כְּפַר הָעוֹמְדִים עַל הָרֹאשׁ

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

כְּפַר הָעוֹמְדִים עַל הָרֹאשׁ -  שמחה פשיטיק

כָּזֶה דָּבָר הוּא עוֹד לֹא רָאָה! אָדָם הָיָה מְטַיֵּל בִּלְתִּי נִלְאֶה. כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹמַר מַהִי אֶרֶץ הַמּוֹצָא שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ אוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ הָיָה שׁוֹהֶה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. הוּא רָצָה לִרְאוֹת עוֹלָם, לְהַכִּיר תַּרְבֻּיּוֹת, לִלְמֹד עַל מְקוֹמוֹת, וְלָכֵן הָיָה מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו וּמְבַזְבֵּז כֶּסֶף כְּדֵי לְהַגְשִׁים אֶת שְׁאִיפָתוֹ. כָּעֵת הוּא נִצָּב בִּשְׁעָרָיו שֶׁל כְּפָר יַפָּנִי מֻזְנָח לְמַדַּי, שֶׁנִּרְאֶה כִּי אִישׁ לֹא טִפַּח אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. הַתּוֹשָׁבִים גַּם הֵם הָיוּ קְצָת מֻזְנָחִים, וְנִרְאוּ יוֹתֵר כְּמוֹ כַּפְרִיִּים נִבְעָרִים, וְלֹא חֲכָמִים בִּמְיֻחָד.

אֲבָל אֶת אָדָם הֵם סִקְרְנוּ. אֶת הַשָּׂפָה הַיַּפָּנִית הוּא לָמַד מִזְּמַן. אֵין זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, אֲבָל הַפַּעַם בָּחַר לְהִתְמַקֵּד בַּמְּקוֹמוֹת הַפָּחוֹת יְדוּעִים וְהַיּוֹתֵר נִדָּחִים. וְהוּא אָכֵן מָצָא מָקוֹם שֶׁכָּזֶה. הַכְּפָר שֶׁאֵלָיו הִגִּיעַ רִתֵּק אוֹתוֹ מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן. הַמִּבְנִים, הָאֲנָשִׁים, הַסִּמְטָאוֹת – כָּל אֵלֶּה סִקְרְנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיָּצָא בְּבֹקֶר אֶחָד לַכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבְּאֶמְצַע הַשּׁוּק הַמְּקוֹמִי, נִפְעֲרוּ עֵינָיו וּפִיו בְּהַפְתָּעָה וּבְתִמָּהוֹן מֻחְלָט: הַתּוֹשָׁבִים, שֶׁלֹּא הָיוּ רַבִּים, עָמְדוּ שָׁם כְּשֶׁהֵם הֲפוּכִים! אָדָם הִבִּיט בָּהֶם עוֹד וָעוֹד – כֵּן, הֵם עוֹמְדִים עַל הָרֹאשׁ!

בְּתוֹפָעָה כָּזֹאת עֲדַיִן לֹא נִתְקַל בְּחַיָּיו. וְהוּא נִתְקַל בְּהַרְבֵּה דְּבָרִים מְעַנְיְנִים בְּמַהֲלַךְ שִׁטוּטָיו בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. אֲנָשִׁים שֶׁנֶּעֱמָדִים לְפֶתַע עַל הָרֹאשׁ? עַל כָּךְ הוּא לֹא שָׁמַע מֵעוֹדוֹ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת בְּעֵינָיו. אֲבָל הִנֵּה כָּעֵת זֶה קוֹרֶה מַמָּשׁ מוּלוֹ. אָדָם נִגַּשׁ מִיָּד לְאַחַד הַתּוֹשָׁבִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל כָּךְ. הָאִישׁ הִתְקַשָּׁה מְעַט לְדַבֵּר, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רֹאשׁוֹ, אֲבָל הוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיד שְׁתֵּי מִלִּים: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'. אָדָם לֹא הִתְיָאֵשׁ. נִגַּשׁ לְתוֹשָׁב אַחֵר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: 'לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים עַל הָרֹאשׁ?' הַלָּה הֵשִׁיב אֶת אוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'.

עַכְשָׁו הָיָה אָדָם סַקְרָן עוֹד יוֹתֵר. 'הֵם עוֹמְדִים עַל הָרֹאשׁ, וְאֵינָם יוֹדְעִים לָמָּה הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה!' הִרְהֵר בְּגִחוּךְ. 'חַיֶּבֶת לִהְיוֹת אֵיזוֹ שֶׁהִיא סִבָּה לַמִּנְהָג הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה', יָדַע. הוּא הֶחְלִיט לְהַמְשִׁיךְ בְּבֵרוּרָיו. כָּל הַתּוֹשָׁבִים שֶׁעָמְדוּ בַּכִּכָּר זָכוּ לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ הֵם נוֹהֲגִים כָּךְ, אֲבָל בְּפִי כֻּלָּם הָיְתָה אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'. אָדָם הָיָה עַל סַף יֵאוּשׁ, כְּשֶׁזְּקֵנָה אַחַת שֶׁיָּשְׁבָה בַּצַּד וּמָכְרָה יְרָקוֹת, קָרְאָה לוֹ. הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ. 'אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה מְבָרֵר לָמָּה הַתּוֹשָׁבִים כָּאן נֶעֶמְדוּ פִּתְאֹם עַל הָרֹאשׁ', לָחֲשָׁה לוֹ בְּקוֹל צָרוּד. 'כֵּן', שָֹמַח אָדָם, 'אַתְּ יוֹדַעַת לְהַסְבִּיר לִי?' הַזְּקֵנָה נִעְנְעָה רֹאשָׁהּ בִּשְׁלִילָה. 'אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת' עָנְתָה, 'אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁבַּעְלִי יֵדַע'.

אָדָם הִתְעוֹרֵר לְחַיִּים. 'אֵיפֹה הוּא?' שָׁאַל אֶת הַזְּקֵנָה. 'בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה, עוֹמֵד לָמוּת', הֵשִׁיבָה הַזְּקֵנָה בְּשַׁלְוָה, כִּבְיָכוֹל בְּכָל יוֹם מִישֶׁהוּ מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ עוֹמֵד לָמוּת. הִיא מָסְרָה לְאָדָם אֶת שֵׁם בֵּית הַחוֹלִים וּכְתָבְתּוֹ, וְהוּא מִהֵר לִנְסֹעַ אֶל אוֹתָהּ הָעִיר. לְאַחַר שׁוֹטְטוּת מְמֻשֶּׁכֶת בֵּין הַחֲדָרִים וּבֵרוּרִים נִמְרָצִים אֵצֶל הָרוֹפְאִים וְאֵצֶל הָאֲחָיוֹת, מָצָא אָדָם אֶת הַזָּקֵן הַנּוֹטֶה לָמוּת. הוּא בְּהֶחְלֵט הָיָה נִרְאֶה כָּךְ, וְאָדָם פָּחַד שֶׁאִם יְדַבֵּר – תִּפְרַח נִשְׁמָתוֹ.

הַסַּקְרָנוּת גָּבְרָה עַל הַכֹּל. 'הָיִיתִי אֶצְלְךָ בַּכְּפָר', פָּתַח וְאָמַר, לֹא לִפְנֵי שֶׁמָּסַר לַזָּקֵן דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מֵאִשְׁתּוֹ, 'וְרָאִיתִי שֶׁבְּבֹקֶר אֶחָד כָּל הַתּוֹשָׁבִים יָצְאוּ לְכִכַּר הַשּׁוּק וְנֶעֶמְדוּ עַל הָרֹאשׁ. לָמָּה? מָה הַסִּבָּה שֶׁל הַמִּנְהָג הַמְעַנְיֵן הַזֶּה?' הַזָּקֵן שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה וְהִתְחִיל לִצְחֹק... כָּל גּוּפוֹ רָטַט, וְאָדָם חָשַׁשׁ לְחַיָּיו. אֲבָל הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים וְעָנָה: 'אֲנִי כַּנִּרְאֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ מָתַי הִתְחִיל הַמִּנְהָג הַזֶּה. אֲנִי שׁוֹכֵב כָּאן כְּבָר הֲמוֹן זְמַן, וְהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לָמוּת. אֲבָל בְּעַשְׂרוֹת הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הֵם עֲדַיִן לֹא צָדְקוּ... אֲסַפֵּר לְךָ מֶה הָיָה'.

אָדָם שִׁלֵּב אֶת יָדָיו וְהִקְשִׁיב לַזָּקֵן: 'לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, הַמּוֹשֵׁל בַּכְּפָר שֶׁלָּנוּ הָיָה אִישׁ טִפֵּשׁ וְרַע לֵב. הוּא מֵת מִזְּמַן וְטוֹב שֶׁכָּךְ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהַיָּרֵחַ הָיָה מִתְמַלֵּא, יָדַעְנוּ שֶׁמָּחָר יָצוּצוּ גְּזֵרוֹת וְחֻקִּים חֲדָשִׁים מִמֶּנּוּ. בַּבֹּקֶר הוּא הָיָה מַגִּיעַ בְּעַצְמוֹ לְכִכַּר הַשּׁוּק, וּמַחֲזִיק אֶת הָאִגֶּרֶת וּבָהּ הַחֻקִּים. אֲבָל מָה? הַמּוֹשֵׁל הָיָה מַחֲזִיק אֶת הָאִגֶּרֶת הָפוּךְ, וְאִלֵּץ אוֹתָנוּ לַעֲמֹד עַל הָרֹאשׁ כְּדֵי לִקְרֹא מָה כָּתוּב בָּהּ... עָבְרוּ שָׁנִים, הַמּוֹשֵׁל מֵת מִזְּמַן, בִּמְקוֹמוֹ הִגִּיעַ מוֹשֵׁל טוֹב לֵב וּנְטוּל שִׁגְעוֹנוֹת, אִישׁ אֵינוֹ מַחֲזִיק אִגְּרוֹת הֲפוּכוֹת בְּכִכַּר הָעִיר, אֲבָל אֲנָשִׁים עֲדַיִן מַמְשִׁיכִים לַעֲמֹד עַל הָרֹאשׁ! שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים...'

'תִּהְיֶה אַתָּה בָּרִיא', חִיֵּךְ אָדָם וְהוֹדָה לַזָּקֵן, 'וְכָךְ תּוּכַל לְהַעֲמִיד אֶת הַתּוֹשָׁבִים עַל טָעוּתָם...'

*

לַעֲשֹוֹת מַה שֶּׁכֻּלָּם עוֹשִֹים רַק כִּי כָּךְ עוֹשִֹים כֻּלָּם – יֵשׁ בְּכָךְ טִפְּשׁוּת מְסֻיֶּמֶת. תִּסְמֹנֶת הָעֵדֶר הַזֹּאת לֹא תָּמִיד מוֹבִילָה לִדְבָרִים חִיּוּבִיִּים. לִפְעָמִים אָדָם מְסָרֵב לְהִשְׁתַּנּוֹת בִּגְלַל נְתוּנִים מְסֻיָּמִים בַּסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ וְכַדּוֹמֶה. אֲבָל לְעִתִּים הַנְּתוּנִים מִשְׁתַּנִּים, וְהָאָדָם מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַלֹּא טוֹבָה, בְּלִי לָשִֹים לֵב שֶׁכָּעֵת יֵשׁ לוֹ אֶת הַיְכֹלֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת. וְעוֹד דָּבָר: בַּיַּהֲדוּת יֵשׁ הַרְבֵּה מִנְהָגִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִים עַד הַיּוֹם, לַמְרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ כַּיּוֹם, רַק כִּי כָּךְ נָהֲגוּ אֲבוֹתֵינוּ. שְׁמִירַת הַמָּסֹרֶת הִיא סִבָּה מַסְפֶּקֶת לְשַׁמֵּר אֶת הַמִּנְהָגִים 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר