לעזור בכבוד

אריק סגל תגובות: 0

לעזור בכבוד - אריק סגל

מאיר ודוד היו תאומים, שגדלו בבית ההורים כשהיחסים ביניהם יודעים עליות ומורדות. באופן טבעי, נוצר מתח בין השנים כאשר הם למדו באותם כיתות, הן ברמה החברתית והן ברמה הלימודית. ההורים והמחנכים לא דאגו, תופעות מעין אלו מוכרות וקנאה בריאה בין אחים היא דבר טבעי, וסופה שתיעלם לכשיתבגרו.

ואמנם השניים התבגרו, ופנו כל אחד לדרכו. מאיר פנה ללימודי האמנות, ודוד פנה ללימוד מנהל עסקים. למרות השוני ביניהם עדיין היה ניתן לחוש בקנאה הסמויה בין השניים. לא אחת ארע שבאירועים משפחתיים היה דוד מפגין בוז לעיסוקו של מאיר, ומתאר את היופי ואת התוכן העשיר הכרוך בלימודי האמנות. דוד מצדו החשיב את מאיר כאמן תימהוני, שעוסק בתיאוריות ולא מבין כיצד העולם מתנהל. במשך הזמן נישאו השניים והקימו בתים, והתגוררו לא רחוק האחד מהשני, וחיו כל אחד לעצמו, והקשר ביניהם היה קריר במיוחד.

כעבור מספר שנים החל השוני ביניהם לקבל ביטוי משמעותי. דוד, סיים את לימודי מנהל העסקים, התקבל לחברת ענק, והחל לגרוף לכיסו משכורות גבוהות. הוא לא הסתפק בכך. כעבור שנים ספורות, החליט להקים עסק משלו: פיתוח תכנות מחשב חדשניות, ומכירתן לחברות ומפעלים ברחבי העולם. דוד עצמו לא היה איש הייטק ומחשבים, אבל הוא היה מספיק חכם כדי להחתים את הצעירים המבריקים ביותר בתחום, ובעזרת יכולות הניהול והשיווק שלו, הצליח למכור את תוצריו לחברות המתקדמות בעולם. כעבור זמן לא רק הפך בית התוכנה שלו לאחד מהגדולים בשוק. אלא שכעת עבדו מתחתיו עשרות עובדים, והסכומים שנכנסו לחשבון הבנק שלו מידי חודש היו כמעט דמיוניים.

ומן הצד השני, התמונה הייתה שונה לחלוטין. מאיר, סיים את לימודי האמנות והחל להפיץ את יצירותיו בין הגלריות והחנויות העוסקות בתחום. הוא היה משוכנע כי ציוריו יהפכו לאטרקציה והם ימכרו במהירות, אלא שמהר מאד הוא החל לקבל טלפונים מהסוחרים ובעלי הגלריות כי התמונות לא נמכרות והוא מתבקש לבא לקחתן. מאיר היה המום. הוא לא האמין שיצירותיו אינם זוכות להכרה וניסה לפתוח חנות באופן עצמאי, אלא שביצירות אמנות כידוע, אין כללים מדויקים, והציורים של מאיר פשוט לא נמכרו. תרמה לכך גם העובדה שהוא לא ידע לנהל חנות, ועד מהרה עלו החובות וההפסדים לסכומים אדירים.

מאיר לא ידע מה לעשות. הבנק כבר לא היה מוכן להעניק לו אשראי, וגם הוריו עזרו לו מעבר ליכולתם. לאחיו, אתו היו לו יחסים מתוחים, לא רצה לפנות בשום אופן, אך כעבור חדשים ספורים כאשר כבר הגיע לפת לחם, ובעל הדירה שלו איים להשליך אותו מן הבית באם לא ישלם את חובותיו תוך כחודש, אילצה אותו אשתו לפנות לדוד אחיו. מאיר הגיע למשרדו המפואר של דוד בפנים נפולות, וסיפר לו בקול נמוך על מצוקתו. ליבו של דוד נחמץ. הוא שכח את כל היריבויות והמתחים שהיו ביניהם והבחין במצוקתו הרגשית של אחיו, והבין כי אם יעזור לו, אחיו יתבייש ממנו כל החיים. הוא אמר בקול: 'בשמחה אעזור לך, אבל אני קצת לחוץ במזומנים, תוכל לבא עוד שבוע ואשמח לסייע לך'. מאיר הנהן בראשו, בליבו הוא אפילו שמח שאחיו לא עזר לו כעת וחזר לביתו ולחייו הקשים.

בינתיים הזמין דוד את אחד מהעובדים המבריקים שלו, והטיל עליו משימה: הוא אמר לו בדיוק מה עליו לעשות, וזה יצא לדרכו. עם ערב יצא מאיר לבית הכנסת להתפלל כמידי יום את תפילת ערבית, פנה אליו צעיר לא מוכר ושאל אותו היכן יש כעת מנין לערבית. מאיר השיב לו כי הוא בדיוק הולך לבית הכנסת ובין השנים נקשרה שיחה. הצעיר ספר למאיר כי הוא מתכנת מוכשר שהחליט להקים חברה חדשה בתחום, והוא מחפש רעיונות. הוא שאל את מאיר לעיסוקו ומאיר ענה בשקט ובלי התלהבות כי הוא אמן, המצייר ציורים. 'לא מאד מוצלחים' אמר מאיר בעגמומיות. הצעיר הסתכל על  מאיר ובעיניו נדלק ניצוץ: 'אתה לא מבין', הוא אמר למאיר, 'היום לא מוכרים ציורים ברחוב, היום הכול מתבצע דרך הרשת המקוונת'. מאיר משך בכתפיו וניסה להעביר נושא, אך הצעיר ביקש ממאיר להראות לו את ציוריו. מאיר הסכים, ולאחר התפילה הגיעו השנים לביתו של מאיר, והצעיר צילם את ציוריו. הוא הבטיח לחזור אליו כעבור מספר ימים.

חלפו שלושה ימים, והצעיר הופיע בביתו של מאיר כשהוא מראה לו את האתר שבנה למכירת הציורים, מאיר הביט בהשתאות בעבודתו של הצעיר שנכנס פתאום לחייו, והצעיר הסביר לו כי הוא כבר קיבל הצעות לרכישה של התמונות. מאיר שלא הבין איך הדברים התגלגלו בכזאת מהירות הסכים להיפגש עם נציג הרוכשים [שהיה כמובן שליח נוסף של דוד...], וכעבור 48 שעות כבר חתמו השלושה על ההסכם: הצעיר שבנה את האתר, מאיר, ונציג הרוכשים על מכירת המוצר בסכום של- 900 אלף ש'ח. הצעיר שבנה את האתר דרש להתחלק בסכום הקנייה שווה בשווה, ומאיר הנדהם הכניס לכיסו 450 אלף ש'ח.

עברו יומיים נוספים, ומאיר קיבל טלפון מדוד ששמח לבשר לו כי הוא השיג מזומנים וכי הוא ישמח לעזור לו. 'אין צורך' ענה מאיר בשמחה, 'ברוך ה' הצלחתי להסתדר בעסקים שעשיתי עם האמנות שלי. כנראה שהיא לא כל כך גרועה כמו שחשבתי...'. דוד השיב שהוא שמח לשמוע על כך והשנים נפרדו בלבביות...

***

על חשיבותה של העזרה לזולת בפועל, מבלי להבטיח לו הבטחות שאין מאחוריהן דבר ניתן ללמוד מפרשת השבוע בה נאמר: 'ואקחה פת לחם... ואל הבקר רץ אברהם'. אברהם אבינו מציע פת לחם אך למעשה הוא מביא מנה חשובה ביותר - בקר. במידת החסד, לא העיקר הבטחות, אלא המעשה. האדם צריך לנסות ולעזור לחברו ככל שניתן, אך עליו להיזהר שלא לפגוע בו, ולא לאכזב אותו. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר