מחנך חוזר בעולם

רבני שלום לעם תגובות: 0

מחנך חוזר בעולם – אבינועם הרש

 

כשסיים ראובן, מחנך כיתה ה' לעבור על כל רשימת השמות החדשים לשנה הבאה בכיתה שלו, הוא הבחין בתלמיד אחד שמשך את ליבו באופן מיוחד: משהו בחזות של התלמיד, בהבעה שלו, הזכיר לו מישהו מיוחד מהעבר. אבל כמה שניסה להיזכר לא הצליח להבין מאיפה התלמיד החדש מוכר לו כל כך.

השנה התחילה ומיד הבחין ראובן מי 'הכוכבים' הגדולים של הכיתה החדשה: מבין כל התלמידים, התגלה עברי, התלמיד שראובן לא הצליח להיזכר מהיכן הוא מוכר לו, כתלמיד השובב והמאתגר ביותר של הכיתה וללא ספק בין התלמידים המופרעים ביותר, שהיו לו אי פעם היו לו כמחנך.

כמעט ולא היה שיעור אחד שבו הצליח עברי לפוצץ את השיעור, או לגרום להפרעות אצל שאר תלמידי הכיתה.

כשלקח ראובן את עברי לשיחה, התברר לו שהילד רגיש ובעל לב ענק, אלא שהפרעת קשב וריכוז קשה, מונעת ממנו להתרכז בשיעור ולהתנהל כמו שאר התלמידים.

ראובן, שכאמור היה בעל ניסיון רב בחינוך ניסה כמעט הכול - אבל פשוט לא עזר כלום. לא היה שיעור שעברי לא הצליח להפוך אותו. בלית ברירה נקבעה בבית הספר ישיבה פדגוגית מיוחדת שלאחריה הוחלט שעברי לא יוכל להמשיך וללמוד בבית הספר: משמעות הדבר הייתה שמאחר שבישוב הקטן שבו למד עברי, לא היה עוד בית ספר במרחק סביר, משמעות הדבר הייתה שעברי הולך ללמוד או במקום שלא יתאים לו, או שהוא עלול למצוא את עצמו משוטט ברחובות, מתכון בטוח לפורענות ולהתחברות לאנשים לא טובים.

בשיחת ההכנה שערך ראובן לעברי הוא החל לסביר לו את המשמעויות וההשלכות של הישיבה הפדגוגית של כלל אנשי הצוות ומה המשמעויות שיכולות לעלות ממנה ולהשפיע על שאר חייו.

רגע לפני שראובן התחיל להסביר לעברי על מה תיערך הפגישה, נפתחה הדלת ובפתח עמד אדם שהציג את עצמו כסבא של עברי.

בבת אחת פניו של ראובן החווירו ואז האדימו והוא קפא על עומדו באחת. עברי הסתכל בפליאה על המחנך שלו ולא הבין מה קרה, אלא שראובן ניגש במהירות לסבא של עברי שאותו לא ראה כבר יותר מ30 שנה ושאל אותו בחשש: 'האם אתה לא היית מחנך בבית הספר בישוב נחלים לפני יותר משלושים שנה? האם קוראים לך דוד?'

סבא של עברי הנהן לחיוב ולאחר מכן היה נראה שגם גלגלי הזיכרון שלו מתחילים לעבוד. כעת הוא נזכר בתלמידו ראובן... והתלמיד והמחנך הקשיש עמדו והתחבקו. 

עברי המשיך להסתכל בפליאה על המחנך שלו שכעת היה נראה נרגש מהרגיל. ראובן יצא במהירות מהחדר והלך להביא כיסא לסבא של עברי ולאחר מכן שאל אותו האם הוא ירצה לשתות משהו, לאחר מכן התיישב ליד עברי והתחיל להסביר: 'עברי, אתה רואה את סבא שלך? הוא היה המחנך הנערץ עליי כשהייתי בדיוק בגיל שלך בכיתה ה'. כמה שאתה חושב שאתה היית תלמיד מופרע - אני הייתי הרבה יותר מופרע ממך ואתה אפילו מוזמן לשאול את סבא שלך. לא היה דבר במסדרון שהייתי יכול לעבור על ידו ולהשאיר אותו שלם, בסופו של דבר נמאס להנהלה ממני והם החליטו להעיף אותי מבית הספר. אף אחד מהצוות החינוכי לא באמת האמין בי. כולם חשבו שאני כבר אבוד. חוץ ממישהו אחד: המחנך שלי – שזה סבא שלך. הוא ידע שאני מגיע ממשפחה שהייתה במצב לא פשוט גם מבחינה כלכלית. הוא ניגש למנהל ואמר לו שהוא לוקח עליי אחריות באופן אישי ומעכשיו כל מה שאני אעשה זה קשור אליו. מאחר וההנהלה כבר קיבלה את ההחלטה להוציא אותי מבית הספר, אמר לו המנהל שהוא מצטער אבל אין כבר מה לעשות בעניין. בשלב זה, סבא שלך התייצב כמו אריה ואמר למנהל שאם אני יוצא מבית הספר גם הוא עוזב את המקום. רק בגלל שהוא היה מחנך מוערך ביותר, הצעד שלו הצליח להשאיר אותי בבית הספר. ומאז הוא באמת לקח עליי אחריות: אחת לשבועיים הוא הזמין את כל המשפחה שלי אליו לבית לסעודת שבת, ישב איתי שעות נוספות ודאג לכל מה שאני צריך...'

ראובן נשם נשימה עמוקה, ראו עליו שהוא נרגש והמשיך: 'סבא שלך, אמר לי דבר אחד: אני מקריב את כל העבודה שלי בשבילך. תדאג לא לאכזב אותי!' ואני כמובן דאגתי לא לאכזב אותו. מאותו רגע עשיתי שינוי של מאה שמונים מעלות ונהייתי אחד מהתלמידים הטובים בבית הספר. אני חייב לסבא שלך את החיים שלי!'

לאחר שסיים לספר את הסיפור ביקש ראובן מסבא של עברי שימתין לו כמה דקות, לאחר מכן ניגש למנהל בית הספר וסיפר לו את המתרחש כאשר השורה התחתונה היא: הוא ראובן, המחנך הוותיק, מבקש לתת לעברי צ'אנס נוסף ולו רק משום הכרת הטוב שהוא חייב לסבא שלו. הנהלת בית הספר הסכימה. וראובן החל לקחת את עברי כפרויקט אישי שלו, עם הזמן עברי עלה על דרך המלך. אמנם הוא לא נהיה התלמיד המצטיין, אבל בהחלט הפך לתלמיד סביר שכבר לא יוצא בכל שיעור החוצה. פתאום גם המורים המקצועיים שידעו שהוא הפרויקט של ראובן, רצו בהצלחתו של עברי וגילו כלפיו יותר הבנה וסלחנות. עברי הצליח לסיים את בית הספר ועלה לחטיבת הביניים. כמובן שהוא לא שכח להודות לשני האנשים ששינו את חייו לטובה: סבא שלו דוד, המחנך של ראובן. וכמובן ראובן, המחנך שלו עצמו...

*

הרבה פעמים אנחנו שומעים את העצה לתת לאחרים – ממש כמו הפרחים, שלא מחפשים תמורה אולם בכל זאת החיים מוכיחים לנו שוב ושוב: אדם שטוב לאחרים ונותן להם, בסופו של דבר העולם יהיה טוב אליו בחזרה. זה יכול לקחת שבוע. חודש. שנה. וגם שלושים שנה. אבל בסופו של דבר זה קורה. וזו לא שאלה של 'אם' אלא רק שאלה של 'מתי'...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר