זיכרון משנה חיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

זיכרון משנה חיים – אריק סגל

כאשר הגיע המתרים הירושלמי ירחמיאל לביתו של הגביר האמריקאי הנודע שניידרמן, הוא לא הופתע לגלות שביתו של הגביר נראה כארמון מלכים. שטיחים מקיר לקיר, נברשות בדולח, יצירות אמנות וכלי זהב שהבהירו היטב שבעל הבית מחזיק בחשבון בנק משופע במיליוני דולרים. אלא שאז הבחין ירחמיאל במיצג אמנות מוזר בלשון המעטה: בתוך הוויטרינה – עמד פס נחושת ישן וחלוד, במרכזו חורים רבים עליהם היו מונחות חצאי קליפות ביצים ריקות והמיצג המוזר בלט מאד לעין, בין שכיות האמנות.

ירחמיאל אמר לעצמו שמן הסתם המיצג הוא 'המודה האחרונה' בעולם האמנות האימפרסיוניסטית – זאת שאינה מובנת להמון העם 'הפשוט'. הוא ניסה להסיר את עיניו מהמחזה המוזר, אך לא הצליח. עיניו נמשכו לפס הנחושת והביצים המוזרות והוא התקשה להקשיב לבן שיחו. שניידרמן הגביר, הבחין בעיניו שנחו על הוויטרינה ושאל אותו ישירות מה דעתו על המיצג האמנותי.

ירחמיאל נכנס לבעיה, כיוון שביקש לעניין את מר שניידרמן בפרויקט התנדבותי מיוחד, חשש לומר את דעתו האמיתית וקבע שמדובר במונומנט מעניין ומרשים. שניידרמן פרץ בצחוק ואמר: 'מוזר, לדעתי זו יצירה מכוערת חסרת חן ופרופורציה!'.

ירחמיאל התבונן בו בתימהון, שניידרמן חייך לעברו ואמר: 'אני אספר לך את סיפורה של חנוכייה זאת. כן, זו חנוכייה למרות שקשה להבחין בכך'. הוא נשם לרגע ומיד המשיך: 'אני גדלתי בסוף מלחמת העולם השנייה, קצת אחרי שהגעתי לגיל שלוש עשרה הלכו הוריי לעולמם ונותרתי ילד יתום ועזוב שגודל על ידי קרובי משפחה ואנשים טובים. אלא שהמכות הקשות שניחתו עלי ערערו את אמונתי ואז התחלתי להידרדר בקיום המצוות, עד שכשהייתי בן 20 לא היה לי שום קשר ליהדות. שנים ספורות לאחר מכן נשאתי את רעייתי, שהייתה גם יהודייה, אך ברמה רוחנית תואמת לשלי והקמנו בית. במקביל, שלחתי את ידי בעסקים וכעבור שנים ספורות כבר עמדתי בראש רשת חנויות שממנה גרפתי סכומים עצומים.

חיי המשיכו להתנהל כרגיל וילדיי שנולדו לאחר מכן חונכו על ידינו כאמריקאים לכל דבר, ללא כל זכר לזהותם היהודית. באחד הימים הוזמנו רעייתי ואני לערב התרמה שערך בית הספר, היה זה אירוע נוצץ ומפואר שבו נמכרו פריטי אספנות בסכומים גבוהים שהוקדשו למען קנית ציוד לפיתוח אגף לילדים מיוחדים בבית הספר. בזה אחר זה נמכרו פריטים מעניינים כמו חולצות של אנשים מפורסמים, מדליות של גיבורי מלחמה, מכתבים של מנהיגים ואז הגיע הפריט האחרון: פס נחושת ישן וחלוד עליו מונחות חצאי קליפות ביצים. אל מול פניהם המשתאות של ההורים האמידים הסביר הכרוז כי מדובר בחנוכייה יהודית, בה הדליק יהודי ששהה במחנות המוות הנאצים, את נרות החנוכה במסירות נפש. ההורים, שהיו ברובם בלתי יהודים לא גילו התלהבות יתרה, וגם אני לא הבעתי נכונות רבה לרכוש פריט יהודי אליו לא חשתי כל הזדהות. אלא שאז ניגש אלי מנהל בית הספר ולחש על אזני כי אולי ארצה לרכוש את החנוכייה שכן ליהודי שעשה בה שימוש קראו גם שניידרמן, כפי שנחרת על צידה הפנימי. בשלב זה התחלתי לגלות עניין וניגשתי עם המנהל אל מאחורי הקלעים. כשהוגשה אלי החנוכייה חשתי כאילו מכת חשמל עברה בגופי. על צידה הפנימי נכתב שמו המלא של אבי ז'ל – נפתלי שניידרמן. התאריך והמחנה שבו שהה. כל זיכרונותיי חזרו אלי ברגע והחלטתי לרכוש את החנוכייה שהותירה לי מזכרת מאבי המנוח.

המנהל שבע רצון חזר לקדמת הבמה והכריז שבאורח פלא בנו של מייצר החנוכייה נמצא בקהל והוא מעוניין לרכוש אותה. הוא הכריז על מחירה: 20 אלף דולר, אני הוזמנתי אל הבמה ביחד עם המוכר ששהה מאחורי הקלעים. הסתקרנתי לפגוש את האיש שאליו התגלגלה החנוכייה וקיוויתי שהוא יוכל לספר לי קצת על אבי ועל ימיו במחנה הריכוז. פגשתי ביהודי זקן שפניו חרושות קמטים שהתבונן בי בריכוז: 'אתה הבן של נפתלי'? שאל אותי ועניתי בחיוב, האיש סיפר שהוא ואבי ייצרו את החנוכייה במסירות נפש. ושהוא החליט למכור אותה מחמת שהוא זקוק לסכום הכסף על מנת לעבור ניתוח פרטי. שמחתי לעזור לאיש שהכיר את אבי, אך הזקן אמר בצער שהוא נאלץ שלא למכור את החנוכייה ושהוא חוזר בו מכוונתו המקורית. מול פני ההמומות, הסביר הזקן שלחנוכייה הפרימיטיבית הזו המורכבת מפס נחושת ישן אותו מצאו בשולי המחנה, וחצאי ביצים אותם אספו בסתר במשך חודשים אין כל ערך אמיתי מלבד 'מסירות הנפש' העומדת מאחוריה: 'אם אתה רוצה להפוך את החנוכייה שמסרנו את דמנו עליה למיצג אמנותי בלבד חסר ערך יהודי – אני לא מעוניין' אמר הזקן. כל ניסיונות השכנוע שלי ושל מנהל בית הספר לא צלחו והזקן עזב את המקום ללא כל סימני חרטה.

האירוע נסך בי ובאשתי תחושה קשה ולא חדלנו להרהר במה שאירע. הבנו היטב את המסר שעמד מאחורי דבריו של הזקן, שהעדיף כעת לוותר על חייו בעבור הערכים שלו והחלטנו לחזור לחיים יהודיים בתקווה להשיב את החנוכייה.

שנה שלמה חלפה מאותו יום מכירות פומבי, ובאחד הימים דופק בביתנו אברך יהודי חרדי צעיר. הוא הושיט לנו חבילה עטופה היטיב שבתוכה שכנה החנוכייה. היה זה בנו של הזקן, הוא סיפר שאביו הלך לעולמו חודש קודם לכן, והוא ציווה בצוואתו להעביר אלינו את החנוכייה חינם אין כסף...'

'זו הסיבה!' סיים רבי ירחמיאל את סיפורו המופלא: 'שהחנוכייה המכוערת ורווית מסירות הנפש היהודית עומדת אצלי במרכז הסלון. היא זו שהחזירה אותי, את רעייתי ואת ילדיי לצור מחצבתנו. כעת תספר לי כיצד אני יכול לעזור לך?'....

***

בפרשת ויחי מסופר שכשיעקב אבינו ראה את העגלות אשר שלח אליו יוסף בנו, הוא עבר למצב של 'ותחי רוח יעקב'. על כך חז'ל מסבירים שבכך רמז לו יוסף הצדיק, שהוא זוכר את פרשת 'עגלה ערופה' שבה עסקו לפני שנמכר למצרים וכי הוא שמר במשך כל אותם שנים על אמונתו ורוחניותו מול כל הניסיונות.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר