הלולב הפלאי

רבני שלום לעם תגובות: 0

הלולב הפלאי - רועי כץ
שם החיבה של אשר בקרב משפחתו וחבריו, היה 'סאשה'. למרות מראהו הגויי המובהק כלפי חוץ, אשר הקפיד במסירות נפש על קיום מצוות, אביו של אשר היה הרב אלכסנדר פטרונוב רבה של הקהילה היהודית הקטנה בסריבנה. מדי שנה באזור חגי תשרי הרב אלכסנדר היה נעלם לכמה ימים ושב כשבאמתחתו ארבע מינים מהודרים לחג הסוכות, מעולם לא שאל אותו אף אחד מבני הקהילה כיצד הצליח להשיג את ארבעת המינים ולו בגלל העובדה, שברוסיה הקומוניסטית מידע כזה עלול לעלות למישהו בחייו.

באחד הלילות, דפק אביו על דלת החדר נכנס פנימה ואמר בחיבה: 'סאשה'לה שלי. קיבלתי מידע שאנשי המשטרה החשאית עוקבים אחריי הפעם, בנסיעתי הקבועה להביא ארבעת המינים. אני יכול לבקש ממך להצטרף אליי הפעם לנסיעה כדי שנוכל להיות בטוחים שנביא את אבעת המינים לבני הקהילה?' אשר הביט באביו כמשותק. התדהמה שאחזה בו הייתה כל כך עוצמתית שעד שהוא לא הצליח להירדם. הוא רק הנהן בראשו לחיוב באיטיות, אביו בירך אותו בלילה טוב ויצא מהחדר.

בבוקר למחרת יצאו שניהם בדרכם לפראג, הם התמקמו באכסנייה מקומית. אבל בכל מקום הם הרגישו את מבטיהם של אנשי הבולשת שנצמדו אליהם. למחרת בבוקר פנה אליו אביו ושאל: 'נצא לטיול קטן, אשר? יש לי כמה דברים מעניינים להראות לך...'

תשע שעות ארוכות של טיול ארוך ומתיש בין סמטאות פראג שבמהלכו הם ביצעו כל תרגיל אפשרי לניעור המעקבים, הביאו אותם לבית אבן מסוגנן שבו התגוררה אלמנה נוצרייה. 'בנה היחיד של מרינה, פטר. נוסע בתקופה הזאת בכל שנה לגרמניה כדי לקנות ענפי דקל מובחרים, אותם הוא מוכר ליהודי פראג' הסביר לו אבא. שני רחובות משם התגוררה משפחה יהודית שמספר דפיקות קבוע מראש בדלת, גרם לדלת להיפתח ובכניסה הונח סל שבתוכו היו אתרוגים מהודרים למראה.

הם סיימו את הקניות והחלו את דרכם חזרה לכיוון האכסניה החדשה שעליה קבעו מראש, הם הבינו היטב שאנשי הבולשת ימתינו להם ליד האכסניה ונערכו לכך מראש. הם עשו את דרכם בצעדים מהירים, אלא שאת מה שקרה לאחר מכן, הם לא צפו קודם: שלושה שוטרים חמורי סבר המתינו להם בכניסה לרחוב, הם ניסו להתעלם אך השוטרים לא חיכו יותר מדיי. 'אלכסנדר פטרונוב?' שאל קבע השוטר הבכיר מביניהם: 'בוא איתנו בבקשה!' הם אחזו בו בגסות והשליכו אותו לתוך מכונית שחורה ותוך שניות ספורות נעלמו בחריקת צמיגים. אשר עמד כשגופו רועד מפחד וזעם כאחד, אבל עדיין הוא ידע היטב שמוטלת עליו האחריות להביא את ארבעת המינים לבני הקהילה ולסיים את שליחותו של אביו.

הוא רץ לאכסנייה, ארז את בגדיו בחופזה הטמין ביניהם את האתרוגים. את הלולבים הסתיר בתוך נרתיק חצוצרה ארוך ועשה את דרכו לעבר תחנת הרכבת, שתחזיר אותו לביתו ותעיר אותו מחלום הבלהות שהתרחש בפתאומיות לנגד עיניו. כשהגיע לשם קידמה את פניו המולה נוראית: צרחות, צעקות, עיתונים קרועים, אנשים צובאים על חרכי עמדת מכירת הכרטיסים ומאיימים להכות את הפקידים חסרי האונים. ממה שהצליח להבין מתוך בליל הצעקות, שיש עיכוב ולא ידוע מתי תופיע הרכבת הבאה.

חמש שעות נוספות של המתנה מורטת עצבים ובשעה שלוש לפנות בוקר מגיעה סוף סוף הרכבת, אשר מרים את מזוודותיו ועולה אל הרכבת, מתמקם מאחורי הספסל האחרון, ו... ממשיך לעמוד. מבקר חמוץ פנים עולה לרכבת ודורש כרטיסים, כבדרך אגב הוא בועט בגסות במזוודתו של אשר וכל האתרוגים מתפזרים לכל עבר. הוא מתכופף ואוסף את האתרוגים בעוד שוכני הקרון צוחקים.

כשסיים לאסוף את האתרוגים עבר לקרון הבא, אלא ששם עצר אותו שיכור שדרש ממנו: 'נגן לי בחצוצרה ילד! עכשיו ומהר!' אשר לא הגיב לדבריו. אבל השיכור חטף לו את הנרתיק בחמת זעם ופתח אותו באחת. אלא שבפנים חיכתה לו הפתעה גדולה: 'ענף של דקל. ז'יד קטן ומטופש. רק ז'ידונים כמוך מסוגלים לבצע מעשי שטות כאלו!'. הוא העיף את הענף מהחלון והצניח אותו אל התהום. אשר בהה בתסכול בנרתיק הפתוח והבין ששליחותו נידונה לכישלון חרוץ.

ארבע שעות נוספות אורכת הנסיעה, ואשר מרגיש שעם כל דקה שחולפת שאין לו כוח לעמוד יותר, כל גופו רועד מחולשה איומה והוא כמעט נופל. בסוף כשעצרה הרכבת, ירד ממנה בדמעות וגרר אחריו את המזוודה. הוא ידע שהוא מצדו עשה את ההשתדלות שלו, עכשיו עליו לברר לאן נלקח אביו ולהתחיל בהשתדלות לשחרר אותו מידי הבולשת.

דפיקה קטנה על גבו, העירה אותו מהתסכול שהיה שקוע בו. הוא הבחין מתוך מסך הדמעות בילד כבן שבע שניגש אלי והושיט לו מטריה עטופה בבלויי סחבות. 'קח, זאת מתנה!' אמר הילד ומיהר להימלט מהמקום. אשר לא ידע האם לצחוק או לבכות, מה עליו לעשות עם המטריה? הוא המשיך להתקדם כשהמטריה בידיו. רק בכניסה לביתו, נעמד מתחת לגגון הכניסה הסיר בעדינות את בלויי הסחבות שעטפו את המטריה ולהפתעתו – חיכה לו בתוכה לולב נוסף. שלם. עטוף בעדינות. לולב שחיכה לו לאורך כל הדרך בצורה פלאית, רק בגלל העובדה שמסר את נפשו עבור בני הקהילה...

***

חג הסוכות מסמל יותר מכל את ההשגחה הפרטית והאמונה שמלווה אותנו לאורך כל הדורות. לכל אחד מאיתנו יש את ה'לולב' הפרטי שלו, בשבילו הוא מוכן להתאמץ ועליו הוא מוכן לשמור בכל מחיר. אסור לנו להישבר בשום אופן ולהמשיך להאמין למרות הכול. כי בסופו של יום, האמונה והתקווה מראים לנו שהכול מסתדר גם במצבים הקשים ביותר.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר