כוח האהבה

רבני שלום לעם תגובות: 0

כוח האהבה – רועי כץ

 

כל אנשי שבט המגוצ'י ידעו על היחסים הכעורים בין לילי לאם בעלה. אמנם תרמו לכך ההבדלים המהותיים ביניהן, ביחד עם מנהגי השבט הנוקשים המחייבים את לילי לדור ביחד עם חמותה בבית אחד ולבצע כל גחמה שעולה בליבה בחיוך וקידה. הצעקות שבקעו מן הבית שלא היה רחוק בהרבה מבתי השבט האחרים, הגיעו עד לנהר הגדול של יאנצ'ן ביי, כמעט מדי יום. הצעקות הללו הביאו את זקני השבט לדיון חירום האם להתיר לזוג הצעיר לגור בבית משלו עוד לפני שנולד בנם הראשון אך למרות הדיון, הם לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה בעניין.

לילי ובעלה פראן סבלו מן העניין מאוד. לילי - מיחסה הבוטה והקר של החמות, ופראן – מן המתח והכעס בבית. הם החליטו שהמצב אינו יכול להמשך כך, אך לא עלה בדעתם שום רעיון כיצד ניתן להיחלץ מהבוץ. באחד הימים כשיחסה של החמות עבר כבר את כל הגבולות, נטלה לילי את צעיף המשי שלה, הידקה אותו על פניה וחרש עזבה את הבית ופנתה לבית דודה – רוקח הכפר והשבט גורדון מאנצ'ו.

בבית מאנצ'ו קבלו את פניה בשמחה והמולה משפחתית. גורדון שהבין שדבר סתר בפיה של אחייניתו היחידה לילי, פינה את השטח מאזניים נוספות וחיכה בשתיקה לדבריה. 'הקשב, דוד מאנצ'ו. אימו של פראן לא חדלה מלרדוף אותי ולהציק בכל הזדמנות. אני רוצה שתביא לי קצת טומו בעזרתו אשתיק אותה לנצח...'
גורדון מאנצ'ו הביט באחייניתו בפליאה. 'את רוצה להרעיל אותה?' שאל בחוסר אמון.
אבל לילי רק הרימה את ראשה ואמרה בנחרצות: 'כן! אתן לה מעט מעט מן הטומו בכל ארוחה ותוך שנה היא תמות...'
דוד גורדון המסור ניסה להניא אותה מן המזימה השפלה והסביר לה כי היא גורמת בכך רעה לעצמה ולבעלה. אך לילי רוויית הכעס לא הסכימה לשמוע. לבסוף לאחר משא ומתן ארוך, הגיש לה הדוד צרור עלים יבשים עטופים בעור אייל ואמר: 'אתן לך עצה טובה של איש זקן שראה הרבה בחייו: אם אינך רוצה שיחשדו בך שגרמת למותה – עליך לשנות את יחסך אליה!'
לילי הנהנה בתודה וחזרה לבית חמותה מרוצה כפי שלא הייתה מאז הגיעה לגור עימה יחד.   'איפה היית?' צעקה: 'עוד לא סיימת לפשוט את עורות האילים שפראן צד הבוקר!'
לילי של אתמול הייתה צועקת בחזרה ומתמרמרת בכעס והמריבה הייתה מתלקחת, אבל לילי של היום קדה, חייכה ואמרה בשקט: 'אני מצטערת, אימא. היה זה צורך דחוף. את צודקת. אשוב מייד לעבודה' חמותה הביטה בה בפה פעור. האם זאת לילי? כיצד התחולל בה השינוי המפתיע? במהלך הימים הבאים התרחשו שוב ושוב תקריות דומות. אבל לילי הגיבה לכולן באורח רוח, חיוך והבלגה.

אט אט השתנו היחסים, והאווירה בבית הפכה לנעימה ורגועה בהרבה. היא חדלה מלבקר את לילי בכל הזדמנות, והחלה להעניק לה מילים טובות שהגיעו לה ביושר. היא סיפרה לידידותיה ולקרוביה כי לילי היא הכלה הנהדרת והטובה ביותר...

לילי גילתה כי היא מתחילה לחבב את האישה המבוגרת והקמוטה, פתאום היא מצאה בה מעלות טובות רבות שלא הצליחה לראות בה קודם, מאחר ומעולם לא ניסתה לחפש אותן. את הרעל היא הפסיקה לתת לה כעבור שישה חודשים, אך את הנזק שעשתה, ידעה כי לא תוכל לתקן.
באחד הימים שוב לבשה לילי את צעיף המשי ורצה אל ביתו של דודה כשהיא רועדת מבכי...
את הדלת פתח לה בחיוך רחב הדוד הישיש: 'היכנסי, לילי. הרגעי!' הפציר בה: 'הרי עוד חצי שנה זה נגמר...'
'לא!' התייפחה לילי. 'לא! אני חוזרת בי. בבקשה, דוד מאנצ'ו. מצא לטומו נוגדן. אסור שיקרה לה משהו עכשיו. היא אישה כל כך נפלאה. היא ממש כמו אימי עכשיו. אני מתחננת!'
'אני מצטער, לילי' אמר הדוד בקול שקט: 'אך את הרעל אין אפשרות לנקות מגופה של אם בעלך. על הכול היה עליך לחשוב לפני הרעיון הנורא!'
'דוד מאנצ'ו, בבקשה. הייתי טיפשה כל כך. איני מסוגלת לשאת זאת! עשה משהו, עזור לי!' לילי הצטערה באמת, ודוד מאנצ'ו הבין שתכנתו הצליחה. הוא ביקש ממנה לשבת ואמר לה ברוך: 'הרגעי לילי יקירתי! העלים שהבאתי לך לא באמת היו טומו. לעולם לא הייתי מסייע לפשע כזה להתרחש. הבנתי את מצוקתך, ורציתי באמת לעזור לך. ידעתי שאם תנהגי בחמותך את הכבוד הראוי לה, היא תשתנה. הרעל היחיד היה קיים בגישתך כלפי חותנתך, אבל הוא סולק כבר על ידי האהבה שהענקת לה...'

***

באופן בו תתייחסו אתם אל האחרים, כך הם יתייחסו אליכם כפי שאמרו חכמים 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם'. באמצעות מילים רכות, התנהגות אנושית וחיבה. ניתן לשנות אדם מקצה לקצה. אחרי הכול אין מה להפסיד, ויש הרבה מה להרוויח...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר