ברגע האחרון

רבני שלום לעם תגובות: 0

ברגע האחרון - איתמר מאיר

שלושה בנים היו לו לאיגור האיכר, שני הגדולים עזרו לו מגיל צעיר והיו אחראים במידה ניכרת על גידול שדות החיטה. רק יאצק הצעיר היה שונה: הוא היה בן הזקונים ואימו פינקה אותו ללא הרף, פעם לחמנייה, פעם עוגה או כסף כך גדל יאצק מבלי לעבוד והתרגל לחיות על מי מנוחות, הוא אהב רק לאכול ולישון. עברו כמה שנים ואיגור התאפק, אבל בסוף קרא לבנו ואמר: 'אני חושב שהגיע הזמן שתמצא לך עבודה, אולי תרצה להיות חייט?'

'לא, אבא!' השיב יאצק: 'שנים לשבת ולתפור מעילים ומכנסיים? גיבנת תצמח לי מההתכופפות התמידית...' איגור הבין את בנו והציע: 'אז אולי נפח? לא תמצא אדם חזק ובעל עוצמה כמו נפח! '

'נפח זה נשמע בסדר' השיב יאצק במשיכת כתפיים. 'אלך ללמוד נפחות' ממחשבה למעשה יצא איגור לנפחייה הקרובה וסגר עם הנפח שילמד את יאצק את רזי מקצוע הנפחות בחצי שנה הקרובה. לאחר מכן, חזר הביתה והודיע ליאצק: 'מחר אתה מתחיל ללמוד את מקצוע הנפחות, תתכונן ותפתח עיניים ואוזניים כדי ללמוד את המקצוע כמו שצריך...'

למחרת הגיע יאצק בעגלה לנפחייה, כאשר הוא יושב בתוך כורסא מרופדת בפוך נוצות. אימו הכינה לו את העגלה ואמרה לו: 'אם תתעייף מעבודה שכב בכורסא, תניח את ראשך על הכרית ולך לנוח...' שוליות הנפח שפשפו את עיניהם בתמיהה, אבל יאצק לא התבלבל. הוא הוריד את הכורסא מהעגלה, העמיד אותה ליד הקיר והתיישב עליה באנחת רווחה.

מה אתה מסתכל?' שאל אותו הנפח 'קח פטיש ביד, תראה מה אנחנו עושים ותתחיל לעבוד!'

'בשביל מה?' השיב יאצק בשאלה. 'אבא שלי אמר להסתכל איך עובדים, רק ככה אני אלמד את המקצוע!' הנפח הניד בראשו והמשיך בעבודה ואילו יאצק המשיך לשכב על המצע הרך, הסתובב ימינה ושמאלה ורק פיהק ללא הרף. 'אפשר קצת להפחית את עוצמת הרעש? הראש שלי כואב מהדפיקות שלכם!' אמר יאצק והסתיר פיהוק גדול. 'כך עובדים, דופקים בפטיש כל הזמן!' אמר הנפח. 'בא תצטרף לעבודה, אחרת איך תלמד?'

'לא. אמא אמרה שאם אתעייף אשכב על הכורסא ואלך לישון' אמר יאצק. ואילו הנפח רק הניף את ידו בכעס, מה הטעם להתווכח עם עצלן שכזה? שיישאר על הכורסא ושרק לא יטריד אותו בבקשות מיותרות.

עברה חצי שנה והנה ביום בהיר הגיע איגור לנפחייה כדי לראות האם יאצק למד את העבודה. 'נו? האם למד הבחור שלי מקצוע נפחות?' שאל את הנפח. 'מי יודע?!' השיב הנפח: 'להסתכל הוא הסתכל, ומה הוא למד – לא הראה לנו...'

'ואתה יודע כבר את העבודה?' שאל איגור את יאצק. 'מה יש לומר, אני בטוח שאוכל לעשות את העבודה כמו שצריך...' איגור שמח ואמר: 'בבקשה בני, תכין לי סכין חדש למחרשה!' בינתיים הגיעו שאר האחים ואילו יאצק נתן לכולם הוראות: הוא העמיד את אחד האחים להבעיר אש, את השני לעבוד במפוח והוא בעצמו לקח פטיש גדול בידיים. ברגע שהברזל הלבין הוא דפק בפטיש עד שלא היה לו יותר כוח בידיים, אלא שחתיכת הברזל לא הייתה נראית כמו סכין. הוא בזבז את כל הברזל, דפק ודפק ורק חתיכה קטנה מולבנת נשארה על הסדן.

כשאיגור הגיע וראה שיאצק לא למד דבר, הוא כעס מאד. הוא לקח את חתיכת הברזל הרותחת וזרק אותה לתוך דלי עם מים. והברזל רעש בתוך המים הקרים. 'שמעת את הרעש בני? אתה כמו הרעש הזה, רק 'עושה רעש' מה יצא מהלימודים שלך? רק זאת אומר לך – אצלנו לא יהיו בטלנים לך מהבית לאן שיובילו אותך העיניים ואל תחזור עד שלא תלמד מקצוע כלשהו!'

יאצק יצא מביתו חיוור, פגוע ומבויש. לראשונה בחייו השפיל אותו אביו ליד אחיו ופתאום ברגע אחד הבליחה במוחו ההכרה שהוא אפס מוחלט. אין לו שום מקצוע ביד, הוא כרגע ללא קורת גג החיים הטובים שנהנה מהם הסתיימו ברגע אחד.

לאחר ארבע שעות של שיטוט חסר מטרה, התיישב יאצק באחת הגינות. בטנו הציקה לו, לראשונה הוא הרגיש רעב מהו, הוא לא ידע מה הוא הולך לעשות ופרץ בבכי מר. הדמעות זלגו מעיניו לא הפוגה, עד שהוא לא הרגיש ביד שהונחה על כתפו.

הוא הרים את עיניו, הבחין באדם נמוך חבוש בקסקט שמביט לעברו בעניין. 'מדוע אתה בוכה?' שאל הזר. יאצק לא הגיב, הוא שתק והדמעות זלגו מעיניו. 'ספר לי במה העניין' עודד אותו. יאצק פתח את פיו וסיפר על המתרחש. האיש הקשיב בשתיקה והראה הזדהות לסיפורו של הצעיר. כשסיים יאצק את הסיפור, שאל אותו האיש: 'אני מבין, שבפועל כן היית בנפחייה חצי שנה וראית כיצד העבודה מתבצעת. נכון? אם כן הדבר היחיד שחסר לך, זו הייתה ההתנסות בפועל?'

'נכון' השיב יאצק ומחה את דמעותיו. 'אני אלמד אותך את העבודה' אמר האיש: 'עבדתי במשך שנים כנפח ואני יודע היטב את המקצוע. עכשיו, אני חושב שיש לך הזדמנות אחרונה, דווקא כשאתה נמצא ברגע האחרון. אביך, סילק אותך מביתו, אתה חסר כל – עליך לעשות מעשה, להתאמץ וללמוד את המקצוע כדי להיות במיטבך, כדי שתוכל לחזור למעמדך הקודם וגם לצאת עם מקצוע אמיתי ביד...'

יאצק הנהן בראשו בהסכמה והאיש עבר ממחשבה למעשה. במשך חודש שלם, התגורר יאצק בביתו של הזר עד שלמד היטב את המקצוע. לאחר שהרגיש שהוא מוכן דיו, חזר יאצק הביתה והתייצב מול אביו בראש מורכן. 'למדתי מחדש את המקצוע' אמר לאביו. 'אחרי שכלו כל הקיצין, אני מבקש ממך תן לי הזדמנות אחרונה להוכיח שאני שווה משהו, שאני יכול להשתנות...'

באותו רגע הגיעה כרכרה מול ביתו של איגור, אחד מסוחרי הסביבה הגיע לקנות את התוצרת החקלאית. הוא ירד מהכרכרה והבחין בגלגל השבור, יאצק קפץ על המציאה ואמר: 'אני מסוגל לתקן את הגלגל הזה, תוך דקות ספורות...'

איגור הנהן בראשו בהסכמה ויאצק פירק את הגלגל במיומנות, לקח אותו אתו וחזר לאחר שעה עם גלגל חדש ותקין. 'כל הכבוד, בן!' אמר איגור: 'עכשיו הוכחת שהצלחת לסובב את הגלגל לטובתך ברגע האחרון, אני כבר התייאשתי ממך. אבל הוכחת שעם מאמץ, הרבה אמונה ותקווה הצלחת לעלות על דרך המלך...'

***

 

יום הכיפורים הוא הרגע האחרון שלפני סגירת השערים. במשך כל חודש אלול אנו מתכוננים לימי הדין הבאים לעינו לטובה, ביום הכיפורים יש לנו את היכולת לשנות את גזר הדין לטובה. אם נשקיע מאמץ, נתפלל ונבקש, נתחנן ונקרע שערי שמיים בתפילותינו, נצליח להפוך את הגלגל ברגע האחרון ולחתום את כולנו לשנה טובה ומבורכת.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר