הביטוי הנכון

רבני שלום לעם תגובות: 0

הביטוי הנכון – תמיר שלום

מהרגע הראשון הפגישה עלתה על מסלול מכשולים שסופו כמעט והיה ידוע מראש. חיים הקשיב בשקט לדבריו של הפסיכולוג שישב מולו, הוא הרגיש שהוא עוד רגע מתפוצץ מכעס. פניו האדימו בזעם הולך וגובר, עד שהוא התרומם בפתאומיות מכיסאו: 'די!' קטע את דבריו. 'לא מוכן עוד לשמוע את השטויות הללו!' אמר בייאוש ויצא מהקליניקה.

הפעם, אפילו רזי – הפסיכולוג החמדן השתכנע מהדברים והסכים עם תסכולו של חיים, כיוון שזו הייתה כבר פגישתם התשיעית ולא הייתה שום התקדמות. המטרה שלשמה חיים הגיע לפסיכולוג, הייתה על מנת לעבור שינוי לטובה ולהקפיד להיות דובר אמת.

בפגישה האחרונה, הסביר לו רזי הפסיכולוג המדופלם, שחוסר ההתקדמות שלו נובע אך ורק בשל העובדה שאינו מוכן מספיק להשתנות. כלומר הבעיה נעוצה בו ובחוסר המוטיבציה שלו להתקדם בתהליך. 'אתה פשוט מפחד להשתנות, לכן אנחנו לא מצליחים להתקדם' פסק בצורה נחרצת. המילים הללו הקפיצו את חיים וגרמו לו לצאת בכעס מהקליניקה, גם ככה הוא היה מתוסכל מהמצב שלו, ועכשיו הוא גם אשם בבעיה?!

הוא יצא מהקליניקה והסתובב ברחובות כסהרורי, מחשבות רבות התרוצצו להן בראשו במהירות. הוא שב בדמיונו אחורה, לאותם שנים שבהן השקר הופיע לחייו לראשונה. אז בתור 'אורח חביב'   פה ושם זו הייתה 'מתיחה לחבר' או סיפור דמיוני לחבר'ה. עד שהתרגל לבדות סיפורים בליבו ו'למכור' אותם לאחרים. עם הזמן הפך השקר לחלק מחייו. הוא היה בעל דמיון מפותח במיוחד עד  שכל מילה שנייה שלו הייתה שקר.

כבר בכיתה ה', החלו חבריו להתרחק מקרבתו, אי אפשר היה להאמין ולו למילה אחת שיצאה מפיו. וככל שגדל, כך העמיקה תכונת השקר בנפשו עד שהפך לשקרן מקצועי. אלא שהעובדה הזאת לא שינתה את יחס הסובבים אליו, חייו היו סיוט אחד גדול והוא החליט לטפל בזה ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
אם עד כה הייתה בליבו תקווה קלושה להשתנות ולהפוך לאדם דובר אמת, הרי שהכישלונות האחרונים אצל הפסיכולוג גרמו לו להבין שדינו נחרץ. הוא הסתובב בהרגשה נוראה, ראשו היה כבד כעופרת וגוש בכי עמד כמחנק בגרון. הוא התיישב על אחד הספסלים ברחוב, התיישב והחל לבכות כתינוק, תוך כדי שהוא מתעלם ממבטי העוברים ושבים.
לאחר בכי ממושך, הוא נרגע מעט והתרומם ממקומו באיטיות. אלא שפתאום מודעה קטנה שהודבקה על הספסל צדה את עיניו. 'לספר ילדים דרוש סופר - בעל דמיון פורה ומפותח'

נכתב במודעה. חיים הרשה לעצמו להבליע חיוך קטן ומריר...

 'אוי ואבוי לי, דמיון מפותח...' נאנח לעצמו. 'מה גרם לי הדמיון המפותח הזה...' אבל משהו במודעה גירה אותו להתקשר, המילים 'סופר בעל דמיון מפותח' הזכירו לו בכל זאת משהו חיובי. הוא אימץ את מוחו להיזכר באילו נסיבות הוא נתקל במילים הללו. 

ואז הוא נזכר: מי שאמר לו את המילים הללו, היה המחנך שהיה לו אז בכיתה י' – יוגב, שבניגוד לשאר המורים והמחנכים שעבר בחייו, לא נטה לזלזל בחיים ולסלוד משקריו. הוא התייחס לחיים בכבוד, ולשקריו הוא השיב בכובד ראש. באחד הימים זימן אותו יוגב המחנך לשיחה, 'אני חושב שיש לי פתרון לקושי שלך לומר את האמת.' פתח את השיחה.

'מה עכשיו?' שאל חיים בחוסר התעניינות. 'אתה צריך להיות סופר!' ברקו לפתע עיניו של המחנך. 'סופר?!' הופתע חיים: 'מה הקשר בין שקרן לסופר?!'

'תבין חיים, אתה משקר לא כי אתה אדם רע ולא ישר. אתה אדם ישר שמעוניין לומר את האמת, ורק משום שיש לך דמיון מפותח, אתה נוטה להשתמש בו לבדיית סיפורים דמיוניים. זה הכול. אם רק נמצא מקום לדמיון המפותח שלך להתממש ולהתפתח בצורה בריאה' הסביר לו המחנך: 'השקרים שלך ייעלמו ואין דבר יותר מתאים לכך מאשר סופר...'

'אבל אני עוד לא בן 17!' ניסה חיים להתגונן. אבל יוגב לא וויתר: 'בן 17 עם כישרון של בן 30.' חלפו שנתיים מאותה שיחה, חיים לא נעשה אמנם סופר, אבל הדברים השפיעו עליו לטובה. עצם העובדה שמישהו הביט בחולשה שלו בעין טובה ונתן לה פירוש חיובי, השפיעה עליו וגרמה לו להתחיל בשינוי, שינוי שכאמור נכשל במשך הזמן.

הוא החליט באותו רגע להתקשר. וכשנתבקש למסור פרטים, הוא התלבט האם לומר את גילו האמיתי, אבל לבסוף הוא החליט ללכת עם האמת: 'אני בן 19' אמר כשנשאל לגילו ומיד הוסיף: 'אבל עם כישרון של בן 30 פלוס...' הקול שמעבר לקו ביקש לקבל דוגמא ואכן חיים כתב סיפור דמיוני לדוגמא, כבר ברגע הראשון שידו אחזה בעט הוא הבין כמה צדק המורה יוגב, דמיונו המפותח סיפק לו בקלות עלילה עסיסית וסוחפת, הוא הרגיש איך העט נובע וכאילו רושם מאליו. הוא ידע שזהו התחום שלו ללא ספק.

הוא החל לכתוב בקביעות, עם הזמן כתב ספרים והחל למכור אותם. מתברר שסיפוריו הדמיוניים עניינו אנשים שקנו את הספרים שלו. כך שבחלוף השנים הוא נהפך להיות אחד מסופרי הילדים המבוקשים ביותר...
ומה עם השקרים? ככל שביטא את הדמיון שלו על גבי הכתב, כך הוא שם לב כיצד השקרים הולכים ופוחתים, הוא פחות חש צורך בלספר סיפורים דמיוניים ועם הזמן הפך להיות אדם נאמן ודובר אמת.

מתברר שהמורה יוגב צדק, הוא לא היה אדם עם תכונות רעות, הוא פשוט היה צריך למצוא מקום לדמיון המפותח שלו להתבטאות. וכשזה קרה נעלמו השקרים לתמיד...

***

אין אדם רע. וגם אין תכונה רעה. הבורא לא ברא אף תכונה שהיא רעה. אלא שלפעמים לא יודעים לנהל אותה נכון והיא פורצת למקומות לא נכונים. החכמה היא לדעת לנווט את המידות ולהביאן אל הביטוי הנכון ולהשתמש בהם רק לדברים חיוביים...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר