סופו של קמצן

רבני שלום לעם תגובות: 0

סופו של קמצן - איתמר מאיר

 

השולחנות הריקים בסיום הערב העידו שהאירוע הסתיים. שני האחים ישבו בקצה השולחן בעייפות והביטו ברחבה השוממת. 'מדוע לא שמו אגרטלים עם פרחים על השולחנות?' השתומם האח הגדול. 'גיסנו המיועד הוא קמצן ידוע – אבל מאשתו אני מקווה שלא יחסוך בהוצאות. החיסרון היחיד הוא שלא נוכל לראות אותה לעיתים קרובות...' אמר האח הצעיר.   

החודשים חלפו להם במהירות הבזק והאחים התגעגעו לאחותם הקטנה. האח הבכור יצא לדרך, כדי לבקש מבעלה שייתן לה לבקר בביתם למספר ימים. כשהגיע לכפר קיבל אותו הגיס בשמחה וקרא לאשתו: 'יקירתי, ראי מי בא לבקר אותנו. אחיך הבכור! תכיני מיד ארוחה טובה, הרי בוודאי הוא רעב מהדרך!' האחות קיבלה אותו בשמחה ומיד התחילה להכין סעודה כיד המלך, לאחר מכן התיישבו האורח ובעל הבית לסעודה. הגיס הקמצן שהבין מהי מטרת בואו של האח, נגס בחתיכה קטנה מהלחם שעל השולחן ואמר: 'תודה לא-ל, שבעתי מהאוכל!' קם מהשולחן ויצא מהחדר. האח הבכור נשאר לבדו ליד השולחן והבין שהארוחה הסתיימה. לא היה לו נעים לאכול לבד, אז הוא קם ממקומו והלך לישון רעב. הגיס הקמצן המתין בחדר עד שהאורח ירדם וקם בחזרה לשולחן ואכל את הכול.

בבוקר שתה האח כוס קפה עם בעל הבית וביקש ממנו: 'אולי אחותי תוכל לבוא אלינו למספר ימים? אנחנו מתגעגעים אליה מאוד!' הגיס השמיע תירוצים שונים מדוע אינו יכול לוותר על אשתו אפילו ליום אחד. וכך לבסוף חזר האח הבכור – רעב, עייף ובלי האחות.

'עכשיו תורי לנסות!' אמר האח הצעיר: 'אלך ולא אוותר, עד שאביא את אחותנו לכאן!' ויצא מיד לדרך. הגיס קיבל אותו בשמחה וקרא לאשתו: 'ראי מי בא לבקר אותך. האח הצעיר שלך! תאפי עבורו עוגה מיוחדת ותכיני לנו ארוחה כיד המלך!' הגיע זמן הארוחה והם התיישבו לשולחן. בעל הבית לקח ראשון חתיכה קטנה מהעוגה, אכל אותה ואמר: 'תודה לא-ל, שבעתי מהאוכל!' ומיד קם מהשולחן ויצא לחדר השני. 'נראה לי שאין לך תיאבון!' אמר האח הצעיר: 'אבל אני דווקא רעב מאוד!' הוא התחיל לאכול מכל מה שעל השולחן וכשסיים זרק לכלב את כל השאריות.

הגיס הקמצן כעס מאוד שהתרגיל שלו לא הצליח ושהוא נשאר רעב, אבל לא יכול היה לעשות דבר. ואילו האח נשכב אחרי האוכל ליד התנור והעמיד פני ישן. הגיס הלך לישון רעב ועצבני ולא הצליח להירדם, לבסוף לחש לאשתו: 'תכיני לי משהו לאכול! אני ממש מת מרעב!'

'להכין לך פיתה על פחמים או מרק ירקות?' שאלה האישה בלחש. 'לא משנה, רק מהר!' השיב הבעל. האישה לקחה קערה ולשה מהר בצק, הבעירה אש בתנור ושמה פיתה גדולה מעל הגחלים. האח הצעיר עקב בעיניו אחרי אחותו והבין שהיא מכינה אוכל לבעלה, הוא קם ממקומו ואמר: 'אחותי היקרה, מה את עושה בשעה כזאת מאוחרת?' היא חששה לומר לו שהאוכל נועד לבעלה והשיבה: 'כלום, רק בדקתי האם האש דולקת בתנור!' האח חייך ואמר: 'באמת רציתי לשוחח איתך ביחידות. אסביר לך איך החלטנו לחלק את השדות והמרעה'. הוא לקח את צבת הפחמים, תקע חתיכת פחם בבצק הפיתה והמשיך: 'אחינו הבכור יקבל את החלקה שמתחילה על יד הבית, כאן', והצביע על חתיכת הפחם. 'ותיגמר איפה שעומדים שני עצי האלון', והוא צייר בצבת קו עמוק בתוך הבצק, מחתיכת הפחם ולאורך מחצית מהפיתה. 'אני אקבל את האדמה שמהעצים עד התעלה'. הוא ערבב את הבצק עם הצבת, הפיתה נעשתה כולה שחורה מהפחם והפיח. האחות כעסה כשראתה שלא נשארה בפיתה אפילו חתיכה אחת אכילה ואמרה: 'מה עשית, אחי?! הרי הכנתי כאן פיתה בשביל בעלי!' 

'באמת?' השתומם האח: 'אפילו לא חשבתי על כך!' ונשכב ליד התנור. כששמע הגיס מה קרה, כעס מאוד: 'אני אמות מרעב! לפחות תכיני לי מרק!' האישה העמידה סיר מלא במים מעל התנור והכניסה לתוכו בשר, ירקות ותבלינים, אלא שהאח התרומם ממקומו: 'מה את עושה?' שאל שוב את האחות. 'אתמול לא הספקתי לכבס את הבגדים', ענתה: 'איני רוצה להשאיר את העבודה למחר'. האח חייך ואמר: 'מצוין! אז תכבסי גם את הגרביים שלי!' וזרק לסיר את הגרביים המלוכלכים מאתמול. 'מה עשית, אחי?!' קראה האחות בתדהמה והלכה לספר זאת לבעלה. 'אז תביאי לי לפחות קצת חלב לשתות!' ביקש הבעל. היא הלכה לרפת וחלבה את הפרה. כשיצאה מהחדר, יצא האח אחריה והסתתר בכניסה. כשחזרה עם קנקן החלב, חיקה את קולו של בעלה ולחש: 'תני לי לשתות אותו כאן! אחרת אחיך יעשה שוב איזה תעלול!' האחות שלא הבחינה בו בחושך, נתנה לו את החלב והוא שתה אותו עד הטיפה האחרונה. כשחזרה לחדר ראתה את בעלה מחכה בחוסר סבלנות. 'מה אעשה? אני רעב מאוד!' בכה בדמעות ולבסוף יצא לגינה בשקט, קרע עלים מראשי הכרוב והחל לאכול אותם, אלא שהאח הלך אחריו – תפס מקל עץ גדול והחל להרביץ לו מכות חזקות וצעק בקול רם: 'אחותי! בואי מהר! חמור פרץ לגינה שלכם וזולל כרוב!' בעל הבית רץ הביתה מרוב בושה, נשכב במיטה עם החבורות שעל גבו ונשאר רעב עד הבוקר. 

בבוקר האורח בירך את הגיס לשלום, כאילו בלילה לא קרה דבר. בעל הבית רק חשב כיצד יוכל להתפטר כמה שיותר מהר מהאורח המרגיז. תוך כדי ששתו קפה, אמר האח: 'אולי אחותי תוכל לבוא אלינו למספר ימים?' 

הגיס העשיר שפחד שסיפור אירועי הלילה ייוודעו לקרובי המשפחה ולשכנים, הסכים לתת לאשתו לבקר את האחים לכמה ימים. וכך חזר האח הצעיר עם אחותו לכפר, אחרי שלימד את הגיס הקמצן שיעור בדרך ארץ...

 

*** 

קמצנות יכולה להוציא את האדם מהעולם. אם נדע לעקור את תכונה רעה זאת מליבנו – נגלה שעבודה אישית על המידות הרעות, תסייע לנו בכל שלב בחיים. אם נשקיע בכך, נגלה כיצד חיינו ישתנו לטובה בכל דבר שנעשה בחיים.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר