סיפור לשבת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת 

אימון ללב – רפי פריי

דלת העץ נפתחה לאיטה בחריקה צורמנית: 'קום!' חרק קולו של שיורו לין הקשיש, הוא ניגש אל קצה החדר והסיט את הווילון הישן מהחלון, צינת הבוקר ביחד עם אור שחר ראשון מילאו את חלל הבקתה. הדמות הקטנה שהייתה קבורה עמוק מתחת לשמיכות, על המזרן היפני הדק, השמיעה קולות עמומים של חוסר שביעות רצון. 'עדיין לילה עכשיו!' התלונן טאקאשי הצעיר: 'אפילו הציפורים עוד לא התעוררו...' שיורו לין חייך וליטף את זקנו הלבן. 'הבוקר הוא הזמן הטוב ביותר ללמידה, המוח צלול ורענן כמעיין נובע – עכשיו זה הזמן ללמוד!'

שיורו לין היה סבו של טאקאשי. לאחר שהוריו מתו ממחלה חשוכת מרפא הוא גידל אותו בביתו כאילו היה בנו יחידו, ולימד אותו בכל יום את רזי אמנות הלחימה העתיקה שעברה אצלם במשפחה מדורי דורות, הם היו נצר לשושלת מכובדת של סמוראים אמיצים ועזי נפש אשר תפקידם היה לשמור על קיסר יפן בכבודו ובעצמו ממתנקשים וממבקשי רעתו.

הם צעדו יחדיו אל צלע ההר המשקיף על הכפר ממעוף הציפור, שם הם היו מתאמנים מדי יום. 'נתחיל עם תרגיל העגור', חרק שיורו לין. 'אבל אין לי כוח, הרגע קמתי מהמיטה. אולי היום נלמד קליגרפיה במקום התנועות הקשות האלו? אחרי זה כל הגוף כואב לי ואני בכלל לא רוצה להיות לוחם, אני רוצה להיות דייג!' ייבב טאקאשי. שיורו לין העביר יד בזקנו ואמר בקול מדוד: 'עליך לגדול ולהיות לוחם חזק וגיבור, על מנת שאחרי שאיאסף אל אבותיי תוכל למלא את מקומי בכבוד ולהיות המגן של הכפר הזה!' טאקאשי נחר בבוז: 'למה הכפר הזה צריך מגן? מאז שאני זוכר את עצמי, הכול פה רגוע ושליו, מעולם לא תקפו אותנו שודדים!'.

'אל תזלזל במסורת שלך! עכשיו חדל לפטפט ושמור את האנרגיה הזאת לאימונים', חתם שיורו לין את הוויכוח בפסקנות. הם בילו את הבוקר בתרגילים קשים ומפרכים בהם טאקאשי חזר על התנועות בחוסר חשק בולט רק כדי לרצות את סבו הזקן, מה שגרם לו תמיד להיכשל באימון המסכם, כיוון שמעולם לא רצה באמת להפנים וללמוד.

'מדוע אתה טורח לאמן את הילד?' שאלו תושבי הכפר את שיורו לין הזקן. 'הוא בבירור לא רוצה להיות לוחם והוא גם לא טוב בזה, קח לך את אחד הנערים החסונים שבכפר ותנחיל לו את רזי הלחימה והוא ישמש כשולייתך ויחליף אותך בבוא העת...' אמרו בני הכפר, בעוד שיורו לין כהרגלו מעביר יד צנומה בזקנו המתבדר: 'דם של לוחמים זורם בעורקיו של טאקאשי בין אם ירצה או לא ירצה, בסופו של דבר אתם תיווכחו לדעת שצדקתי!'.

ואכן הם נוכחו לדעת מהר מהצפוי... הכול התחיל בשקט הפסטורלי של הבוקר, בשעה ששיורו לין וטאקאשי כבר עסקו באימון במקומם הקבוע על צלע ההר, כאשר הצעקות החלו להישמע מכיוון הכפר - רעש והמולה של דהרת סוסים וצלצולי חרבות. 'מה זה?' שאל טאקאשי. 'כבר נדע!' ענה שיורו לין בחופזה בעוד הוא מקפץ במורד ההר לכיוון הכפר וטאקאשי נשרך אחריו בחשש.

בכניסה לכפר הם ראו אותו 'האן!' סינן שיורו לין מבין שיניו: 'לך מכאן, שודד בזוי ונאלח!' האן עמד במרכז הכפר על סוסו השחור וחייך בפרצוף מצולק בעוד אנשי הכפר מטילים את חפצי הערך שלהם לתוך שקים גדולים שאספו אנשיו, שיורו לין התפרץ לעברו: 'לך מכאן האן והחזר לאנשים הללו את רכושם!' האן צחק בקול גדול. 'מה תוכל לעשות לי?' שאל בחיוך מתגרה: 'הרי אתה כבר קשיש, לא תצליח לנצח אותי שוב!' שיורו הניף את מקלו בזעם ורץ לעברו של האן שגרם לסוסו לבעוט בשיורו לין בחוזקה. שיורו קרס על האדמה מתנשף וכאוב, 'לך לשם!' לחש לטאקאשי שצפה במתרחש בעיניים קרועות מתדהמה. 'אבל אני לא לוחם...' משך טאקאשי בכתפיו. 'פשוט לך לשם!' חזר שיורו לין במאמץ על המילים.

טאקאשי לקח את המקל ונעמד מול האן שהספיק לרדת מהסוס בינתיים: 'אותך שלחו?!' חרחר בצחוק גרוני, טאקאשי החזיק את המקל כשלפתע הוא חש את כל התנועות שהוא שונא - זורמות אצלו בדם, ידיו כאילו נעו מאיליהן בתיאום מושלם, הוא חבט בעוצמה בפניו של האן, שהביט בו כלא מאמין ומיד שלף את חרבו כדי להוריד עליו מכה ניצחת, טאקאשי התכופף בחינניות, היכה על ידו במקל והפיל את חרבו אל האדמה. האן צרח בזעם, אבל טאקאשי זינק לעברו והכריע אותו תוך שניות ספורות, חבריו ההמומים של האן שצפו בקרב השאירו את שקי הרכוש של אנשי הכפר, עלו על סוסיהם ונסו משם במהירות...

במסיבה שערכו תושבי הכפר לכבודו של טאקאשי, מגן הכפר החדש, פנה טאקאשי לסבו: 'אני בעצמי לא ידעתי שזה קיים בתוכי, איך אתה ידעת?' שיורו ליטף את זקנו וחייך: 'באמת זה לא היה קיים בתוכך, רק בגלל שהכרחתי אותך לעשות את אותן התנועות שוב ושוב משהו בך השתנה בלי שתשים לב והתפרץ בזמן הנכון, אני שמח שאתה כנכדי תהיה מגן הכפר גם אחריי!' 

'כיצד זה יכול לקרות?' ניסה טאקאשי להבין, ושיורו לין הסביר: 'כשאתה עושה במשך שנים סדרה של פעולות שחוזרות על עצמן בצורה יומיומית, גם אם אינך אוהב אותן, הן הופכות להיות חלק ממך – הן קיימות שם בפנים וברגע הנכון הן פועלות ומשנות אותך לטובה...'

*** 

בפרשתנו מנסה אברהם אבינו ללמד זכות על אנשי סדום, אבל לא היו צדיקים בקרב אנשי סדום ולו בגלל העובדה הפשוטה – כאשר אנשי סדום התרגלו לעשות פעולות של רוע ואכזריות, גם הצדיקים שהיו בהם איבדו את צדקותם, כיוון שהרשעות השתרשה בהם והפכה להיות חלק בלתי נפרד – ולכן ברגע האמת לא הצליחה סדום להינצל מכיליון...

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

רישום לעלון

פייסבוק

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר