חַיְּדַקֵּי הָאֱמוּנָה

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

חַיְּדַקֵּי הָאֱמוּנָה - שמחה פשיטיק

תַּנְחוּם לֹא אָהַב שֶׁקָּרְאוּ לוֹ רַבִּי תַּנְחוּם, אֲבָל הָעוֹבְדִים בַּמִּשְֹרָד לֹא הִתְחַשְּׁבוּ בּוֹ אֶלָּא בִּזְקָנוֹ הַמְכֻבָּד. בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמִּשְֹרָד שֶׁבּוֹ עָבַד, נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מִכָּל עֵבֶר: 'בֹּקֶר טוֹב, רַבִּי תַּנְחוּם!' וְכֵן הָלְאָה. הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא הָיָה הַיָּחִיד בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ שֶׁחָבַשׁ כִּפָּה לְרֹאשׁוֹ, וְהָיָה מְעֻטָּר בְּזָקָן – לֹא הִפְרִיעָה כְּלָל וּכְלָל לְתִפְקוּדוֹ, וְהוּא נֶחְשַׁב לְעוֹבֵד מָסוּר וּמִצְטַיֵּן לְהַפְלִיא.

כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ חִבֵּב תַּנְחוּם אֶת הַשֶּׁקֶט, וְלֹא הִרְבָּה לְהִתְעָרֵב בְּשִׂיחוֹתֵיהֶם שֶׁל יֶתֶר הָעוֹבְדִים, אוּלָם הַלָּלוּ הָיוּ מְעָרְבִים אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ בְּשִׂיחָתָם. כָּךְ אֵרַע בְּכָל פַּעַם שֶׁהִתְרַחֲשָׁה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ פָּרָשִׁיָּה הַקְּשׁוּרָה לַצִּבּוּר הַחֲרֵדִי, מִיָּד הָיָה תַּנְחוּם מָעֳמָד לִהְיוֹת שַׁגְרִיר וְדוֹבֵר הַחֲרֵדִים כֻּלָּם. אֲבָל הוּא, כָּאָמוּר, הֶעְדִּיף לֹא לַעֲסֹק בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ. הָיָה תַּנְחוּם מַפְטִיר אֵי אֵלּוּ מִלִּים אוֹדוֹת הַבְּעָיָתִיּוּת שֶׁבְּהַכְלָלַת כָּל הַמִּגְזָר הַחֲרֵדִי, וּבָזֹאת סִיֵּם אֶת הָעִנְיָן.

אֲבָל חֲבֵרָיו לָעֲבוֹדָה לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּהַכְתָּרָתוֹ כְּשַׁגְרִיר הַצִּבּוּר הַחֲרֵדִי, אֶלָּא אַף מִנּוּ אוֹתוֹ בְּדִבּוּרֵיהֶם לִהְיוֹת נָצִיג שֶׁל הָאֱלֹקִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. 'תּוֹכִיחַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם', בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם. 'נוּ, רַבִּי תַּנְחוּם, תַּגִּיד מַשֶּׁהוּ', הִצְטָרֵף גַּם מְנַהֵל הַמִּשְֹרָד לַבַּקָּשׁוֹת. 'אִם אַתָּה מַרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים, מָחָר אֲנִי שָֹם כִּפָּה'. תַּנְחוּם חִיֵּךְ וְהִבִּיט עַל רַעֲמַת הַשֵּׂעָר שֶׁעָטָה לְרֹאשׁוֹ הַמְנַהֵל, וְתָמַהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הֵיכָן בְּדִיּוּק יַנִּיחַ אֶת הַכִּפָּה, בְּלִי לְקַלְקֵל אֶת הָעִצּוּב הַיֻּקְרָתִי וְהַיָּקָר שֶׁל שְֹעָרוֹ.

'תִּרְאוּ, זֶה מְאֹד פָּשׁוּט', נִסָּה פַּעַם לְהַסְבִּיר, כְּשֶׁיְּדִידָיו הִפְצִירוּ בּוֹ לְהַשְׁמִיעַ אֵיזֶשֶׁהוּ רַעְיוֹן רוּחָנִי. 'הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֲרֵי מֻרְכָּב מֵאֲטוֹמִים, וּמַהוּ אָטוֹם? גַּרְעִין שֶׁסְּבִיבוֹ מִסְתּוֹבְבִים אֶלֶקְטְרוֹנִים בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה, וְכָךְ בְּעֶצֶם אָנוּ רוֹאִים חֲפָצִים שׁוֹנִים. אִם לְרֶגַע אֶחָד יַעַצְרוּ הָאֶלֶקְטְרוֹנִים מִסִּבּוּבָם, כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ יִתְפּוֹרֵר וְיִתְפּוֹגֵג. מִי אִם כֵּן גּוֹרֵם לָהֶם לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִסְתּוֹבֵב? רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!'

הַהֶסְבֵּר הָיָה מְלֻמָּד, אוּלַי יוֹתֵר מִדַּי, וְהָעוֹבְדִים צִקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם. 'נוּ, בְּסֵדֶר. הֶסְבֵּר יָפֶה', נַעֲנָה הַמְנַהֵל בְּשֵׁם כֻּלָּם. 'אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם. מַה שֶּׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַאֲמִין בּוֹ? תַּרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים, וְאָז אוּכַל לְהַאֲמִין'. אֲבָל גַּם תַּנְחוּם בְּעַצְמוֹ, עִם כָּל צִדְקוּתוֹ, לֹא רָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן לֹא יָכוֹל הָיָה גַּם לְהַרְאוֹתוֹ לַאֲחֵרִים. 'זוֹ בְּדִיּוּק הָאֱמוּנָה', הִצְטַדֵּק, 'לְהַאֲמִין בַּמֶּה שֶׁלֹּא רוֹאִים. אִם נִרְאֶה אֶת הָאֱלֹקִים, זוֹ תִּהְיֶה יְדִיעָה וְלֹא אֱמוּנָה'.

עַל אַף שֶׁלֹּא חִבֵּב אֶת הַוִּיכּוּחִים וְהַדִּיּוּנִים הַלָּלוּ, תָּמִיד חִפֵּשֹ תַּנְחוּם הִזְדַּמְּנוּת לְאַלֵּף אֶת עֲמִיתָיו בִּינָה. בִּקֵּשׁ לְהַעֲמִיד אוֹתָם עַל טָעוּתָם וּלְלַמְּדָם לֶקַח אַחַת וּלְתָמִיד. וְהַהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת הִגִּיעָה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כְּשֶׁתַּנְחוּם אֲפִלּוּ לֹא צִפָּה לָהּ. הָיָה זֶה יוֹם חַם וְדָבִיק, וְהַמַּזְגָּנִים בַּמִּשְֹרָד הִתְאַמְּצוּ בְּכָל כֹּחָם לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידָם וּלְקָרֵר אֶת הָאֲוִיר הַדָּחוּס. וְעִם כָּל זֹאת, עֲדַיִן יָבְשׁוּ גְּרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעוֹבְדִים.

מִדַּי כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְרוֹמֵם אַחַד הָעוֹבְדִים מִכִּסְאוֹ וְנִגַּשׁ אֶל בַּר הַמַּיִם, לִמְזֹג לְעַצְמוֹ מַיִם קָרִים שֶׁיַּרְווּ אֶת צִמְאוֹנוֹ וְיַרְטִיבוּ אֶת גְּרוֹנוֹ הַיָּבֵשׁ כְּמִדְבַּר סִינַי. הַמַּיִם פָּעֲלוּ אֶת פְּעֻלָּתָם, לִחְלְחוּ אֶת גְּרוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹבֵד, וְהוּא גָּמַע אוֹתָם עַד תֻּמָּם. כְּשֶׁסִּיֵּם, הִשְׁלִיךְ אֶת הַכּוֹס הַחַד-פַּעֲמִית אֶל פַּח הָאַשְׁפָּה, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִגְמְרוּ כָּל כּוֹסוֹת הַפְּלַסְטִיק מִן הַמִּתְקָן. 'מָה עוֹשִֹים?' שָׁאֲלוּ הָעוֹבְדִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. 'חַיָּבִים לְהַשִּׂיג כּוֹסוֹת'. וְאָז נִזְכַּר מִישֶׁהוּ: 'יֵשׁ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת זְכוּכִית יְשָׁנוֹת בָּאָרוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁבַּמִּטְבָּחוֹן'. הוּא שָׁלַף מֵהַמַּדָּף הַמְדֻבָּר אֶת הַכּוֹסוֹת וְהִנִּיחָן עַל הַשַּׁיִשׁ. בָּזֶה אַחַר זֶה נִגְּשׁוּ עוֹבְדֵי הַמִּשְֹרָד, וְנָטְלוּ לְעַצְמָם כּוֹס אַחַת, שָׁתוּ מִמֶּנָּה וְהֶחֱזִירוּ אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. הָעוֹבֵד שֶׁבָּא לְאַחַר מִכֵּן וּבִקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, קִרְצֵף אֶת הַכּוֹס הֵיטֵב בְּעֶזְרַת סְקוֹטְשׁ וְסַבּוֹן כֵּלִים, וְרַק כְּשֶׁהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהַכּוֹס מַבְרִיקָה – הֵעֵז לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה.

'הֵיי!' נִשְׁמְעָה לְפֶתַע קְרִיאָה, שֶׁהִגִּיעָה מִכִּוּוּנוֹ שֶׁל תַּנְחוּם. 'לָמָּה בְּעֶצֶם אַתֶּם שׁוֹטְפִים אֶת הַכּוֹסוֹת?' שָׁאַל אֶת הָעוֹבְדִים. 'מָה הַפֵּרוּשׁ? הִיא מְלֵאָה בְּחַיְדַּקִּים מִמִּי שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנָּה קֹדֶם', הִסְבִּירוּ לוֹ בְּפַשְׁטוּת. 'וּמִי אָמַר לָכֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיְדַּקִּים? רְאִיתֶם אוֹתָם?' הוֹסִיף תַּנְחוּם לְהַקְשׁוֹת. 'הִצְחַקְתָּ, רַבִּי תַּנְחוּם. לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַחַיְדַּקִּים. מַסְפִּיק לָנוּ שֶׁהַמַּדָּעָנִים חָקְרוּ וּמָצְאוּ אוֹתָם וּפִרְסְמוּ אֶת הַדְּבָרִים'.

'יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיכֶם מַה שֶּׁפִיכֶם מְדַבֵּר', חִיֵּךְ תַּנְחוּם חִיּוּךְ נִצָּחוֹן. 'לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת כְּדֵי לְהַאֲמִין, אֶלָּא מַסְפִּיק שֶׁהַמֻּמְחִים בַּדָּבָר בָּדְקוּ אֶת זֶה בִּשְׁבִילֵנוּ. כָּכָה גַּם לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים, אֶלָּא מַסְפִּיק לְהַאֲמִין לַצַּדִּיקִים שֶׁאוֹמְרִים לָנוּ שֶׁהוּא אָכֵן קַיָּם!'

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר