לפספס את החיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

לפספס את החיים – איתי גלבוע

הצעירים אהבו את הכריזמה שלו, המבוגרים התחברו למסרים שידע להעביר במקצועיות, ורבים ממתחריו קינאו ביכולותיו. ביל ג'וסטון נודע כעיתונאי מוכשר ומבריק שידע למצוא את העוקץ בכל סיפור שמסר ולהפוך אותו לדרמטי, כך שהתכנית 'מחקרים מתוך האנושות' שהגיש מדי שבוע, זכתה לפופולריות רבה והתעניינות נרחבת בכל שדרות הציבור.      

בתחילת עבודתו העיתונאית, השקיע ביל את כישוריו בסיקורים מעניינים מאזורים מוכי קרבות, הוא הביא סיפורים ותיעודים על כוח ההרס שממיטות חיות האדם על היקום, כאשר הם מוכנים להחריב ארצות שלמות כדי לממש את שאיפותיהם ולהשליט את דעתם הבלעדית על כל בני האדם. לאחר שהעיתונאים החלו להתעסק רבות בתחום זה החליט לעבור לנושא אחר, מעניין לא פחות. הוא חדר לעולמם של אנשי הפשע והנוכלות וגילה כי גם הם מוכנים להקריב חייהם של אחרים ולנשל אותם מכל נכסיהם כדי להתעשר בקלות.    

כעיתונאי ותיק ומשופשף ידע ביל כי יש להתחיל מהסיפורים הקטנים. הוא הסתובב בחנויות שונות וביקש לשמוע מבעליהן עד כמה הם סובלים ממכות הגניבות שלא פוסחות על שום חנות או מפעל. הוא בילה בחברת בעלי עסקים והופתע להיווכח בהיקף הגניבות הקיים. מוכרים סיפרו לו כי התקינו מצלמות אבטחה משוכללות, ועשו הכול כדי למגר את תופעת הגנבות שמסבה להם נזקים כבדים, אך ללא הועיל. כשהם סוגרים את החנות ומחשבים את ההכנסות מול המלאי שאזל מהחנות באותו יום, הם מגלים כי הרבה מוצרים נלקחו מהחנות בלי שישלמו עליהם. 'עם הגנבים בלילות אנו מסתדרים' הסביר לו מוכר מאוכזב שהתייאש מלמצוא פתרון, 'הבעיה הגדולה היא, עם אותם גנבים שמגיעים לחנות, ממלאים שקיות ועומדים בתור כדי לשלם, ומדווחים רק על חלק קטן ממה שלקחו, וכך הם יוצאים עם קבלה על חלק מהמוצרים ועם שלל רב שגנוב ברובו. ככה, בלי שום מצפון'.   

ביל המשיך לחקור את הנושא לעומקו ועבר לבדוק הונאות גדולות יותר. הוא שהה לצדם של מתווכי-על ששיווקו פרויקטים יוקרתיים ושמע מהם סיפורים מסמרי שיער על הונאות של מיליונים ועקיצות כואבות של קבלנים ובעלי נדל'ן המגלגלים לכיסם סכומים אדירים מידי יום בתחכומים שונים ובקנוניות, שקשה עד בלתי אפשרי להתגבר עליהם.

ככל שנכנס עמוק יותר לתוך העניינים נוכח ביל ג'וסטון לראות כי עולם ההונאה גדול בהרבה מכפי שחשב, והוא מטיל את חיתתו לא רק על בעלי ההון אלא כל אחד יכול לפגוש בו ולהיפגע ממנו אנושות בשלב כלשהו בחייו. אחרי שראה צד אחד של המטבע רצה לראות גם את הצד השני. חפץ היה לפגוש אחד מאותם נוכלים ששמע עליהם ולהבין ממנו מה מניע אותו לפעול בדרכים שפלות אלו, והיכן אנשים כמותו מחביאים את המצפון שלהם שוב ושוב. ביל ידע כי שום נוכל לא יודה בפניו על חלקו בכל סוג של הונאה, ובוודאי שלא יסכים לחשוף בפניו את מעלליו. הרעיון שהציע לו אחד מחבריו מצא חן בעיניו. בכלא הרי לא חסרים נוכלים, הוא ייכנס לשם ויראיין אותם על עברם ה'מפואר'.      

בעזרת קשריו המסועפים הצליח להיפגש עם אחד המנהלים של אחד מבתי הכלא בבריטניה. ביל סיפר לו על המחקרים שהוא עושה בתחום הנוכלות. הוא הצליח לקנות את לבו של מנהל בית הכלא וזה הציע לו הצעה מעניינת: 'אני מבחין כי יש לך חושים מחודדים ואולי אתה תוכל לעזור לי. יש לנו אסיר בשם לובר שנידון לארבע עשרה שנות מאסר לאחר שעשק מאות אנשים ונישל אותם מנכסיהם. הבעיה היא שבחלק מהמקרים היה אתו שותף שעד עכשיו לא הצלחנו לעלות עליו. לובר אינו מוכן לפתוח את פיו, ואפילו הבטחה להקלת עונשו נתקלת בקיר אטום. אולי אתה כעיתונאי ממולח תצליח לעלות על סיבת התעקשותו הנחרצת', ביל הסכים בשמחה להצעה המאתגרת.

הם ישבו פנים מול פנים, ביל העיתונאי ולובר הנוכל, וניהלו שיחת חרשים שבסופה למד ביל כי גם לו, עיתונאי מהולל, יש מה ללמוד מנוכל ערמומי וחסר לב: 'הסיפורים עליך נכונים?', פתח ביל את השיחה: 'נכונים אבל לא מדויקים', ענה לובר.

'האם היה לך שותף?' ניסה ביל את מזלו, אבל הצד השני שמר על שתיקה רועמת. 'האם ידוע לך שאם תגלה את שמו ינכו לך שליש מהעונש?'.

'אני יודע...' ענה הנוכל, 'אז מדוע אתה לא אומר את השם שלו?' ואילו לובר נאנח: 'אתה עיתונאי, נכון?' וביל אישר שהדבר נכון: 'האם זכור לך רגע קשה בחייך העיתונאיים?', המשיך לובר לשאול. ביל לא הבין כיצד הפך הנוכל הערמומי למראיין שלו, אך ניסה להיזכר. 'נזכרתי! הוזמנו לראיון אצל ראש ממשלת קנדה, נתקעתי בדרך, והגעתי רגע אחרי השעה שנקבעה...'

'והריאיון עם ממשלת קנדה היה כל כך חשוב עבורך?', שאל לובר. 'זה לא הריאיון, זה הפספוס!', הסביר ביל. 'יופי, עכשיו אתה תבין!' צהל לובר: 'זה בדיוק מה שהרגשתי מחוץ לכלא. רדפתי אחרי הכסף, אבל פספסתי את החיים, לא נהניתי מהם. כאן אין לי שום דבר, אבל לפחות אני חי ונהנה ממה שיש לי. כאן אני לא רודף אחרי שום דבר שעלול לפספס לי את החיים ולכן אני מעדיף להישאר כאן כמה שיותר ולחיות את החיים השקטים שלי!'     

***       

לפעמים, מרוב מרדף להצליח ולהתקדם בחיים אנו עלולים פשוט לפספס את החיים עצמם. הפרשה שלנו מספרת כי יעקב אבינו ביקש מהקב'ה: 'לחם לאכול ובגד ללבוש', זהו, לא מעבר לזה. הוא העדיף את המינימום כדי שיהיה לו את המקסימום! אם נתמקד בטוב שיש לנו בחיים עצמם, ולא נרדוף אחרי האופק הבלתי ידוע נוכל לחיות ולנצל כל רגע שיש לנו בחיים...

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר