סיפור צעיר

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

מַטְמוֹן הַזָּהָב - שמחה פשיטיק

הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ הִתְחִיל אֵי אָז בִּתְחִלַּת הַקַּיִץ. מַחְמוּד יָצָא לַעֲבוֹדָתוֹ בַּעֲלוֹת שַׁחַר, שָׁם פָּגַשׁ אֶת חוּסֵין חֲבֵרוֹ. 'מָה נִשְׁמָע, מַחְמוּד?' פָּנָה אֵלָיו חוּסֵין בַּחֲבִיבוּת. תָּמִיד הָיָה אִישׁ חָבִיב לְכֻלָּם. וְאֶת מַחְמוּד, לְמַרְבִּית הַפֶּלֶא, זֶה עִצְבֵּן. 'הַכֹּל בְּסֵדֶר גָּמוּר', הֵשִׁיב בְּחֹסֶר עִנְיָן, וְלֹא טָרַח לִשְׁאֹל בַּחֲזָרָה מָה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל חוּסֵין. הֶחָבֵר מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהִמְשִׁיךְ הָלְאָה.

שְׁנֵיהֶם עָבְדוּ כְּבַנָּאִים מֻמְחִים. יַחַד הָיוּ מְקִימִים בָּתִּים וּמִבְנִים אֲחֵרִים. לִפְעָמִים קִבְּלוּ הַזְמָנוֹת לִבְנִיַּת הַבָּתִּים, וְלִפְעָמִים בָּנוּ בְּלִי הַזְמָנָה וּמָכְרוּ לְאַחַר מִכֵּן. הָיוּ גַּם מִקְרִים שֶׁבָּהֶם נִקְרְאוּ לַהֲרֹס בַּיִת קַיָּם וְלִבְנוֹת אַחֵר תַּחְתָּיו. לַמְרוֹת חֹסֶר הַחֲבִיבוּת שֶׁל מַחְמוּד, הוּא הָיָה פּוֹעֵל חָרוּץ שֶׁמִּלֵּא אֶת עֲבוֹדָתוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. לָכֵן לֹא הִפְסִיק חוּסֵין אֶת הָעֲבוֹדָה הַמְשֻׁתֶּפֶת עִמּוֹ.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵם הִתְחִילוּ בַּהֲרִיסָתוֹ שֶׁל בַּיִת לֹא גָּדוֹל, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ בַּיִת רָחָב יוֹתֵר וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר. הֵם עָבְדוּ בִּשְׁתִיקָה – כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא לָרַעַשׁ שֶׁל הַהֲרִיסָה 'שְׁתִיקָה' – עַד שֶׁלְּפֶתַע קָרָא חוּסֵין: 'תִּרְאֶה מָה מָצָאתִי!' מַחְמוּד הִסְתּוֹבֵב לְעֶבְרוֹ וְהִבִּיט בַּמֶּה שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ. הָיָה זֶה אַרְנָק יָשָׁן וּבָלוּי, מָלֵא בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב. 'אֵיזֶה יֹפִי!' אָמַר מַחְמוּד וּפִתְאֹם חָזְרָה אֵלָיו הַחֲבִיבוּת. 'בּוֹא נִתְחַלֵּק בַּכֶּסֶף וְנֵצֵא לְחֻפְשָׁה מֵהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁלָּנוּ!' הִצִּיעַ בִּנְדִיבוּת.

חוּסֵין הִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּעַל מִי שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. 'אֲבָל זֶה לֹא כֶּסֶף שֶׁלָּנוּ!' נִזְעַק לוֹמַר. 'עַכְשָׁו הוּא שֶׁלָּנוּ...' גִּחֵךְ מַחְמוּד. 'בַּעַל הַבַּיִת כַּנִּרְאֶה שָׁכַח שֶׁמֻּנָּח אֶצְלוֹ בַּקִּיר צְרוֹר מַטְבְּעוֹת. לָכֵן אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים בְּכֵּיף לָקַחַת אוֹתוֹ וְלַחְגֹּג. גַּם אִם הוּא יִזָּכֵר לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ, נַגִּיד שֶׁלֹּא רָאִינוּ כְּלוּם'. חוּסֵין לֹא הֶאֱמִין שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַמִּלִּים הַמְפֹרָשׁוֹת יוֹצְאוֹת מִפִּיו שֶׁל מַחְמוּד. הוּא הִפְנָה לוֹ אֶת עָרְפּוֹ וְהִתְכַּוֵּן לְהִסְתַּלֵּק מֵהַמָּקוֹם. אֶלָּא שֶׁאָז הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ הַקְּרִיאָה שֶׁל מַחְמוּד, שֶׁצִּמְרְרָה אֶת גֵּווֹ: 'אֲנִי רַק מַזְכִּיר לְךָ אֶת הַגָּמָל בַּמִּדְבָּר...'

הֶלֶם. הַגָּמָל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַסּוֹד הַשָּׁמוּר בְּיוֹתֵר שֶׁל חוּסֵין. אִם מַחְמוּד יוֹדֵעַ מִכָּךְ וְעוֹד מְאַיֵּם עָלָיו בַּמֵּידָע הַזֶּה – הוּא אָבוּד. הַמְאֹרָע הִתְרַחֵשׁ לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים, בְּעֵת שֶׁצָּעֲדוּ הַשְּׁנַיִם בַּמִּדְבָּר. חוּסֵין, שֶׁאָהַב לִירוֹת חִצִּים, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת בְּכָל כֹּחוֹ וְיָרָה חֵץ מֻשְׁחָז לְעֵבֶר עֵץ סְרָק שֶׁעָמַד רָחוֹק מִשָּׁם. הוּא הָיָה אָמוּר לִפְגֹּעַ בּוּל בְּגֶזַע הָעֵץ, אֲבָל גָּמָל אָדִישׁ שֶׁבְּדִיּוּק עָבַר שָׁם – סָפַג אֶת הַפְּגִיעָה...

לֹא הָיָה לַגָּמָל סִכּוּי. הַחֵץ נִנְעַץ בְּרֹאשׁוֹ וְהוּא מֵת בַּמָּקוֹם. חוּסֵין הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ בְּצַעַר, וְאִלּוּ מַחְמוּד צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל וְאָמַר: 'אִם אֲנִי לֹא טוֹעֶה, הַגָּמָל הַזֶּה שַׁיָּךְ לְסָעִיד הַתִּמְהוֹנִי. אִם הוּא יֵדַע מִי הָרַג אוֹתוֹ, לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא יִשְֹמַח בִּמְיֻחָד... אוֹמְרִים שֶׁהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵצִיק לוֹ – לֹא סִיֵּם טוֹב... הוּא תִּמְהוֹנִי אֲבָל מְסֻכָּן'. לְאַחַר שֶׁחוּסֵין שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הוּא הֶחְלִיט לִבְרֹחַ מֵהַמָּקוֹם. 'בְּסַךְ הַכֹּל אֲנִי לֹא אָשֵׁם בַּמֶּה שֶׁקָּרָה', הִצְדִּיק אֶת מַעֲשֵֹהוּ. מֵאָז הִתְחָרֵט כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל פָּחַד אֲפִלּוּ לָגֶשֶׁת לְסָעִיד וּלְשַׁלֵּם לוֹ עַל הַגָּמָל.

וְעַכְשָׁו, חָמֵשׁ שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, שׁוֹלֵף מַחְמוּד אֶת הַקְּלָף הַמְאַיֵּם הַזֶּה. הוּא עָלוּל לְגַלּוֹת לְסָעִיד מִי הָרַג אֶת הַגָּמָל שֶׁלּוֹ. לְחוּסֵין לֹא נוֹתַר אֶלָּא לְהַעֲלִים עַיִן מֵהַגְּנֵבָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַצֵּעַ. הָאַרְנָק הַמָּלֵא בְּמַטְבְּעוֹת עָבַר לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַחְמוּד. 'אֲנִי עֲדַיִן מַזְמִין אוֹתְךָ לֵהָנוֹת בְּיַחַד', אָמַר לְחוּסֵין בִּנְדִיבוּת. אֲבָל הוּא סֵרֵב. מַחְמוּד מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהִכְנִיס אֶת הָאַרְנָק לְכִיסוֹ.

מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילַךְ הִסְתּוֹבֵב מַחְמוּד בֵּין הַשְּׁוָקִים וּבַחֲנֻיּוֹת וּפִזֵּר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלָּקַח. הוּא קָנָה וְקָנָה וְקָנָה, וְהִרְגִּישׁ הַמְאֻשָּׁר עֲלֵי אֲדָמוֹת. יוֹם אֶחָד בְּעֵת שֶׁהִתְמַקַּח עִם אַחַד הַמּוֹכְרִים בַּשּׁוּק עַל מְחִירוֹ שֶׁל אֲגַרְטָל מֻזְהָב וְיָקָר, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה שׁוֹטְרִים וְאָזְקוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לוֹמַר מִלָּה. 'אַתָּה עָצוּר!' הוֹדִיעוּ לוֹ בְּחֻמְרָה. 'כָּל מַה שֶּׁתֹּאמַר מֵעַתָּה וָאֵילַךְ – יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ נֶגְדְּךָ בַּמִּשְׁפָּט!'

לְמַחְמוּד לֹא הָיָה מָה לוֹמַר חוּץ מִלִּשְׁאֹל שׁוּב וָשׁוּב: 'מֶה עָשִׂיתִי? לָמָּה עֲצַרְתֶּם אוֹתִי?' אֲבָל הַשּׁוֹטְרִים לֹא הִסְבִּירוּ. 'הַחוֹקְרִים כְּבָר יְסַפְּרוּ לְךָ', עָנוּ בִּקְשִׁיחוּת. מַחְמוּד הֻשְׁלַךְ לְתָא מַעֲצָר מַצְחִין, וּלְאַחַר מִכֵּן הַחוֹקְרִים אָכֵן הִסְבִּירוּ לוֹ אֶת פִּשְׁעוֹ: 'הִסְתּוֹבַבְתָּ בַּהֲמוֹן מְקוֹמוֹת וְהֵפַצְתָּ מַטְבְּעוֹת מְזֻיָּפִים! אַתָּה מוּדָע לְכָךְ שֶׁזֶּהוּ עָוֹן חָמוּר מְאֹד אֶצְלֵנוּ בַּמְּדִינָה, נָכוֹן? עַל עֲבֵרָה כָּזֹאת הָעֹנֶשׁ הַמֵּרַבִּי עָשֹוּי לְהַגִּיעַ לְמַאֲסַר עוֹלָם, עַד סוֹף חַיֶּיךָ'.

הִתְבָּרֵר כִּי הַבַּיִת שֶׁאוֹתוֹ הָרְסוּ מַחְמוּד וְחוּסֵין, הָיָה שַׁיָּךְ בֶּעָבָר לְזַיְּפָן נוֹדָע שֶׁנִּתְפַּס וְהֻשְׁלַךְ לַכֶּלֶא, לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהוֹצִיא אֶת הַמַּטְמוֹן מִקִּירוֹת בֵּיתוֹ. מַחְמוּד, שֶׁלָּקַח אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי רְשׁוּת וּבִגְנֵבָה, הָעֳמַד לְמִשְׁפָּט, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יָצָא מִמֶּנּוּ בִּגְזַר דִּין חָמוּר: 'מַאֲסַר עוֹלָם!'

*

יֵשׁ כָּאן אָמְנָם אֶת הַמֶּסֶר הַפָּשׁוּט שֶׁמִּגְּנֵבָה אֵין מַרְוִיחִים, אֲבָל אִם נַעֲמִיק, לֹא תָּמִיד אָכֵן רוֹאִים זֹאת בַּמְּצִיאוּת. לְעִתִּים נִרְאֶה שֶׁאֵלֶּה שֶׁמִּתְנַהֲגִים לֹא כָּרָאוּי כֵּן מַרְוִיחִים. אֲבָל מָה הָאֱמֶת? כִּיהוּדִים אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לְהַמְשִׁיךְ וְלִנְהֹג בְּיַשְׁרוּת גַּם אִם הָעֹנֶשׁ אֵינוֹ נִרְאֶה לָעַיִן.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר