לצוף על האמונה

אבינועם הרש תגובות: 0

לצוף על האמונה – אבינועם הרש

כשנשמע שמם של לואי, פיל, ומיצ'ל במערכת הכריזה הפנימית של המפקדה, רעד עבר בגופם. הם היו אנשי הצוות של טייסת 142 שהשתייכה ללהק 11 של חיל האוויר האמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה, והתבקשו להתכונן ולצאת למשימה החשובה, שייתכן והם לא יחזרו ממנה לעולם.

באותה תקופה נהרגו מעל חמישה עשר אלף חיילים בתאונות אוויריות שמטוסם התרסק מעל האוקיינוס השקט בדרך למשימות תקיפה של בסיסיים ויעדים השייכים ליפן, שהייתה יריבה עיקשת ואכזרית במיוחד במלחמתה מול בעלות הברית.

עקב ריבוי משימות ההפצצה האוויריות יצא שלא פעם ולא פעמיים, מטוס או מפציץ יצאו לאוויר כאשר במקרה הטוב חסר להם ציוד הצלה הכרחי וחשוב ובמקרה הגרוע יותר, נשכחו פריטים הכרחיים במטוס המצריכים בדיקה כפולה לפני היציאה עקב חשיבותם הרבה, נזנחו מחמת קוצר הזמן ולא נבדקו כראוי, כמו בדיקת גלגלי המטוס או דלתות בית ההפצצות שדרכן הפצצות אמורות ליפול.

אנשי הצוות עלו על המפציץ שלהם מדגם  B24 בדרך למשימת חירום: הפצצת בסיס יפני באי יוקוהמה, מרחק טיסה של אלפיים קילומטר מבסיסם.

לאחר שעתיים של טיסה, ביקש דאגלס, טייס המשנה להתחלף עם פיל הטייס הראשי בכדי שיוכל לצבור עוד שעות טיסה יקרות. מדובר בנוהג מקובל שהיה נהוג בקרב הטייסים הצעירים. פיל מצדו לא הביע התנגדות ובגובה אווירי של עשרה קילומטרים, התחלפו פיל ודאגלס ודאגלס ישב במושב הטייס הראשי. בדיוק כמה דקות לאחר מכן החלה נורה אדומה להבהב והאזעקה במטוס בישרה על תקלה קשה במנוע: בירור קצר הראה לטייסים שהמנוע השמאלי דמם והפסיק לעבוד. פיל, שצבר מיומנות של אלפי שעות טיסה והיה ידוע בתור אחד מהטייסים המנוסים של הטייסת האמריקאית, היה מתמודד עם הבעיה בקור רוח ובקלות יחסית אולם במקרה הנוכחי, אחז בהגה המטוס דאגלס הצעיר, שנכנס לבהלה ובמקום לעשות את המתבקש ולהעביר את הדלק מהמנוע הפגוע לאחד המנועים העובדים, הוא פשוט עשה ההפך ושיתק בכך עוד מנוע נוסף.

כתוצאה מהפגיעה החמורה והכפולה בשני המנועים, החל המפציץ לאבד גובה רב ונכנס לסחרור מסוכן. כל ניסיונות הצוות לייצב את המטוס ולהשאירו בכל זאת באוויר נחלו כישלון חרוץ. כעבור שתי דקות של צניחה מגובה עשרה קילומטרים, פגע המפציץ במים בחוזקה וקול ההתנפצות נשמע למרחקים.

מלבד לואי פיל ומיצ'ל, אף אחד משאר אנשי הצוות לא שרד את ההתרסקות. למזלם הצליח טומי, המקלען שישב בעמדתו סמוך לסירת ההצלה לפעול לפי נוהל ההתרסקות וללחוץ על הכפתור הצהוב שתפקידו לשגר את סירת ההצלה רגע לפני ההתרסקות.

סירת ההצלה הייתה באורך מטר ושמונים על שישים סנטימטר, ואפשרה מקום להצלת שלושת אנשי הצוות של תא הטייס בלבד.  מלבד שתי פחיות שתייה היו בסירה גם שלוש חפיסות שוקולד מסוג 'הרשי' שנועדו במיוחד למקרי חירום אלו. מדובר היה בשוקולד שטעמו היה מריר בכדי שהטייסים לא יחטפו אותו בטיסה רגילה שלא לצורך, אולם כל קובייה כזו הייתה מלאה בעשרות קלוריות שהיו מסוגלות להציל חיים ולאפשר לניצולים לשרוד ללא אוכל נוסף.

לואי חטף מכה חזקה בהתרסקות. הוא הרגיש שהאוויר נוזל מראותיו, ושעוד רגע הוא עומד להתעלף. ברגע האחרון הוא הצליח מבעד לאפלת האוקיינוס לפלס דרך לעצמו וללחוץ על כיסא המפלט שהיה מחובר אליו. והוא שוגר בפתאומיות אל תוך האוקיינוס, הוא הסתכל מסביבו בבהלה וראה לצדו את פיל ומיצ'ל חבריו, שאף הם הצליחו לשרוד את ההתרסקות.

לואי שחה לעבר סירת ההצלה שהחלה להיסחף בזרם, הוא ידע היטב שאם הוא יפספס אותה גורלו נגזר למוות. ברגע האחרון הצליח לואי לתפוס את הסירה ובעזרתם של פיל ומיצ'ל טיפס על סירת ההצלה, ייצב אותה והתמקם בסירה.

בעוד שלואי ופיל היו אופטימיים והאמינו שלא יעבור יום עד שמטוסי בנות הברית יבואו לחלץ אותם, היה מיצ'ל לחוץ מאוד, הוא אמר לחבריו שזו רק שאלה של זמן עד שימצאו אותם מטוסי אויב יפניים או לחלופין גרוע מכך, הם יסיימו את חייהם בתור מאכל לכרישים.

לואי ופיל ניסו להסביר למיצ'ל שבמקום לדאוג ולאבד תקווה כדאי לו לגייס את משאביו להצלתם המשותפת ולהתחיל בתיקון סירת ההצלה שניזוקה בהתרסקות ומלאה בחורים שמוציאים אוויר.

כעבור עשר דקות מרגע שהתיישבו כל החברים בתוך הסירה החלו להבחין באורחים בלתי רצויים בעליל שהתקרבו אליהם. כרישים כחולים, באורך מטר וחצי עד שני מטר. הקיפו את הסירה ונראה שהם רק חיכו שמישהו מבין חברי הצוות ייפול לים והם יטרפו אותו.

בכל פעם שהתקרבו הכרישים החלו לואי ופיל לחבוט בהם בעזרת המשוטים, בעוד מיצ'ל האומלל נותר פוחד ומיואש וסירב לשתף פעולה.

ביום החמישי למסעם שמעו הניצולים טרטור של מנוע שהלך והתחזק: 'סוף סוף הם באו' אמר פיל ללואי בשמחה, אולם משהתקרב המטוס הם לא יכלו שלא להבחין בעיגול שהיה מונח על כנפיו מהר מאוד הם הבינו שמדובר בעצם במטוס אויב יפני. המטוס מצדו התקרב אליהם, הוציא את התותח שלו והחל לרסס את סירתם. מיצ'ל ולואי ברגע האחרון קפצו ותפסו מחסה מתחת לסירת ההצלה ועל הדרך עוד הספיקו לדחוף גם את מיצ'ל האומלל שהיה כבר מותש לחלוטין.

כעבור עשרים יום נוספים שבהם התמודד הצוות עם סופות וכרישים, קור מקפיא וחום אימים, הם נסחפו כשלושת אלפים קילומטר ברחבי האוקיינוס השקט עד שהצליחו להגיע בדרך לא דרך, חלשים ומותשים לאחד משרשרת האיים של 'איי מרשל' שלא היו תחת השליטה היפנית.

לואי ופיל שהאמינו לכל אורך הדרך כי בכוחם להינצל הצליחו לשרוד את המסע. מיצ'ל שלא האמין לרגע אחד שהם יצאו מזה, לא שרד ביחד איתם. ההיסטוריה זכרה את לואי ופיל כצמד הניצולים שהצליח לשרוד במשך הזמן הארוך ביותר שנרשם במלחמת העולם השנייה....

*

מחקרים רבים מראים שאנשים אופטימיים שהאמינו בעצמם, הצליחו להפיק מגופם הרבה יותר כוח ויכולות. למרות שגופו של מיצ'ל היה חזק יותר מאשר גופם של לואי ופיל, בסופו של דבר מה שהצליח להעניק להם את הכוח לשרוד, היה אמונתם והאופטימיות שלהם. כדאי לנו לזכור שלפעמים האופטימיות היא זו שעושה את ההבדל בין מוות לחיים.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר