ההלוויה המפתיעה

הרב אבי בן אבנר תגובות: 0

סופת שלגים עזה פקדה את האזור, והסוסים שמשכו את העגלה כבר התקשו לצעוד בשלג הטובעני. בתוך העגלה ישב אחד מרבני האזור שהיה בדרכו לעיר אחרת, אבל עכשיו, כשהשלג החל להיערם, הוא הבין כי יצטרך למצוא לעצמו מקום לינה באחד הכפרים, ולהמתין עד שהסערה תחלוף.

אחרי כמה דקות אכן נראה לצד הדרך כפר קטן. העגלון הפנה את הסוסים ונכנס אל הכפר, ועד מהרה פגש אותם אחד היהודים והזמין את הרב ואת העגלון לביתו, לשתות כוס תה ולהתחמם מול האח הבוערת.

היהודי המארח סיפר לרב שבכפר קיימת קהילה של כמה עשרות משפחות יהודיות. יש להם בית כנסת ובית קברות, אבל רב ומורה דרך אין להם. רבה האחרון של העיירה נפטר לפני כמה עשרות שנים, ומאז לא היה רב אחר.

'ומה המצב הרוחני של היהודים פה?' שאל הרב את היהודי.

'ברוך השם, כולנו בעיירה צדיקים. אם כולם היו כמונו, המשיח היה מגיע מזמן', אמר היהודי.

הרב התפלא לנוכח ההצהרה, אבל אמר בליבו: אולי באמת הגעתי לעיירה כל כך נידחת, שאפילו היצר הרע לא מגיע לפה...

היהודי סידר לרב מקום להתאכסן בו, אצל אחד מידידיו, וגם כאן התעניין הרב על מצב הדת של הקהילה. 'כולם פה בסדר גמור,' אמר היהודי השני. 'לא גונבים, לא רוצחים, לא משקרים – ממש כמו שצריך'.

'ומה עם תפילה במניין, לימוד תורה, גמילות חסדים?' שאל הרב.

על פניו של המארח עלתה הבעת אי נוחות, והוא אמר: 'למה לקטרג, כבוד הרב? מספיק שאנחנו לא עושים עבירות. גם זה לא קל בעיירה כזו. לגבי מצוות – השם יעזור...'

הבין הרב שבקהילה השתרשה תפיסה מוטעית ולפיה מספיק להימנע מעבירות, ובכך היהודי ממלא את חובתו בשלמות. כבר עשרות שנים לא היה להם רב ומורה דרך, ולא היה מי שיסביר להם את הטעות שלהם.

למחרת שלח הרב את שמשו להודיע ליהודי המקום שמישהו מת במפתיע, והרב האורח מבקש שהם יגיעו ללוות את המת בדרכו האחרונה.

כשהיהודים הגיעו לבית הכנסת, עמד הרב ליד ארון המתים העטוף בטלית, ופניו עצובות. איש לא ידע מיהו הנפטר, והם המתינו בסקרנות להספדו של הרב.

'רבותי היקרים', פתח הרב בהספדו, 'אנו מלווים היום למנוחות מישהו שלא דיבר בכל חייו לשון הרע. הוא לא נטל פרוטה שלא שייכת לו ולא הוציא מפיו דבר שקר.'

'לא רק שהוא לא דיבר דיבורים אסורים', המשיך הרב, 'אלא שהוא לא דיבר בכל ימי חייו שיחה בטלה. למרות כל ייסוריו הוא מעולם לא התלונן. לעיתים קיללו אותו, לפעמים אפילו הכו אותו, אבל מעולם, מעולם, לא שמענו מפיו אפילו מילה אחת נגד שום אדם. את סבלו נשא תמיד בדומיה ולא שיתף איש בכאביו.'

תושבי העיירה הביטו זה בזה בתימהון. כיצד ייתכן שצדיק גדול כזה חי בקרבם, והם כלל לא ידעו?!

והרב המשיך בקול בוכים: 'הנפטר שלנו הסתפק במועט. לא היה לו עניין במותרות. בכל חייו הוא לא אכל בשר ולא שתה יין. הוא לא בא בטענות לאף אחד וחי בפשטות מוחלטת.'

'אבל מי זה?' נשמעו קולות מתוך הקהל. 'מי האיש ומה שמו?'

הרב נתן אות לשמשו, והוא הוריד בבת אחת את הסדין מארון המתים.

כל משתתפי הלוויה נרתעו בבהלה, אבל אחרי רגע הפכה הבהלה לכעס ולתדהמה. בתוך הארון שכב... חמור מת.

הרב המתין רגע עד שסערת הרוחות תירגע והמשיך: 'כפי שאתם רואים, לא שיקרתי בשום מילה. החמור לא משקר, לא גונב, מסתפק במועט ולא מתלונן - אבל בכל זאת הוא נשאר חמור, ומדוע? כי כדי להיות בן אדם לא מספיק לנקוט ב'סוּר מֵרַע'. לא מספיק להימנע מעבירות וממעשים רעים, אלא צריך גם 'עשֵה טוֹב' – לעשות מצוות, להתפלל, ללמוד תורה ולגמול חסד האחד עם השני'.

יהודי הכפר הבינו את הלקח. הם ביקשו מהרב להישאר אצלם תקופה מסוימת, ולהדריך אותם כיצד להיות יהודים טובים.

*

בתפילה אנו אומרים 'ומוֹתָר האדם מן הבהמה אָיִן... לבד הנשמה הטהורה'. לאדם יש נשמה שיכולה להוביל אותו לדרגות הרבה יותר גבוהות מבהמה, אם הוא רק בוחר בדרך הנכונה. יש אנשים שחושבים שאם הם לא משקרים ולא גונבים, הם אנשים טובים. אי אפשר לזלזל בדברים כאלו, אבל זה בהחלט לא מספיק. אדם צריך לא רק את הצד של 'סור מרע', אלא גם, ובעיקר, את ה'עשה טוב' ואז הוא יצליח בחייו ויגיע להישגים אדירים.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר