להציל את המורשת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

להציל את המורשת - אריק סגל

הקהילה היהודית בעיר באדן שבאוסטריה הייתה אובדת עצות. בית הספר היהודי בעיירה עמד בפני צו סגירה, לאחר שנדמה היה שלא ניתן עוד לפעול בנידון. בית הספר שפעל שנים ארוכות הוציא מקרבו מאות ואולי אלפי יהודים שהתחנכו בו לתורה ולמצוות. אלא שבשנים האחרונות, החלו לעלות בעיתונות ובתקשורת המקומית טענות סביב תכני הלימודים הנלמדים בבית הספר, הרשויות המקומיות הודיעו כי הם מבקשים לפקח על החומר הנלמד ולהכניס חומרי לימוד חדשים. ראשי הקהילה לא יכלו כמובן להסכים לכך, הם ידעו שאנשי החינוך ברשות המקומית אינם מכירים את התורה והגמרא ובנקל ניתן לנצל את בורותם לרעה. כמו כן, הם לא יכלו לאפשר הכנסת לימודי כפירה לבית הספר. את הקו הנוקשה כנגד בית הספר הוביל ראש העיר, אדם בשם פרנץ, שלמרות הניסיונות הרבים לדבר על ליבו, הוא אטם את ליבו לכל בקשה בנושא.

באחד הימים, הופיע אחד מצעירי הקהילה בבית הרב וסיפר לו שיש לו בן דוד מדרגה שניה, יהודי אוסטרי בשם רבי נפתלי שעלה לארץ ישראל לפני עשרות שנים, הוא שמע ממנו את הסיפור ולדעתו הוא יכול לסייע בעניין. הרב חייך בעצבות וביקש ממנו להודות לרבי נפתלי, אך לבקש ממנו שלא יטריח עצמו בנסיעה לבאדן שבאוסטריה שכן הסיכויים לשנות את רוע הגזירה קלושים.

רבי נפתלי, סירב להתייאש, כעבור שלשה ימים הגיע הצעיר המקומי יחד עם רבי נפתלי בבית הרב, שקיבל את פניהם בחמימות והודה לו על רצונו הטוב, אך העלה ארשת ספקנית על פניו כשתיאר לו את עקשנותו של ראש העיר שהחליט להפוך את המלחמה בחינוך היהודי לדגל המרכזי של פעילותו הפוליטית.

רבי נפתלי לא הפריע לרב בדבריו, אך כשסיים הוציא מתיקו כוס ישנה מכסף ואמר לרב: 'כוס הכסף הזאת, תציל את הקהילה שלכם!' הרב התבונן בתימהון בכוס הכסף הישנה ורבי נפתלי החל בסיפורו שהתרחש קרוב למאתיים שנים קודם לכן: באחת הגזרות שניתכו על קהילה יהודית בגרמניה בשנות המאה ה-19. שונאי ישראל העלילו על היהודים שכתבי הקודש שלהם, מלאים בדברי שטנה נגד הגויים. נסיך המחוז, שונא ישראל בעצמו קיבל את הדברים והורה להחרים את ספרי הקודש. באותה קהילה חי שתדלן יהודי ששמו היה רבי נפתלי הירש, שהחליט לצאת בראש משלחת לקיסר פרנץ יוזף ששהה באותה עת בגרמניה.

רבי נפתלי הירש וחבריו הגיעו למקום מושבו של הקיסר, שם נודע להם שהקיסר עמוס מאד. פגישות רצופות נקבעו לו לאורך כל שהותו באזור ואין להם כל דרך להתקבל לפגישה, אפילו לא לדקות מספר. המשלחת המאוכזבת ביקשה לשוב על עקבותיה, אבל רבי נפתלי הירש לא הסכים לוותר. הוא הודיע לחבריו שהוא נשאר בעיר ואלו משכו בכתפיהם ונפרדו ממנו לשלום. רבי נפתלי פנה שוב ושוב לאנשים שהכיר וביקש להתקבל לראיון אצל הקיסר, אבל כולם השיבו לו שהדבר לא מתאפשר. הקיסר עוזב בעוד 24 שעות את העיר ועד אז כל שעה פנויה ביומנו מלאה. רבי נפתלי המשיך לקוות לחסדי שמים וכאשר חלפו 24 השעות עמד ביחד עם אלפי אנשים מחוץ לארמון הקיסר, כדי לראות אותו ביציאתו מהעיר, רבי נפתלי החזיק בידו כוס ממתכת והתבונן בצער בכרכרה המפוארת שיצאה משערי הארמון. הכרכרה חלפה במרחק מטרים ספורים מרבי נפתלי והקיסר פתח את החלון כדי לנפנף לשלום לקהל סביבו. בלי לחשוב יותר מידי העיף רבי נפתלי את כוס המתכת לעבר החלון הפתוח. הכוס נחתה בקול רעש גדול בתוך הכרכרה, פניו של הקיסר נעלמו מהחלון והכרכרה נעצרה. תוך שניות ספורות, זנקו לעברו חמישה חיילים גברתנים והובילו אותו לכרכרת הקיסר.

רבי נפתלי מצא את עצמו יושב מול הקיסר, אם כי לא בנסיבות אליהם ציפה. הקיסר, ששריטה גדולה עיטרה את פניו הביט בחומרה ברבי נפתלי הירש ואמר: 'אם אין לך הסבר מספיק טוב לפעולה המסוכנת שלך, אתה תוצא להורג מיד. הסיבה היחידה שלא הרגו אותך במקום, היא עצם העובדה שהייתי מספיק סקרן לפגוש את האיש האמיץ שהעז לזרוק כוס על הקיסר'. רבי נפתלי התנשם עמוקות ואמר: 'עבור המטרה הזו, אני מוכן למסור את חיי!' בעיניים שזלגו דמעות רותחות תיאר רבי נפתלי לקיסר את הגזרה על ספרי הקודש והבהיר לקיסר שללא ספרי הקודש חייהם כיהודים אינם חיים. הוא התחנן לפני הקיסר שיבטל את הגזרה שאין בה מאום מלבד שנאת ישראל. הקיסר התרשם עמוקות מרבי נפתלי והבטיח שיפעל בנידון, אז הוציא כוס עשויה מכסף טהור ששמו חרות עליה והעניק אותה לרבי נפתלי. 'הכוס הזו, היא זכר לכוס המתכת שזרקת עלי וזכר למטרה הקדושה שהסכמת למסור את נפשך עליה. בשביל המטרה הזאת, תמיד תהיה לך אוזן קשבת, אצלי או אצל יורשיי...'

מאז המפגש של רבי נפתלי הירש עם הקיסר, החזיר רבי נפתלי האוסטרי - ישראלי את שומעיו למציאות: 'ואני אחד מצאצאיו של רבי נפתלי. הכוס הזו שאני מחזיק, היא הכוס שעברה במשפחתנו מדור לדור'. הרב הביט בו בתדהמה לשמע הסיפור המרתק ורבי נפתלי המשיך: 'ראש העיר שלכם הוא צאצא ישיר של הקיסר פרנץ יוזף, אני יודע זאת מאחר שהסיפור עבר במשפחתי מדור לדור. אני יותר ממשוכנע, שאם אגש אליו עם הכוס הזאת, הוא ייענה לבקשתי, שכן גם אם הוא מסוגל להתעלם מאמצעים משפטיים או פוליטיים, את זכרו של סבו הקיסר הגדול הוא לא יהיה מסוגל לבזות...'

***

פרשת ויצא, היא פרשה של מסירות נפש. יעקב אבינו שומע לקול אמו ומקבל את הברכות מאביו על אף שהוא מסתכן בכעסו של עשיו. הוא נוסע לארץ רחוקה כדי להקים את שושלת עם ישראל שם הוא מתמודד עם אויב אכזר לא פחות – לבן הארמי. כאשר אדם מוסר את נפשו עבור מטרה מסוימת, עקבותיה של מסירות זו נשארת בליבם של צאצאיו לנצח...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר