חֶבֶל מָלֵא בִּקְשָׁרִים

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

חֶבֶל מָלֵא בִּקְשָׁרִים - שמחה פשיטיק

'לָמָּה עָשִֹיתָ אֶת זֶה?' פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִבִּיעוּ כַּעַס מְעֹרָב בְּעֶצֶב. 'אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵינֶנִּי מַרְשֶׁה, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הִתְנַהֲגוּת שֶׁמַּתְאִימָה לְנָסִיךְ, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶֹה דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ. אָז לָמָּה? לָמָּה עָשִֹיתָ אֶת זֶה?' חָזַר הַמֶּלֶךְ וְשָׁאַל. הַנָּסִיךְ אַנְדְּרוֹ לֹא הֵשִׁיב. וְכִי מָה יַעֲנֶה? שֶׁתָּקַף אוֹתוֹ רָצוֹן עַז לְבַקֵּר בְּבֵית הַהִמּוּרִים הַבִּלְתִּי חֻקִּי? שֶׁהַחַיִּים בְּאַרְמוֹן שִׁעְמְמוּ אוֹתוֹ עַד אִבּוּד הַדַּעַת? שֶׁרָצָה לַחֲווֹת הֲנָאָה חֲדָשָׁה שֶׁעוֹד לֹא חָוָה מֵעוֹדוֹ? כָּל הַתֵּרוּצִים הָאֵלֶּה – יָדַע אַנְדְּרוֹ – לֹא יִתְקַבְּלוּ עַל לֵב אָבִיו הַמֶּלֶךְ. הִשְׁתַּתְּפוּת בַּהִמּוּרִים הִיא בִּלְתִּי חֻקִּית בַּמְּדִינָה, וְהָעוֹבֵר עַל כָּךְ רָאוּי לְעֹנֶשׁ, גַּם אִם קוֹרְאִים לוֹ אַנְדְּרוֹ וְהוּא נְסִיךְ הַכֶּתֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

אֲפִלּוּ כָּעֵת, כְּשֶׁרָאָה אֶת מִצְחוֹ הַמְקֻמָּט שֶׁל אָבִיו, אֶת עֵינָיו הַכְּבֻיּוֹת וְאֶת מַבָּטוֹ הַמְאֻכְזָב – לֹא הִתְחָרֵט אַנְדְּרוֹ עַל מַעֲשֵֹהוּ. הַמֶּלֶךְ, שֶׁרָאָה אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, אָמַר: 'אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵךְ לַחֲשֹׁב אֵיךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹתְךָ, לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵרָה'. לְאַחַר מִכֵּן הוּא שִׁחְרֵר אוֹתוֹ לְחַדְרוֹ, וְאַנְדְּרוֹ יָדַע שֶׁזֶּה אַךְ זְמַנִּי, עַד שֶׁתִּתְקַבֵּל הַהַחְלָטָה אֵיזֶה עֹנֶשׁ לְהַטִּיל עָלָיו. וְאָכֵן, מִיָּד בְּצֵאתוֹ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, קָרָא הַמֶּלֶךְ לְיוֹעֲצוֹ וְהִנִּיחַ בְּפָנָיו אֶת הַשְּׁאֵלָה: 'אֵיךְ מַעֲנִישִׁים אֶת הַנָּסִיךְ עַל מַה שֶּׁעָשָֹה? אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה זֶה עֹנֶשׁ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ לֹא לְהִתְנַהֵג כָּךְ גַּם בֶּעָתִיד'.

נַעֲנָה הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: 'אִם יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לַעֲצָתִי, עָלָיו לְהוֹשִׁיב אֶת הַנָּסִיךְ בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לְבַדּוֹ, קָשׁוּר לְחֶבֶל אָרֹךְ. נְצַיֵּד אוֹתוֹ בְּמָזוֹן וּבְמַשְׁקֶה וּבְכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ בִּשְׁהוּתוֹ בַּיַּעַר, אֲבָל אֶת הַדֶּרֶךְ לָאַרְמוֹן הוּא לֹא יֵדַע. כָּךְ יֵשֵׁב הַנָּסִיךְ בַּיַּעַר וִיהַרְהֵר בַּפֶּשַׁע שֶׁאוֹתוֹ בִּצַּע, וְאוּלַי זֶה יִגְרֹם לוֹ לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט'. הַמֶּלֶךְ שָׁמַע וְלֹא הֵבִין: 'אֵיךְ הַדָּבָר יְלַמֵּד אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לַחֲזֹר לְסוּרוֹ?' הִסְבִּיר לוֹ הַיּוֹעֵץ: 'בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּעֲלֶה בְּרֹאשׁוֹ הִרְהוּר שֶׁל חֲרָטָה, הוּא יוּכַל לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ'. הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן לֹא הֵבִין: 'נוּ? וּמָה יִקְרֶה הָלְאָה?' כָּאן לָחַשׁ הַיּוֹעֵץ עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ מִסְפַּר מִלִּים, וְהַמֶּלֶךְ חִיֵּךְ וְקִבֵּל אֶת דְּבָרָיו. 'רַעְיוֹן מְצֻיָּן!' קָרָא בְּשִֹמְחָה.

כַּעֲבֹר שָׁעָה הוּבַל הַנָּסִיךְ אַנְדְּרוֹ אֶל הַיַּעַר, כְּשֶׁחֶבֶל קָשׁוּר לְפֶרֶק יָדוֹ וּמִשְׁתַּלְשֵׁל לַאֲחוֹרָיו. 'בְּכָל פַּעַם שֶׁתַּרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה מִתְחָרֵט', הִסְבִּיר לוֹ הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי צֵאתוֹ, 'תַּחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל בַּמִּסְפָּרַיִם שֶׁבְּכִיסְךָ, וְתִקְשֹׁר אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. זֶה יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ שֶׁלְּךָ. אַתָּה כְּבָר תֵּדַע לְבַד אֵיךְ וּמָתַי לַחֲזֹר אֶל הָאַרְמוֹן...' אַנְדְּרוֹ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְשָׁאַל: 'אֵיךְ אֲנִי אָמוּר לָדַעַת לְבַד מָתַי לַחֲזֹר? וְאֵיךְ בִּכְלָל אוּכַל לַחֲזֹר לְבַד מֵהַיַּעַר, אִם מֵעוֹלָם לֹא דָּרַכְתִּי בּוֹ, וְאֵינִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה?' הַמֶּלֶךְ לֹא הִסְבִּיר. 'אַתָּה תֵּדַע, אַתָּה תֵּדַע', לָחַשׁ לוֹ.

כְּשֶׁהַכִּרְכָּרָה שֶׁהוֹבִילָה אוֹתוֹ לַיַּעַר נֶעֶלְמָה, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ אַנְדְּרוֹ הָיָה פַּחַד. הַיַּעַר הָיָה חָשׁוּךְ וּבִלְתִּי נָעִים. אָמְנָם הִבְטִיחוּ לוֹ שֶׁאֵין בּוֹ חַיּוֹת טוֹרְפוֹת אוֹ סַכָּנוֹת אֲחֵרוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן הַתְּחוּשָׁה לֹא הָיְתָה נְעִימָה. אַנְדְּרוֹ הִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה וְהִתְחִיל לְחַטֵּט בְּתִיקוֹ, מְחַפֵּשֹ דְּבַר מַאֲכָל. בְּעוֹדוֹ לוֹעֵס אֶת הַתַּפּוּחַ שֶׁמָּצָא, חָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'אוּלַי אֵלֵךְ מִכָּאן וַאֲחַפֵּשֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לָאַרְמוֹן? אֲבָל אִם אֶעֱשֶֹה זֹאת, אֲנִי עָלוּל לָלֶכֶת לְאִבּוּד, וְעַבְדֵי אֲבִי הַמֶּלֶךְ לֹא יִמְצְאוּ אוֹתִי כְּשֶׁיִּגָּמֵר זְמַן הָעֹנֶשׁ. לֹא, לֹא כְּדַאי לִי לַעֲשֹוֹת זֹאת. עָדִיף לְהִשָּׁאֵר בְּמָקוֹם אֶחָד, וְלֹא לָזוּז מִמֶּנּוּ'.

הַלַּיְלָה עָבַר עָלָיו בְּשֵׁנָה מְקֻטַּעַת וּמְלֵאַת פְּחָדִים. גַּם הַבֹּקֶר שֶׁהֵאִיר אֶת הַיַּעַר – לֹא הֵיטִיב עִמּוֹ. אַנְדְּרוֹ הֵחֵל לַחֲשֹׁב מַחְשְׁבוֹת חֲרָטָה. 'לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת אֶת מַה שֶּׁעָשִׂיתִי...' וְאָז נִזְכַּר: 'אָבִי הַמֶּלֶךְ אָמַר שֶׁאִם אֶחְשֹׁב מַחֲשֶׁבֶת חֲרָטָה, עָלַי לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. כָּךְ אֶעֱשֶֹה'. אַנְדְּרוֹ אָכֵן עָשָֹה כְּפִי שֶׁהִצְטַוָּה, כְּשֶׁהוּא שָֹמֵחַ שֶׁלְּפָחוֹת יֵשׁ לוֹ מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת וְתַעֲסוּקָה כָּלְשֶׁהִי בִּהְיוֹתוֹ בַּיַּעַר לְבַדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהַפְּעֻלָּה דַּוְקָא מֵיטִיבָה עִמּוֹ, הָיָה אַנְדְּרוֹ מְהַרְהֵר מִפַּעַם לְפַעַם הִרְהוּרֵי חֲרָטָה, וְהַחֶבֶל נֶחְתַּךְ שׁוּב וָשׁוּב, וְגַם נִקְשַׁר שׁוּב וָשׁוּב.

הוּא לֹא שָֹם לֵב, אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּשַׁר אֶת קַצְווֹת הַחֶבֶל הֶחָתוּךְ, הִתְקַצֵּר הַחֶבֶל עוֹד וָעוֹד... 'מְעַנְיֵן עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַחֶבֶל', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. אֲבָל לֹא הֵעֵז לִבְדֹּק זֹאת, שֶׁהֲרֵי הַחֶבֶל קָשׁוּר לְיָדוֹ, וְאִם יֵלֵךְ בְּעִקְּבוֹתָיו – לֹא יוּכַל לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. כָּךְ הִמְשִׁיךְ אַנְדְּרוֹ לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ, לַחְתֹּךְ וְלִקְשֹׁר, עַד שֶׁכַּעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים שֶׁל חֲרָטָה עַל מַעֲשֵֹהוּ – הִתְקַצֵּר הַחֶבֶל מָלֵא הַקְּשָׁרִים, וְהוּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ נִדְהָם: 'הִנֵּה הָאַרְמוֹן!'

אַנְדְּרוֹ הֵחֵל לָרוּץ לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן, שָׁם הִמְתִּין לוֹ אָבִיו שֶׁחִבֵּק אוֹתוֹ וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: 'אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתֵּדַע מָתַי לַחֲזֹר, אָמַרְתִּי לְךָ...'

*

חֲזַ'ל אָמְרוּ שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים – צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד. הָיוּ שֶׁהִסְבִּירוּ אֶת הָאִמְרָה הַזֹּאת בְּכָךְ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא בָּאָרֶץ, הוּא כִּבְיָכוֹל מְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל הַמְקַשֵּׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַבּוֹרֵא הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּמִתְחָרֵט, הַחֶבֶל נִקְשַׁר מֵחָדָשׁ. הַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁכָּעֵת הַחֶבֶל קָצָר יוֹתֵר, וְלָכֵן הָאָדָם קָרוֹב יוֹתֵר לְבוֹרְאוֹ.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר