה הישנה, מעולם לא יצא מפתח ביתו. ואם כך, מנין ידעו כולם שהוא זקן? כי בכל יום, בדיוק בחצות, היה האיש נעמד בחלון טירתו והיה מנופף לשלום לעוברים ושבים. הוא לא הסתפק בזאת, אלא הוסיף וקרא אליהם: 'השתחוו לי כולכם! השתחוו למלככם!' ולא הרפה מהם עד שהם קדו לעומתו קידה, או השתחוו אפיים ארצה.

תשאלו: למה הם לא המשיכו בדרכם והתעלמו מהזקן הטורדני? אולי ריחמו עליו, אולי רצו להיפטר ממנו בדרך המהירה, אולי סתם נהנו מהחוויה המעניינת שבדבר. כך או אחרת, היו רבים מן התושבים שחלפו במקום משתחווים לזקן התימהוני. כשהיו משביעים את רצונו, היה הקשיש מפזר חיוכים מרוצים לכל עבר, ונעלם כלעומת שבא.

מיהו האיש? מהיכן הגיע? האם זהו חולי נפש או שעמום שנובע מזקנה? לכל השאלות הללו לא היו תשובות במשך שנים רבות. היו שניסו לנקוש על שערי טירתו של הזקן, אבל הוא מעולם לא פתח את הדלת לאיש. כך נותר כל העניין המוזר – ויש שיאמרו: מביך – בגדר תעלומה שאין איש פותר אותה.

בבוקר ההוא עליו נסוב סיפורנו, התאספה חבורת סקרנים סמוך לשעת חצות, על יד הטירה של הזקן. הם ציפו להופעתו בחלון, כמו בכל יום ויום בשעה הזאת. אלא שהפעם נכונה להם הפתעה: בחלון הטירה הופיעה דמות, אך לא היה זה הזקן, כי אם אדם צעיר וחייכן למדי. הוא נופף למתקהלים בידו וקרא: 'השתחוו לי כולכם! השתחוו למלככם!' כמו שנהג הזקן לקרוא.

התושבים שנאספו במקום, לא נעו ולא זעו. האיש שבחלון הטירה הפציר בהם שוב ושוב: 'השתחוו לי! אני המלך שלכם!' אבל הם בשלהם, כמו קפאו על מקומם. הסיבה לכך הייתה פשוטה – הם הכירו את האיש הצעיר שניצב ליד אדן החלון. היה זה הנסיך פרדיננד, יורש העצר, בנו היחיד של המלך...

מרוב תדהמה לא יכלו האנשים להניע איבר. הם רק הביטו במראה המפתיע וניסו לעכל את מה שעיניהם רואות. אחד מן הנאספים, שהיה מהיר קליטה מן הסתם, היה הראשון להשתחוות לנסיך. הוא כרע על רגליו והשתטח על הקרקע. אט אט נמסו והפשירו גם האחרים מקיפאונם הפתאומי, והחלו משתחווים בזה אחר זה לפרדיננד יורש העצר.

השמועה על הנסיך שהחליף את הזקן המשונה – עשתה לה כנפיים ועפה בין בתי העיר במהירות. תוך שעה קלה התאספו במקום תושבים לאין מספר, וכולם כורעים ומשתחווים לפרדיננד הנסיך. זה האחרון שפע חיוכים והשיב קידה לכל עבר. לבסוף, כשאחרון המתאספים במקום סיים להשתחוות, קמו כולם על רגליהם, ניערו את העפר שדבק בהם, ותלו עיניים מצפות בדמותו של פרדיננד, שיואיל בטובו להסביר להם מה מתרחש כאן היום.

השאלות היו רבות, ופרדיננד לא התכוון למתוח את התושבים יותר מדי. הוא הניח שתי ידיו בקצות פיו, כדי שיישמעו דבריו לכולם, ופתח ואמר: 'תושבים נכבדים ואהובים! איש בשורות אני היום אליכם, הבשורה האחת טובה והשניה איננה טובה. אפתח ברשותכם בבשורה הרעה – אבי, הלא הוא המלך ירום הודו, סיים הבוקר את חייו. הוא מת בשיבה טובה, והלווייתו המלכותית תיערך בשבוע הבא. כידוע לכולכם, אני בנו היחיד וממילא יורש העצר. על כן, מהיום והלאה אהיה מלככם ואשמש אתכם נאמנה'.

לשמע הדברים נפלטה אנחת כאב שקטה מתוך הקהל. צר היה לתושבים לשמוע על מיתתו של המלך, אבל מפני כבודו של פרדיננד לא השמיעו את צערם. הם מיהרו להשתחוות לו בשנית, הפעם כמלך ולא כנסיך. הוא חייך אליהם בטוב לב והורה להם לקום ולעמוד על רגליהם.

'לבטח שואלים אתם את עצמכם' נשמע קולו הבוטח, שעה שהמשיך לדבר: 'מדוע אני ניצב כאן בטירה, והיכן הזקן שהיה מופיע פה מדי בוקר. ובכן, אספר לכם את אשר אירע. לפני שנים רבות, כשעוד הייתי ילד צעיר, חלה אבי המלך במחלת נפש קשה. המחלה מנעה ממנו לתפקד כמנהיג של מדינה, ולכן החליטו יועציו להרחיקו מן הארמון. הם עשו זאת מתוך אהבה ודאגה לאבי, ולא חלילה מתוך שנאה. כעת נוצרה בעיה: מי ימלא את מקומו של המלך? כאמור, אני הייתי ילד באותו הזמן, וממילא לא הייתי כשיר לשמש כמלך. לכן חיפשו המשרתים אדם שדומה במבנה גופו ובצורת פניו לאבי המלך. הם מצאו אחד כזה, ואותו העמידו כמלך, כאשר כמובן הוא אינו אחראי על ענייני המלוכה'.

התושבים עמדו פעורי פה והקשיבו להמשך הנאום: 'העבירו את אבי המלך לטירה הזאת שבה אני עומד עכשיו, וזהו הזקן שהייתם רואים כאן כל יום בחצות. המחלה עיוותה את פניו, ולכן כנראה לא זיהיתם אותו. היום מת אבי המלך ירום הודו, ואני נבחרתי למלא את מקומו. אך בטרם יצאה נשמתו, אמר לי אבי: 'דע לך, פרדיננד אהובי, שהאנשים שהשתחוו לי כשעמדתי בחלון, הם אלה שהחזיקו אותי בחיים עד עכשיו'. וזו היא הבשורה הטובה. אז בשמו של אבי ובשמי, רציתי למסור לאותם אנשים רק מילה אחת: תודה'.

*

החיים שלנו מלאים באנשים שנראים כמלכים, אבל הם מלכים של שקר. רק חיצונית הם מלכים, אבל בפנימיותם הם עבדים של עצמם, של החולשות ושל היצרים שלהם, של הלחץ החברתי השלילי, ושל הרבה דברים אחרים. המלך האמיתי, הוא זה שיודע לשלוט בעצמו. ואפילו אם לפעמים הוא נמצא בטירה, ואנשים מסתכלים עליו כמוזר. וכבר לימד אותנו השולחן ערוך: 'ואל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר