מאויב לאוהב

רבני שלום לעם תגובות: 0

מאויב לאוהב – מיכאל ראם

הם היו חברים בלב ונפש, מאז ומתמיד. בשכונה כולם הכירו את פיני ובני, החברות ביניהם התחילה עוד מהגן ונמשכה גם בבית הספר היסודי ולאחריו. כולם ידעו שאמרת פיני - אמרת בני. הם פשוט לא נפרדו ובכל מקום שאחד הלך השני היה בעקבותיו. החברות יכלה להמשיך עד זקנה ושיבה, אבל כשהשניים הגיעו לגיל 18 עבר לפתע 'חתול שחור' ביניהם, לאף אחד לא היה ברור מה קרה אבל זוג החברים שהיה נראה ששום דבר לא יצליח להפריד ביניהם הפכו לשונאים שרק מחפשים כיצד להזיק איש לחברו. בהתחלה היו הרבה ידידים שניסו לגשש ולבדוק האם ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, ולהנמיך את גובה הלהבות, אבל הם נתקלו בחומה בצורה מצד שני הניצים. עם הזמן הבינו כולם שפיני ובני הפכו מאוהבים - לאויבים.

השנים חלפו והנערים הפכו לאנשים וכל אחד הלך לדרכו. בניגוד לפיני שההצלחה האירה לו פנים ובבעלותו הייתה רשת חנויות מצליחה, המזל של בני היה ממנו והלאה. באחד הימים עזב בני את העיר 'יודעי דבר' טענו שהוא נסע למדינה אחרת בה מתגורר אחיו הגדול, כדי לבקש ממנו שיסייע לאחיו 'חסר המזל'.

זו הייתה שעת ערב מוקדמת פיני ישב במשרדו. הטלפון שעל השולחן צלצל והוא הביט בצג: 'מעניין, שיחת חוץ', המהם לעצמו. 'היי. פיני?', אמר הדובר. מעבר לקו במבטא שלא היה קשה לזהות בו את מוצאו האמריקאי. 'אתה זוכר אותי? אני הארי. נפגשנו בנופש בקיץ שעבר בים המלח'. לקח לו לפיני מספר שניות אבל לבסוף הוא נזכר. 'כן, כן, בטח שאני זוכר, הארי', השיב פיני ובליבו תהה מה מביא את איש העסקים הקשיש להיזכר בו פתאום.

אבל הארי לא הותיר לו מקום לספיקות: 'אתה זוכר שסיפרת לי על העיר שבה גדלת?', פיני נזכר שהוא והזקן שוחחו על שפת הבריכה, שם סיפר לו פיני את כברת הדרך הארוכה שעשה מהעיר השכוחה עד להיותו איש עסקים מצליח. 'ובכן, תראה איזה עולם קטן', המשיך הדובר שמעבר לים, 'היה פה אצלי אתמול בחור מהעיר שלכם, ורציתי קצת לתהות על קנקנו או יותר נכון על ארנקו...' הארי הזקן נהנה מהבדיחה של עצמו ופרץ בצחוק מתגלגל.

'איך קוראים לבחור שלך?', שאל פיני כשאינו חושב אפילו איזו תשובה הוא הולך לקבל. 'קוראים לו בני, בני אורן'. פיני לא האמין שזה קורה לו. תוך מספר שניות חלפו במוחו שלושים שנה מהחברות האמיצה בגן ועד הנתק והשנאה ששוררת כיום ביניהם. 'הוא בטח רוצה איזו נדבה הגונה מהזקן החביב שלמרות עסקיו הרבים נותר תמים למדי', חשב לעצמו פיני.

'אתה שומע אותי?', הוא שמע לפתע את הארי צועק מתוך השפופרת. 'כן, כן, בטח שאני שומע'. הוא הרגיש שהוא חייב להציל את הזקן מהנוכל שבדמות חברו לשעבר. 'הוא אדם עם הרבה כסף, יש לו רכוש רב ואפילו שמעתי שיש כמה דירות בבעלותו', הוסיף. הוא היה בהלם מהשקרים של עצמו, אבל נהרות השנאה שזרמו בגופו חיפו על הכול. 'תודה פיני, עזרת לי מאוד', אמר הארי והם נפרדו לשלום באיחולים הדדיים.

חלפו שלושה חודשים. פיני התארגן לצאת אל משרדו בשעת בוקר מוקדמת, אך הדפיקות בדלת ביתו קטעו את הכנותיו האחרונות. הוא ירד מהקומה השנייה במהירות ופתח את הדלת. למזלו הוא אחז עדיין בידית, מה שהציל אותו מנפילה על הרצפה מהלם. בפתח עמד לא אחר מאשר בני השונא המושבע: 'באתי להודות לך', הוא פתח בדבריו בלי הקדמות מיותרות, 'למרות כל מה שהיה בינינו פרגנת לי כל כך...' היה ניכר עליו שהוא מתרגש, ופיני שהצליח להתאושש מעט הכניס אותו הביתה והציע לו לשבת. 'האמת היא שברגע ששמעתי מהארי שמכל האנשים במדינת ישראל הוא מכיר דווקא אותך, ידעתי שאין סיכוי שאתקבל לעבודה הנחשקת במשרד הפרסום היוקרתי שבבעלותו. אבל לבסוף הופתעתי כל כך לשמוע שדווקא השיחה איתך היא שגרמה למר הארי תומפסון לקבל אותי לעבודה הכול כך נחשבת...' בעיניו של בני עמדו דמעות. 'עברו עלי זמנים קשים, אבל כשהבנתי שלמרות כל מה שקרה בינינו זכרת לי את הימים היפים שהיינו ביחד והתעלית על עצמך, זה כל כך חימם לי את הלב שהבטחתי לעצמי שבביקור הבא בארץ, עוד לפני שאפגוש את בני משפחתי אגיע להודות לך מקרב לב!'. פיני לא ידע מה לומר. הוא הבין שלמרות שהוא רצה דווקא להגביה את חומת השנאה, קרה בדיוק ההיפך ולהבות המריבה שהייתה ביניהם נכבו לנצח. פיני לחץ יד קרה ובני השיב לו בחיבוק חם שהחזיר אותם עשרים שנה לאחור לידידות חדשה, ולחברות הישנה...

* * *

חז'ל לימדו אותנו, ש'אין אדם נוגע במוכן לחברו', ולפעמים דווקא במקום שנדמה לו לאדם שמובטח לו הפסד משם דווקא מגיע הרווח. מה שמוכן לאדם הוא יקבל בכל מצב ואין שום כוח או אדם בעולם שיוכל למנוע זאת ממנו, מכיוון שהכול מתנהל בהשגחה אלוקית מופלאה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר