מבט אל החיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מבט אל החיים                                                                

השפעה סביבתית – אריאל אברהם

אלברט כץ עלה לארץ לפני עשרים שנה מבוסטון, כשהיה בן עשרים ושתיים. לא היה לו שום ניסיון בכל מה שקשור לעבודה, משמעת עצמית וניהול זמנים. בשנים הראשונות שחי אלברט בארץ, הוא היה כאן היחיד ממשפחתו, ללא קרובים וללא אנשים שיוכל להישען עליהם, ולכן היה חייב לדאוג לעצמו לפרנסה. בחלוף הזמן, לאחר שניסה להתקבל למספר עבודות, מצא את עצמו כעובד במפעל לייצור אריזות קרטון. הוא היה מגיע למפעל בכל בוקר, עובד במחלקת האריזות במשך עשר שעות, ביחד עם עובדים נוספים, בעבודה פיזית ומעייפת. 

היחס של המעסיקים לעובדים היה מועט ביותר, הוא הסתכם בשיחות ענייניות בלבד. חבריו לעבודה של אלברט, שהיו בני גילו פחות או יותר, היו מקטרים בדרך קבע, על כל דבר שרק יכלו להתלונן עליו. בכל יום הם היו מתלוננים על משהו אחר. הם טענו שהמשכורת לא מספיקה, שהרעש במפעל לא נעים להם, שהעבודה מתישה אותם ושבאופן כללי פשוט נמאס להם. הם היו מדברים בחוסר כבוד אחד כלפי השני, וחיו בתחושה שהם חסרי מזל ושזה הגורל שלהם, להיות כבולים לנצח בעבודה משעממת.

אלברט, מצידו, למד את ההתנהגות שלהם. הוא היה מקטר על דברים חסרי משמעות, היה חסר אנרגיות ומדוכדך, הוא הפסיק להיות נחמד כמו שהיה פעם. ואפילו כלפי משפחתו וסביבתו הוא היה מנוכר יותר, הוא היה בטוח שזאת תמונת המצב כאשר אנשים נשחקים ושזהו עוד שלב בחיים. 

יום שישי אחד, דפק על דלתו של אלברט השכן ממול - מאיר. בין השניים הייתה ידידות קרובה והם היו מבלים יחד בשבתות, מאיר סייע לאלברט להתאקלם ולהתרגל למצב החדש בארץ כאשר הוא עלה לישראל ואלברט הודה לו על כך מאוד. מאיר השכן, עבד בחברה להרכבת מוצרים אלקטרוניים ובאותו בוקר היה חייב מישהו שיסייע לו בעבודה, זאת הייתה תקופה מלאה בהזמנות של מוצרים והחברה נזקקה לזוג ידיים עובדות נוסף. מכיוון שמאיר ידע שלחברו אלברט יש ידיים טובות, הוא פנה אליו כדי לבקש את עזרתו. 

לאלברט מצידו, לא היו תוכניות מיוחדות לאותו יום שישי ולכן הסכים להתלוות לחברו. הוא הגיע איתו לחברת האלקטרוניקה שבה עבד והחל לסייע בכל מה שהיה מסוגל לעזור, כל מה שהוא לא ידע לעשות – הוא פשוט שאל כיצד לעשות זאת ושמח לגלות שלאנשי החברה יש אנרגיות חיוביות ושהם עונים לו בשמחה ובסבלנות על כל שאלה.

כשנתקל אלברט בצורך להחליף את הבורג הראשי ללוח האלקטרוניקה, הוא ביקש בורג חילופי מהעובד שעמד בסמוך אליו. העובד, לא רק שנתן לו את הבורג, אלא גם הוסיף ושאל האם הוא רוצה שיסביר לו כיצד לתקן את התקלה בדרך הטובה ביותר. בארוחת הצהריים שאליה הגיע, המליצה לו הטבחית על מנת העוף המתובל, ואמרה בחיוך גדול ולבביות: 'אחרי יום עבודה שכזה, העוף הוא בדיוק מה שאתה צריך'. אלברט הודה לה והשיב לה בחיוך.

ככל שחלפו השעות, ראה אלברט את ההנאה שהפיקו שאר העובדים מהעבודה, את הסקרנות בעיניהם ואת הסיוע שנתנו האחד לשני, מבלי לצפות לתמורה. בלי לשים לב, החל לנהוג כך גם בעצמו. בסוף אותו היום, היה אלברט מותש אבל שמח. זה הרגיש לו קצת לא הגיוני, כיצד הוא יכול להיות שמח למרות שהוא עייף? ובכלל, איך הוא בכלל יוצא שמח מיום עבודה?

עובד שיצא ביחד איתו משער הכניסה של המפעל, זיהה את העייפות בפניו של אלברט שהיו זרות לו. אבל למרות שלא הכיר אותו, הציע לאלברט הסעה הביתה. אלברט נדהם לרגע, אבל נענה בחיוב ועלה עם האיש שלקח אותו בחיוך עד לביתו.

בשבוע שלאחר מכן, התפנתה משרה באותה חברת אלקטרוניקה ואלברט הרגיש שהוא רוצה להתקבל אליה. הוא לא ידע להסביר לעצמו מדוע, אבל תחושת הבטן שלו פשוט אמרה לו שזה הדבר הנכון עבורו. אבל מה יעשה עם עבודתו במפעל הקרטון? ללא עיכובים מיותרים הוא ניגש למשרד מנהל המפעל, היה ברור לו שהוא רוצה להתפטר.

כשהמתין לשיחה עם המנהל, הוא הבחין בשני עובדים שעמדו ליד פס ייצור הקרטון והתווכחו ביניהם בקולניות, על פרט טיפשי. הוא לא הבין מדוע הם מבזבזים את זמנם על השטות הזאת ועוד מתעצבנים כל כך. הוא נכנס למנהל המפעל, הודה לו על כך שהעסיק אותו חודשים רבים והגיש את התפטרותו. 

שבוע לאחר מכן, התחיל אלברט לעבוד בחברת האלקטרוניקה, כעובד מן המניין. באותו בוקר, הראשון שלו בחברה כעובד חדש, הוא עבר ליד עמדת השומר שבירך אותו בברכת בוקר טוב ושאל לשלומו. אלברט בירך אותו בחזרה בחיוך גדול. ואז נבהל לרגע: זה אני? אני אלברט, מתנהג בכזאת אדיבות פתאום? ואז הוא הבין הכול... 

הוא הבין שהאופי הטוב שלו הושחת במפעל הקרטון. הוא הבין שהתחושה הרעה שאפפה אותו, נגרמה מהאנשים, פשוט כך. אבל יותר מהכול, הוא שמח שהקשיב לתחושת הבטן שלו ובחר לעבוד במקום שמעתה והלאה - יעשה אותו טוב יותר. הוא הגיע בכל יום מחויך לעבודתו החדשה. הוא למד על נימוסים מעמיתיו החדשים, למד על פירגון הדדי ועל דרך ארץ. והחיים שלו השתנו לטובה, פתאום הוא שמח ללכת לעבודה והחיים האירו לו פנים תוך שבועות ספורים...

*** 

הרבה אנשים לא מודעים להשפעה העצומה של הסביבה. סביבה חסרת שמחה ופירגון תוריד מהמוטיבציה שלנו ומהרצון להיות טובים יותר. מצד שני, סביבה קשובה, כנה ואוהבת, תצליח לגרום לנו להיות מאושרים ופשוט להרגיש טוב יותר. אז בפעם הבאה שתהיו בחברת אנשים, שאלו את עצמכם, האם אתם אוהבים את הדרך שבה הם משפיעים עליכם? אם לא, חפשו את המקום המתאים לכם שימלא אתכם באנרגיות חיוביות.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

רישום לעלון

פייסבוק

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר