נִסּוּי הַסְּפָרִים

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

נִסּוּי הַסְּפָרִים - שמחה פשיטיק

'הַיּוֹם נַעֲשֶֹה נִסּוּי מְעַנְיֵן'. הַמַּרְצֶה הַנּוֹדָע לִתְהִלָּה, גֶּ'פְרִי גְּלוֹבֶּר, נִכְנַס לְאוּלַם הַהַרְצָאוֹת הַגָּדוֹל בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁבָּהּ לִמֵּד. עַל פָּנָיו הָיְתָה אוֹתָהּ אֲרֶשֶׁת חֲגִיגִית, שֶׁעָטָה עַל עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁמֹּחוֹ הַפּוֹרֶה הִמְצִיא נִסּוּי חָדָשׁ אוֹ מֶחְקָר פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ. הוּא הָיָה מוֹרֶה לְמַדְּעֵי הַחֶבְרָה, וְהַשִּׁעוּרִים שֶׁהֶעֱבִיר רִתְּקוּ אֶת הַתַּלְמִידִים כֻּלָּם עַד אַחֲרוֹן הַהִיפֶּרְאַקְטִיבִיִּים.

שִׁעוּרָיו שֶׁל מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר הָיוּ מְחֻלָּקִים לִשְׁנֵי שְׁלַבִּים: בַּתְּחִלָּה הָיָה מַקְרִיא מִתּוֹךְ סֵפֶר לִמּוּד, כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר בְּטוּב טַעַם אֶת הַחֹמֶר הַנִּלְמָד. לְאַחַר מִכֵּן, בַּשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשִּׁעוּר, הָיָה מַרְצֶה בְּעַל פֶּה אֶת דְּבָרָיו, כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף וּמְחַדֵּשׁ תֵּאוֹרְיוֹת שֶׁעָלוּ בְּרֹאשׁוֹ, וּמְנַתֵּחַ אֶת הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם בַּחֶבְרָה וּבִכְלָל. מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה גַּם שׁוֹטֵחַ בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו מִבְדָּק מְעַנְיֵן שֶׁעָמַל עָלָיו, וְלִפְעָמִים הָיוּ גַּם הַסְּטוּדֶנְטִים מִשְׁתַּתְּפִים בַּנִּסּוּי.

כָּעֵת, בְּעִקְּבוֹת הַכְרָזָתוֹ שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ הַשִּׁעוּר יֵעָרֵךְ נִסּוּי, הִתְאַרְגְּנוּ כֻּלָּם בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְהִמְתִּינוּ בִּדְרִיכוּת לָרֶגַע הַנִּכְסָף. אוּלָם הַשִּׁעוּר הִתְחִיל, כָּרָגִיל, בִּקְרִיאַת טֶקְסְטִים אֲרֻכִּים וּקְצָת מְשַׁעַמְמִים. 'עַמּוּד שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע!' הִכְרִיז מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר, וְכֻלָּם מִהֲרוּ לִפְתֹּחַ אֶת סִפְרֵיהֶם בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן. הַמּוֹרֶה הִסְבִּיר, וְהַסְּטוּדֶנְטִים הִקְשִׁיבוּ, עַד שֶׁקָּם אֶחָד מֵהֶם וּבִקֵּשׁ לָצֵאת. מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר נָתַן אֶת רְשׁוּתוֹ, וְהַסְּטוּדֶנְט יָצָא מִן הַכִּתָּה.

'כָּעֵת יַתְחִיל הַנִּסּוּי שֶׁלָּנוּ!' הוֹדִיעַ לָהֶם הַמּוֹרֶה. 'הִפְכוּ כֻּלְּכֶם אֶת הַדַּפִּים, וְעִבְרוּ לְעַמּוּד אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם'. הַתַּלְמִידִים הֵרִימוּ גַּבָּה, וְהוּא הִסְבִּיר: 'אֲנַחְנוּ נִבְדֹּק אֵיךְ יַגִּיב מַיְיקֵל, שֶׁעַכְשָׁו יָצָא, עַל כָּךְ שֶׁהִגַּעְנוּ לָעַמּוּד הַזֶּה. הַאִם הוּא יְקַבֵּל זֹאת לְלֹא כָּל שְׁאֵלָה, אוֹ הוּא יְנַסֶּה לְבָרֵר אֵיךְ הִסְפַּקְנוּ חֹמֶר רַב כָּל כָּךְ בַּזְּמַן הַמּוּעָט שֶׁהוּא הָיָה בַּחוּץ'.

הַסְּטוּדֶנְטִים חִיְּכוּ. הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁל מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר הָיוּ מְשַׁעַשְׁעִים לְמַדַּי, אֲבָל הוּא הִזְהִיר אוֹתָם לֹא לְחַיֵּךְ, וְלֹא לְהַרְאוֹת סִימָנִים מַחֲשִׁידִים. 'פָּשׁוּט תִּתְנַהֲגוּ כָּרָגִיל. אֲפִלוּ אַל תִּסְתַּכְּלוּ עָלָיו', הִתְרָה בָּהֶם נִמְרָצוֹת. כַּעֲבֹר מִסְפַּר דַּקּוֹת הוֹפִיעַ מַיְיקֵל בַּכִּתָּה. הוּא נִגַּשׁ לִמְקוֹמוֹ וְהִתְיַשֵּׁב, בּוֹדֵק בַּסֵּפֶר שֶׁל חֲבֵרוֹ מִיָּמִין בְּאֵיזֶה עַמּוּד נִמְצָא הַמּוֹרֶה כָּעֵת. מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר הִבִּיט עָלָיו מִזָּוִית הָעַיִן, מְנַסֶּה לִבְחֹן אֶת הִתְמוֹדְדוּתוֹ מוּל הַמַּצָּב הַמּוּזָר שֶׁאֵלָיו נִקְלַע.

'מְשֻׁנֶּה', הִרְהֵר מַיְיקֵל. 'כָּל כָּךְ מַהֵר הֵם הִתְקַדְּמוּ לְעַמּוּד אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם? הֲרֵי הַמּוֹרֶה אֵינוֹ מְדַלֵּג עַל שׁוּם עַמּוּד, אָז אֵיךְ הוּא כְּבָר נִמְצָא שָׁם?' אֲבָל הוּא לֹא שָׁאַל מְאוּמָה. כְּשֶׁרָאָה שֶׁגַּם הַסֵּפֶר שֶׁל הַסְּטוּדֶנְט שֶׁמִּשְּׂמֹאלוֹ פָּתוּחַ בְּאוֹתוֹ עַמּוּד, דִּפְדֵּף מַהֵר לַמָּקוֹם 'הַנָּכוֹן' וְהִקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמַּרְצֶה. 'בְּהִזְדַּמְּנוּת אַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר', אָמַר לְעַצְמוֹ. 'חֲבָל שֶׁהִפְסַדְתִּי אֶת כָּל הַחֹמֶר הַזֶּה בַּזְּמַן הַקָּצָר שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ'.

בְּסוֹף הַשִּׁעוּר פָּנָה הַמּוֹרֶה גְּלוֹבֶּר לְמַיְיקֵל: 'הַנִּסּוּי הִסְתַּיֵּם בְּהַצְלָחָה! תּוֹדָה שֶׁהִשְׁתַּתַּפְתָּ בּוֹ, וְעָזַרְתָּ לָנוּ לַחֲקֹר אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּסְּבִיבָה'. מוּל פָּנָיו הַמֻּפְתָּעוֹת שֶׁל מַיְיקֵל, הִסְבִּיר לוֹ הַמּוֹרֶה אֶת כָּל הָעִנְיָן. חִיּוּךְ שֶׁל הֲנָאָה עָלָה עַל פְּנֵי כֻּלָּם, וְעוֹד זְמַן רַב שֹוֹחֲחוּ עַל כָּךְ הַתַּלְמִידִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם.

חֹדֶשׁ אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאִישׁ כְּבָר לֹא דִּבֵּר עַל נִסּוּי הַסְּפָרִים, הִגִּיעַ מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר מְחֻיָּךְ. 'הַיּוֹם נְבַצַּע נִסּוּי!' בִּשֵּׂר לְתַלְמִידָיו. הֵם, כַּמּוּבָן, שָֹמְחוּ מְאֹד. זֵכֶר הַנִּסּוּי הַקּוֹדֵם עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתָּם, וְהֵם צִפּוּ לַבָּאוֹת. חֲצִי דַּקָּה אַחֲרֵי שֶׁיָּצָא מַרְטִין מִן הַכִּתָּה, פָּנָה הַמַּרְצֶה לַסְּטוּדֶנְטִים: 'אֲנַחְנוּ נַעֲצֹר כָּאן, עַל אַף שֶׁלָּמַדְנוּ רַק עַמּוּד אֶחָד. הַחֵלֶק הַבָּא הוּא הַנִּסּוּי, אֲבָל הֱיוֹת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים יִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ, לָכֵן נְחַכֶּה שֶׁיַּחֲזֹר מַרְטִין, וְאָז נַתְחִיל בַּנִּסּוּי הַמֻּבְטָח. בֵּינְתַיִם נִתְעַכֵּב קְצָת עַל הַחֹמֶר שֶׁלָּמַדְנוּ זֶה עַתָּה'.

כֻּלָּם חִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לַנִּסּוּי שֶׁיַּתְחִיל, וּבוֹאוֹ הַמִּתְמַהְמֵהַּ שֶׁל מַרְטִין מָתַח אֶת עֲצַבֵּיהֶם. חֲצִי שָׁעָה חָלְפָה, אֲבָל מִסְטֵר גְּלוֹבֶּר הִתְעַקֵּשׁ לְהַמְתִּין לְמַרְטִין שֶׁבַּחוּץ. 'כָּל אֶחָד הָיָה רוֹצֶה שֶׁיְּחַכּוּ לוֹ, הַאֵין זֹאת?' אָמַר לַסְּטוּדֶנְטִים קִצְרֵי הָרוּחַ, וְהִמְשִׁיךְ לְהַרְחִיב בְּהֶסְבֵּרִים עַל הָעַמּוּד שֶׁלָּמְדוּ. לְאַחַר עוֹד עֶשֶֹר דַּקּוֹת שֶׁל הַמְתָּנָה חָזַר מַרְטִין סוֹף-סוֹף. הוּא הִתְיַשֵּׁב וְהִבִּיט בַּסְּפָרִים שֶׁל חֲבֵרָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

'אֲהָהּ! עֲשִֹיתֶם עָלַי אֶת הַנִּסּוּי הַיּוֹם!' קָרָא בַּהֲבָנָה, כְּמוֹ תּוֹמַאס אֶדִיסוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהִמְצִיא אֶת הַנּוּרָה. 'הִתְקַדַּמְתֶּם עוֹד בַּחֹמֶר, וְעַכְשָׁו דִּפְדַּפְתֶּם חֲזָרָה אָחוֹרָה, כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב שֶׁעֲדַיִן לוֹמְדִים אֶת אוֹתוֹ עַמּוּד מֵאָז שֶׁיָּצָאתִי, אָה? לֹא תַּצְלִיחוּ לַעֲבֹד עָלַי!'

כָּאן פָּרְצָה כָּל הַכִּתָּה בִּצְחוֹק. הַתְּמִימוּת שֶׁל מַרְטִין שִׁעְשְׁעָה אוֹתָם, וַאֲפִלּוּ הַמּוֹרֶה, שֶׁלֹּא הִרְבָּה לִצְחֹק בְּקוֹל, הֶחֱזִיק כָּעֵת אֶת בִּטְנוֹ, וְרָעַד בְּכָל גּוּפוֹ. כְּשֶׁהִסְבִּירוּ לְמַרְטִין אֶת טָעוּתוֹ, הוּא הִצְטָרֵף לַעֲדַת הַצּוֹחֲקִים...

*

אֵין דָּבָר יוֹתֵר מְשַׁעְשֵׁעַ – אוֹ לְחִלּוּפִין מֵבִיךְ – מֵאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא הֲכִי חָכָם. לָכֵן, לֹא נַעֲשֶֹה אֲנַחְנוּ אֶת הַטָּעוּת שֶׁל מַרְטִין מֵהַסִּפּוּר, וְלֹא נַחֲשֹׁב שֶׁאֲנַחְנוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים. כְּדַאי לְבָרֵר, לַחֲקֹר, לִשְׁאֹל, וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת מִתּוֹךְ יֶדַע. כָּךְ זֶה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּבְוַדַּאי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר