תַּעֲלוּמָה בָּאִי

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

תַּעֲלוּמָה בָּאִי - שמחה פשיטיק

מַגֵּפָה מִסְתּוֹרִית פָּקְדָה אֶת הָאִי הַקָּטָן. הַכְּפָר שֶׁנִּצַּב עָלָיו הָיָה מְיֻשָּׁן, וּצְרִיפֵי הַקַּשׁ שֶׁבּוֹ הֶעֱנִיקוּ לוֹ מַרְאֶה פַּשְׁטָנִי וּבִלְתִּי מִתְיַמֵּר. הַתּוֹשָׁבִים הָיוּ אַנְשֵׁי עָמָל שֶׁעָבְדוּ קָשֶׁה כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם, וְעִם כָּל זֹאת לֹא הִתְלוֹנְנוּ עַל גּוֹרָלָם, וְהָיוּ שְֹמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב. אֲוִירָה טוֹבָה שָֹרְרָה בָּאִי, עַד לְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הֵחֵלּוּ הַסּוּסִים לִצְהֹל וְלִקְפֹּץ בְּחֹסֶר שֶׁקֶט.

הָיָה בָּרוּר לְכֻלָּם שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַגֵּפָה. יַאן הָיָה הָרִאשׁוֹן לִסְבֹּל מִמֶּנָּה. הוּא יָצָא בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְנִגַּשׁ לָאֻרְוָה כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַסּוּס וְלִרְכֹּב עָלָיו. אֲבָל כְּבָר מֵרָחוֹק שָׁמַע אֶת צַהֲלוֹת הַסּוּס וְהֵבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּזָר קָרָה. 'מָה יֵשׁ, גּ'וֹרְגִ'י?' פָּנָה אֵלָיו בְּחִבָּה וְסֵרֵק אֶת שַׂעֲרוֹתָיו בַּמִּבְרֶשֶׁת הַקָּשָׁה. 'אַתָּה רָעֵב?' שָׁאַל וְהִנִּיחַ לְפָנָיו עֲרֵמַת חָצִיר מְכֻבֶּדֶת. אֲבָל גּ'וֹרְגִ'י הַסּוּס לֹא נִרְאָה מְרֻצֶּה.

יַאן הִבִּיט בַּשֶּׁמֶשׁ וְרָאָה שֶׁהַשָּׁעָה מִתְאַחֶרֶת. לָכֵן הֶחְלִיט לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ. אֶלָּא שֶׁכַּעֲבֹר דַּקָּה שֶׁל רְכִיבָה עַל גַּבּוֹ, הִתְחִיל הַסּוּס לִקְפֹּץ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, עַד שֶׁיַּאן נָפַל מִמֶּנּוּ וְהֻטַּח בָּאֲדָמָה. 'גּ'וֹרְגִ'י! מֶה עָשִֹיתָ?!' נָזַף בּוֹ בְּעַצְבָּנוּת וְשִׁפְשֵׁף אֶת בִּרְכּוֹ הַכּוֹאֶבֶת מֵהַמַּכָּה. הַסּוּס עֲדַיִן לֹא נִרְגַּע, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁיַּאן הֶחֱזִיר אוֹתוֹ לָאֻרְוָה – הוּא הִמְשִׁיךְ לָנוּעַ בְּאִי נוֹחוּת וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁסִּפֵּר יַאן לַחֲבֵרָיו אֶת מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ עִם הַסּוּס, עָנָה אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: 'גַּם לִי קָרָה דָּבָר דּוֹמֶה! הַסּוּס שֶׁלִּי, שֶׁתָּמִיד מִתְנַהֵג בַּאֲצִילוּת, הִתְחִיל הַבֹּקֶר לִצְהֹל וְלִקְפֹּץ בְּחֹסֶר מְנוּחָה. הוּא נִרְאֶה לִי מַמָּשׁ חוֹלָנִי...' יַאן שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְהֶעֱלָה הַשְׁעָרָה: 'אוּלַי מְדֻבָּר בְּמַגֵּפָה, חָלִילָה?' וְהַשְּׁאֵלָה שֶׁלּוֹ נוֹתְרָה בָּאֲוִיר בְּלִי תְּשׁוּבָה.

אַךְ בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים הִתְבָּרֵר לְכֻלָּם – יֵשׁ בָּאִי מַגֵּפָה שֶׁפּוֹגַעַת בַּסּוּסִים! בָּזֶה אַחַר זֶה נִשְׁמְעוּ סִפּוּרִים וּמִקְרִים נוֹסָפִים שֶׁבָּהֶם הַסּוּסִים הִשְׁתּוֹלְלוּ, יִלְּלוּ, הִפִּילוּ אֶת הָרוֹכְבִים מֵעֲלֵיהֶם אוֹ סְתָם קָפְצוּ בְּעַצְבָּנוּת. תּוֹשָׁבֵי הָאִי הָיוּ מֻדְאָגִים. סוּסִים הָיוּ חַיּוֹת הָרְכִיבָה הָעִקָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, וְהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם רַבּוֹת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. 'מָה עוֹשִֹים עַכְשָׁו?' עָלְתָה הַזְּעָקָה מִכָּל הַתּוֹשָׁבִים.

וֶטֶרִינָרִים וְרוֹפְאִים מֻמְחִים נִקְרְאוּ אֶל הָאִי, וְהַלָּלוּ הֵחֵלּוּ לְחַפֵּשֹ אַחַר מְקוֹר הַמַּגֵּפָה, וְנִסּוּ לְהָבִיא מָזוֹר וּרְפוּאָה לַסּוּסִים הַמִּסְכֵּנִים. הַיָּמִים חָלְפוּ וְשׁוּם בְּשֹוֹרָה לֹא הָיְתָה בְּפִיהֶם. 'דָּמָם שֶׁל הַסּוּסִים נָקִי, הֵם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, וְעִם כָּל זֹאת נִרְאִים סוֹבְלִים וְחוֹלִים כָּל כָּךְ', אִבְחֲנוּ בְּפָנִים חֲמוּרוֹת סֵבֶר. 'נִרְאֶה שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַחֲלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא מֻכֶּרֶת לַמַּדָּע שֶׁלָּנוּ', סִכְּמוּ בְּשֶׁפֶל קוֹל וְהִסְתַּלְּקוּ מֵהָאִי בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

בַּשָּׁלָב הַזֶּה הֶחְלִיט יַאן, שֶׁסּוּסוֹ עֲדַיִן לֹא נִרְגַּע, לְהָבִיא לַכְּפָר חָכָם זָקֵן אֶחָד שֶׁפָּגַשׁ פַּעַם בְּמַסָּעוֹ בָּעוֹלָם. אָז, לִפְנֵי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, הִצִּיל יַאן אֶת חַיָּיו, וְהַזָּקֵן הִבְטִיחַ לַעֲמֹד לְצִדּוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ בְּעֵצָה טוֹבָה בְּכָל עֵת שֶׁיִּדָּרֵשׁ. 'הִגִּיעַ הַזְּמַן לְמַמֵּשׁ אֶת הַהַבְטָחָה', הִרְהֵר יַאן וְיָצָא אֶל הַמַּסָּע. כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם הוּא חָזַר וּבְסִירָתוֹ הֶחָכָם הַזָּקֵן, שֶׁהִסְפִּיק לְהִזְדַּקֵּן עוֹד יוֹתֵר בַּשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ.

הַזָּקֵן לֹא בִּזְבֵּז רֶגַע. מִיָּד כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָאִי הוּא נִגַּשׁ לַסּוּסִים וְהֵחֵל בּוֹדֵק אוֹתָם מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. 'תִּרְאֶה', אָמַר לְבַסּוֹף לְיַאן. 'אָמְנָם אֲנִי לֹא מֵבִין גָּדוֹל בַסּוּסִים, אֲבָל יֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה מְדֻבָּר. אֶשְׁהֶה בַּכְּפָר שֶׁלָּכֶם כַּמָּה יָמִים, וְאוּלַי אַצְלִיחַ לְהָבִין מָה מִתְרַחֵשׁ כָּאן'. יַאן אֵרַח אֶת הַזָּקֵן בְּבֵיתוֹ, נֶהֱנֶה מֵהַשְּׁהוּת לְיַד חָכָם שֶׁכָּזֶה, שֶׁשָּׁפַע אִמְרֵי חָכְמָה. הַזָּקֵן הִתְהַלֵּךְ בֵּין שְׁבִילֵי הָאִי וְהִתְעָרָה בֵּין הַתּוֹשָׁבִים, שֶׁגַּם הֵם נֶהֱנוּ מֵחָכְמָתוֹ. הוּא סִפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים, וְהֵם מִצִּדָּם הֶחֱזִירוּ לוֹ בְּסִפּוּרִים מִשֶּׁלָּהֶם.

כָּךְ חָלְפוּ עוֹד כַּמָּה יָמִים, וְאָז נִגַּשׁ הֶחָכָם הַזָּקֵן אֶל יַאן וְאָמַר לוֹ: 'בּוֹא! הוֹלְכִים לָאֻרְוָה!' יַאן מִהֵר לִצְעֹד עִמּוֹ אֶל הָאֻרְוָה שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית, וּפָתַח אֶת דֶּלֶת הַמִּכְלָאָה שֶׁבָּהּ עָמַד גּ'וֹרְגִ'י הַסּוּס וְנָחַר בְּקוֹלָנִיּוּת. 'כָּעֵת', פָּנָה הַזָּקֵן לְיַאן, 'אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ לְהָסִיר אֶת פַּרְסוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁעַל רַגְלֵי הַסּוּס'. יַאן לֹא הִתְנַגֵּד וּמִהֵר לַעֲשֹוֹת כִּדְבָרָיו. לְאַחַר שֶׁהֵסִיר אֶת פַּרְסוֹת הַסּוּס, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַזָּקֵן: 'עַכְשָׁו תַּחֲזִיק אֶת רַגְלוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעַט בִּי, וַאֲנִי אֶתְבּוֹנֵן בָּהּ מִקָּרוֹב'.

הוּא עָבַר רֶגֶל אַחַר רֶגֶל, בּוֹדֵק אֶת פַּרְסוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל הַסּוּס, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף קָרָא: 'מָצָאתִי!' יַאן מִהֵר לְהִתְכּוֹפֵף וְלִבְדֹּק מָה מָצָא הַזָּקֵן. 'הִנֵּה, תִּרְאֶה בְּעַצְמְךָ'. הוּא מִקֵּד אֶת רְאִיָּתוֹ בְּתַחְתִּית פַּרְסָתוֹ שֶׁל הַסּוּס, וְגִלָּה לְחֶרְדָתוֹ כִּי נָעוּץ בָּהּ מַסְמֵר דַּק. 'מַסְמֵר?! בְּתוֹךְ הָרֶגֶל שֶׁל הַסּוּס שֶׁלִּי?! אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? הֲרֵי יֵשׁ עָלָיו תָּמִיד אֶת פַּרְסַת הַבַּרְזֶל שֶׁמְּגִנָּה עָלָיו!' הַזָּקֵן לֹא הֵשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, אֶלָּא הוֹרָה לוֹ: 'לֵךְ מַהֵר וּתְבַקֵּשׁ מִכָּל חֲבֵרֶיךָ שֶׁהַסּוּסִים שֶׁלָּהֶם נִפְגְּעוּ, שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת הַפְּרָסוֹת שֶׁלָּהֶם'.

יַאן שָׁלַף אֶת הַמַּסְמֵר הָאָרֹךְ מִפַּרְסָתוֹ שֶׁל גּ'וֹרְגִ'י הַסּוּס, וְיָצָא עִמּוֹ לִרְכִיבָה בֵּין שְׁבִילֵי הַכְּפָר. כַּעֲבֹר שָׁעָה הוּא חָזַר וְאָמַר לַזָּקֵן: 'צָדַקְתָּ! לְכָל הַסּוּסִים הַבְּעָיָתִיִּים תָּקַע מִישֶׁהוּ מַסְמֵר בָּרֶגֶל... אֵיךְ יָדַעְתָּ שֶׁזֶּה מַה שֶּׁגָּרַם לָהֶם לְהִשְׁתּוֹלֵל?'

הֵשִׁיב הַזָּקֵן: 'פָּשׁוּט מְאֹד – כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי בַּכְּפָר, שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה כָּאן לַאַחֲרוֹנָה סַנְדְּלָר שֶׁגֹּרַשׁ מֵהָאִי, אַחֲרֵי שֶׁתִּקֵּן אֶת נַעֲלֵיהֶם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים בְּמַסְמֵרִים חֲלוּדִים, וּבְכָךְ גָּרַם לָהֶם לְהִשָּׁבֵר שׁוּב וָשׁוּב, וְזֹאת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ שׁוּב וָשׁוּב עַל הַתִּקּוּן שֶׁל הַנַּעֲלַיִם. מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר לַסּוּסִים, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם בְּעָיָה רְפוּאִית, אֶלָּא מְדֻבָּר כָּאן בִּנְקָמָה אִישִׁית שֶׁל אוֹתוֹ סַנְדְּלָר מֻשְׁחָת. מִכָּאן הָיְתָה הַדֶּרֶךְ קְצָרָה לִבְדֹּק אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁל הַסּוּסִים, כְּלוֹמַר אֶת פַּרְסוֹת הַמַּתֶּכֶת שֶׁלָּהֶם, וְכָךְ הִתְגַּלָּה הַסּוֹד...'

*

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר שֶׁל סִבָּה וְתוֹצָאָה בֵּין מִקְרִים. זֶהוּ קֶשֶׁר חוֹבֵק עוֹלָם, וּמַעֲשֶֹה שֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹשֶֹה בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עַל מִישֶׁהוּ שֶׁנִּמְצָא בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי. מִי שֶׁחָכָם – רוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה וְגַם פּוֹעֵל לְפִי הַהֲבָנָה הַזֹּאת.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר