העגלה המתגלגלת

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

בית המדרש 

שאלה מס' 613

העגלה המתגלגלת

השקיות שהיו בידיו של אדון כהן המבוגר היו כבדות במיוחד והוא עשה את דרכו באיטיות. אלא שבדיוק הוא הבחין בעגלה של הסופר השכונתי שעמדה באמצע הרחוב, אדון כהן לא חשב פעמיים ומיהר להעמיס את השקיות על העגלה וללכת הביתה. כשהגיע לבניין, השאיר את העגלה בחדר המדרגות מתוך רצון להחזיר אותה מאוחר יותר כשיצא מהבית. אלא שכשיצא למנחה בשעות אחר הצהריים גילה שהעגלה נעלמה, הוא ניגש לרב בית הכנסת כדי לברר האם הוא חייב בתשלום על העגלה שנעלמה או שיתכן שכבר אחד השכנים הבחין בה והחזיר אותה לסופר. מה לדעתכם השיב לו הרב?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס'ג סעיף ה' והאם הוא נקרא 'שואל שלא מדעת'. סימן שס'ו סעיף ג' והאם הוא חייב להחזיר לבעלים. ובסימן ע'ה סעיף י' בדין: 'שמא ושמא'.

תשובה לשאלה 'חבילת התמרים' (שאלה מס' 611)

תקציר השאלה השבועית: במהלך התפילות של יום הכיפורים, חש שמשי ברע הוא נכנס למטבח, פתח את המקרר והבחין בחבילת תמרים שמישהו תרם לצאת הצום. בכל עשר דקות בממוצע הוא אכל תמר אחד ושתה מעט מים כפי שמתירה ההלכה במקרה כזה, עד שהרגיש טוב יותר. אלא שהוא גמר את כל חבילת התמרים. מוטי, שתרם את החבילה התמרים, אמר לשמשי: 'תרמתי את החבילה בשביל כולם, לא רק בשבילך! עכשיו תביא חבילה חדשה לבית הכנסת!' ושמשי טוען: 'מה אכפת לך אם רק אני אכלתי או כולם אכלו? וחוץ מזה, היה כאן עניין של 'פיקוח נפש', הרי חשתי ברע במהלך הצום!' מה דעתכם? 

תשובה בקצרה: שמשי חייב לשלם על מה שאכל ולהביא חבילת תמרים חדשה, למרות שהיה מותר לו לאכול בגלל מצב של 'פיקוח נפש'.

 

תשובה בהרחבה: קודם כל חשוב לציין, שאסור לאדם לקחת חפץ של חברו – גם אם הוא יודע שחברו יסכים לכך בוודאות. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שנ'ח בדברי הש'ך) ורק במקרה שיש חשש של 'פיקוח נפש' מותר לקחת ללא רשות, אבל בוודאי שחייב לשלם את כל מה שאכל כפי שמבואר בהלכה. (סימן שנ'ט סעיף ד')

 

מה הדין, לגבי דבר שהיה מופקר בעתיד?

במקרה שלנו ששמשי טען שלא הפסיד את התורם בכלום, שהרי בין כך הוא תרם את חבילת התמרים עבור הציבור. הטענה אינה נכונה, כיוון שהתורם נתן את הכיבוד רק על דעת שכל הציבור ייהנה מזה ולא רק אדם אחד. ולכן אם אינו משלם על התמרים, הוא עובר בגזל. ראיה לדברים הללו, ניתן להביא מדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף קט'ז עמוד א') שרב ספרא שהלך בדרך בשיירה, הפקיר את חמורו על דעת שהאריה יאכל אותו ולא יטרוף את בני השיירה, אבל כשהאריה לא אכל את החמור הלך רב ספרא לזכות שוב בחמור ולהחזיר אותו לרשותו. ושואלת הגמרא מדוע היה צריך רב ספרא לזכות שוב, הרי ממילא האריה לא אכל את החמור ואז כביכול הוא חזר לרשותו אוטומטית, כיון שהפקיר רק על דעת שהאריה יאכל את החמור והסבירה הגמרא שבאמת לא היה צריך רב ספרא לזכות שוב בחמור, כיוון שנשאר ברשותו.

במקרה שלנו

אם כן, למדנו מדברי הגמרא שאדם שהפקיר משהו בתנאי מסוים – החפץ / דבר המאכל אינו הפקר המיועד לרבים אלא רק על דעת התנאי שהציב המפקיר. ולכן במקרה שלנו, שהתורם נתן כיבוד עבור כלל המתפללים – שמשי חייב לשלם עבור חבילת התמרים שאכל.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר