יָמִין וּשְֹמֹאל- סיפור צעיר

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

יָמִין וּשְֹמֹאל

לְמֶלֶךְ אוֹסְטְרִיָּה הָיָה יוֹעֵץ חָכָם וְנָבוֹן, אִישׁ שֶׁעֲצוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לִוּוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּכָל תְּחוּם, לֹא הָיָה כִּמְעַט צַעַד מַמְלַכְתִּי שֶׁנַּעֲשָֹה לְלֹא הִתְיַעֲצוּת מֻקְדֶּמֶת עִמּוֹ, וּמֵעֵבֶר לִהְיוֹתוֹ יוֹעֵץ הוּא הָיָה גַּם יָדִיד קָרוֹב. הַמֶּלֶךְ נֶהֱנָה בְּחֶבְרָתוֹ וְגִלָּה כְּלַפָּיו אוֹתוֹת חִבָּה וְאַהֲבָה בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָעֳלָה הַיּוֹעֵץ בְּדַרְגָּתוֹ עַד שֶׁזָּכָה לַתֹּאַר הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּמַּמְלָכָה, רֹאשׁ הַשָּׂרִים וּמִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ.

בְּעֵינֵי בֶּן הַמֶּלֶךְ, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, לֹא מָצְאָה חֵן הַיְדִידוּת הָרַבָּה שֶׁאָבִיו מְגַלֶּה כְּלַפֵּי הַיּוֹעֵץ. סָבוּר הָיָה שֶׁעַל הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת מְרֻחָק מִנְּתִינָיו וְלִנְהֹג שְֹרָרָה גַּם כְּלַפֵּי יוֹעֲצָיו וְשָֹרָיו הַקְּרוֹבִים. כְּכָל שֶׁיַּכִּירוּ אֶת מְקוֹמָם הָרָאוּי לָהֶם כָּךְ יִיטַב.

וְאָכֵן מִיָּד בְּמוֹתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וּמִנּוּיוֹ כְּיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר הִרְגִּישׁוּ כֻּלָּם בַּשִּׁנּוּי שֶׁחָל בְּמַעֲמָדָם. הוּא זִמֵּן אֶת הַשָּׂרִים לַאֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת. וּבְאַחַת הִטִּיל עֲלֵיהֶם אֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ. צוּרַת הַדִּבּוּר, הַפְּקֻדּוֹת, הַהִתְיַחֲסוּת בִּתְגוּבוֹת וְהַבָּעַת הַפָּנִים, כָּל אֵלּוּ הֵעִידוּ כִּי פָּנִים חֲדָשׁוֹת בָּאוּ לְכָאן, וְאֶפְשָׁר רַק לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְיַחֲסוֹ הַחַם וְהַלְּבָבִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקּוֹדֵם. גַּם הַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ נוֹכַח מַהֵר מְאֹד לָדַעַת שֶׁמַּצָּבוֹ גָּרוּעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר. הַקִּרְבָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁאוֹתָהּ קִבֵּל מֵהַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן, הֻחְלְפָה בִּתְחוּשַׁת הַשְׁפָּלָה נוֹרָאִית וּבְפַחַד אֵימִים שֶׁאוֹתוֹ הִטִּיל הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ סְבִיבוֹ. הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַיּוֹעֵץ עִם הַמֶּלֶךְ בִּשְּׂרָה חַיִּים קָשִׁים, הוּא יָדַע שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד לְאֹרֶךְ זְמַן.

לְמָחֳרָת פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה כִּי הַיּוֹעֵץ הָפַךְ לְאִלֵּם. הַמֶּלֶךְ הִטִּיל עָלָיו אֶת חִתָּתוֹ, וְהוּא אִבֵּד אֶת יְכֹלֶת הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ. טוֹבֵי הָרוֹפְאִים שֶׁנִּסּוּ לַעֲשֹוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדָם הֵרִימוּ אֶת יְדֵיהֶם. תְּרוּפוֹת, צִמְחֵי מַרְפֵּא, שִׁקּוּיֵי קְסָמִים וּלְחָשִׁים, כָּל אֵלּוּ לֹא הוֹעִילוּ, פִּיו שֶׁל הַיּוֹעֵץ נוֹתַר חָתוּם, וּמִלְּבַד אֵי אֵלּוּ הֲבָרוֹת מְגֻמְגָּמוֹת לֹא הוֹצִיא מִלָּה אַחַת מִפִּיו.

הַמֶּלֶךְ הוֹצִיא מִכְרָז צִבּוּרִי וְחִפֵּשֹ מָעֳמָדִים חֲדָשִׁים שֶׁיּוּכְלוּ לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַיּוֹעֵץ הֶחָכָם שֶׁאִבֵּד אֶת קוֹלוֹ. רַבִּים חָשְׁשׁוּ לְהַצִּיעַ אֶת מָעֳמָדוּתָם, הַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת יַחֲסוֹ הַקָּשֶׁה לַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ פָּשְׁטָה חִישׁ מַהֵר. רַק בּוֹדְדִים שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁיּוּכְלוּ לְהִסְתַּדֵּר עִם הַמֶּלֶךְ הִגִּישׁוּ אֶת מָעֳמָדוּתָם.

הַיּוֹעֵץ הֶחָדָשׁ שֶׁנִּבְחַר לֹא עָמַד בְּתַפְקִידוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. מִיָּד  בִּפְגִישָׁתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ בְּתַקִּיפוּת, פָּלַט צְרוֹר הוֹרָאוֹת סְתוּמוֹת וְהוֹרָה לוֹ לָשׁוּב לְמָחֳרָת עִם תְּשׁוּבוֹת בְּרוּרוֹת אַחַת לְאַחַת. הַיּוֹעֵץ עָמַד חֲסַר אוֹנִים מוּל הַמֶּלֶךְ, הָאֵימָה שֶׁהִשְׁרָה הַמֶּלֶךְ סְבִיבוֹ מָנְעָה מִמֶּנּוּ מִלְּהָבִין דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְהַבְהִיר אֵי אֵלּוּ נְקֻדּוֹת, שִׁלְּחוֹ הַמֶּלֶךְ מֵעַל פָּנָיו בְּזַעַם וּבְקֹצֶר רוּחַ.

לְמָחֳרָת הוּצָא הַיּוֹעֵץ הֶחָדָשׁ אֶל עַמּוּד הַתְּלִיָּה. הַנִּמּוּק הָיָה בִּזּוּי הַמַּמְלָכָה וְאִי צִיּוּת לִפְקֻדּוֹת.

מַצָּבוֹ שֶׁל הַיּוֹעֵץ הַשְּׁלִישִׁי לֹא הָיָה טוֹב בְּהַרְבֵּה. הוּא הִתְאַמֵּץ לְהַקְשִׁיב לְכָל מִלָּה, רָשַׁם הֶעָרוֹת בַּפִּנְקָס. אַךְ הַמֶּלֶךְ דִּבֵּר גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה, בְּשָֹפָה מְקֻצֶּרֶת וּבְקוֹדִים סְתוּמִים כְּאִלּוּ הָיָה הַיּוֹעֵץ חוֹקֵר צְפָנִים. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַיּוֹעֵץ הַבְהָרָה, כְּשֶׁהִתְחַנֵּן שֶׁיְּדַבֵּר הַמֶּלֶךְ בְּשָֹפָה פְּשׁוּטָה יוֹתֵר, נִשְׁלַח לַכֶּלֶא בִּתְנָאֵי צִנּוֹק לְמַאֲסַר עוֹלָם. גַּם הַפַּעַם הָיָה הַנִּמּוּק בִּזּוּי הַמַּמְלָכָה וְהֶעָזַת פָּנִים מוּל הַמֶּלֶךְ.

יוֹעֵץ רְבִיעִי טֶרֶם נִמְצָא. אִישׁ לֹא רָצָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְשִׂימָה הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית.

וְכָךְ פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַסְּפָרַדִּית שֶׁבָּאוּ לְבִקּוּר נִמּוּסִין מִטַּעַם מֶלֶךְ סְפָרַד, כּוֹעֵס וַחֲסַר שִֹמְחָה. 'אֵין בְּכָל הַמַּמְלָכָה שֶׁלִּי אָדָם שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְיַעֵץ לִי', קוֹנֵן בִּפְנֵיהֶם, 'אוּלַי אֶצְלְכֶם יֵשׁ אָדָם מַתְאִים, אִם יוֹאִיל מֶלֶךְ סְפָרַד לְסַיֵּעַ לִי...'

'כֵּן, שָׁמַעְנוּ עַל כָּךְ גַּם בִּסְפָרַד, כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל הַיּוֹעֲצִים שֶׁלְּךָ', אָמְרוּ הַנְּצִיגִים.

'מָה מְדַבְּרִים?' הִתְעַנְיֵן הַמֶּלֶךְ הַמְאָרֵחַ.

'אוֹמְרִים שֶׁהָאַשְׁמָה הִיא בְּהוֹד מַלְכוּתוֹ', אָמַר הַבָּכִיר שֶׁבָּהֶם וּמִהֵר לְהִסְתַּיֵּג מוּל כַּעְסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ: 'אֵינִי יוֹדֵעַ אִם צוֹדְקוֹת הַשְּׁמוּעוֹת, אַךְ כָּךְ הֵן אוֹמְרוֹת'.

'אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָאַשְׁמָה תְּלוּיָה בִּי', כָּעַס הַמֶּלֶךְ, 'בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּכָל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה אָדָם חָכָם דַּיּוֹ?'

'טָעוּת בְּיָדְךָ, הוֹד מַעֲלָתוֹ. חַכְמֵי אַרְצִי שָׁאֲלוּ פַּעַם לָמָּה נִגְרָע חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים: לַבְּהֵמוֹת יֵשׁ מֶלֶךְ – הַשּׁוֹר. לַחַיּוֹת יֵשׁ מֶלֶךְ – הָאַרְיֵה. וְגַם לָעוֹפוֹת יֵשׁ מֶלֶךְ – הַנֶּשֶׁר. וְרַק לָאָדָם לֹא הֶעֱמִיד הַבּוֹרֵא מֶלֶךְ. מַדּוּעַ?'

'שְׁאֵלָה יָפָה!' אִשֵּׁר הַמֶּלֶךְ, מַמְתִּין לִתְשׁוּבָה.

'כִּי כָּל אָדָם רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ, גַּם אִם לֹא הָיוּ אֲבוֹתָיו מְלָכִים מֵעוֹלָם, אִלּוּ רַק יִהְיוּ לוֹ הַכִּשּׁוּרִים הַבְּסִיסִיִּים'.

'וּמָה הֵם אוֹתָם הַכִּשּׁוּרִים, לְפִי חַכְמֵי סְפָרַד?' שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

'שְׁלֹשָׁה הֵם: שֶׁלֹּא יִנְהֶה אַחֵר תַּעְנוּגוֹת הָעוֹלָם. שֶׁיֹּאהַב אֶת שָֹרָיו וְאֶת נְתִינָיו, וְשֶׁיִּזָּהֵר בִּכְבוֹדָם שֶׁל כָּל הַקְּרוֹבִים אֵלָיו. מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלּוּ יִזְכֶּה שֶׁתִּתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ – מַלְכוּת חֶסֶד, וְתִמָּשֵׁךְ לָעַד'.

בְּשָׁעָה שֶׁעִכֵּל הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הִמְשִׁיךְ הָאִישׁ: 'וְעַתָּה, הוֹד מַעֲלָתוֹ, כִּמְדֻּמַנִי שֶׁלֹּא נָהַגְתָּ דֵּי בְּכָבוֹד כְּלַפֵּי הַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ, הִטַּלְתָּ עֲלֵיהֶם אֵימָה יְתֵרָה מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהַאְדִּיר אֶת כְּבוֹדְךָ, וְלִשְׁמֹר עַל מֶרְחָק גָּדוֹל בֵּינְךָ לְבֵינֵיהֶם. אַךְ הֵבֵאתָ עַל עַצְמְךָ רָעָה, הֵם עוֹמְדִים מוּלְךָ בְּפַחַד וּבְאֵימָה, וּמֵרֹב חֲרָדָה הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לְתַפְקֵד כָּרָאוּי. בְּמַצָּב שֶׁל אֵימָה הַמֹּחַ קוֹפֵא, הַהוֹרָאוֹת אֵינָן מוּבָנוֹת, וּמִמֵּילָא גַּם לֹא מִתְבַּצְּעוֹת. לֹא פֶּלֶא שֶׁלֹּא מָצָאתָ יוֹעֵץ מַתְאִים... בְּחָכְמָה נָהַג הַיּוֹעֵץ הָרִאשׁוֹן שֶׁסָּגַר אֶת פִּיו. הוּא יָדַע מָה מְחַכֶּה לוֹ, וְסוֹפָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו הוֹכִיחַ שֶׁצָּדַק...'

הַמֶּלֶךְ הֵבִין אֶת הַמֶּסֶר, וְהוּא גַּם הִפְנִים. כְּבָר לְמָחֳרָת הֻזְמַן הַיּוֹעֵץ הַוָּתִיק לְבִקּוּר בָּאַרְמוֹן, הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אוֹתוֹ הַפַּעַם בְּחִבָּה יְתֵרָה וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ לְצִדּוֹ בְּחִיּוּךְ. 'אֲנִי יוֹדֵעַ', אָמַר הַמֶּלֶךְ, 'שֶׁלֹּא נָהַגְתִּי כַּשּׁוּרָה, שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מֶרְחָק רַב וְהֵטַלְתִּי עָלֶיךָ אֶת אֵימָתִי, בְּבַקָּשָׁה תֵּן לִי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ'.

וּפִיו שֶׁל הַיּוֹעֵץ נִפְתַּח לִרְוָחָה.

***

הִירַארְכְיָה חַיֶּבֶת לְהִשָּׁמֵר, עַל הָעוֹמֵד בְּמַעֲמַד הַמְצֻוֶּה לָדַעַת אֶת מְקוֹמוֹ וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁנִּדְרָשׁ. אַךְ הַמְצַוֶּה גַּם הוּא חַיָּב לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמְצֻוֶּה. יָכוֹל הוּא לְדַבֵּר אֵלָיו בּוֹ זְמַנִּית בְּתַקִּיפוּת אַךְ בְּרַכּוּת, בִּדְרִישָׁה אַךְ בְּהִתְחַשְּׁבוּת.

שִׁלּוּב שֶׁבִּתְחוּם הַחִנּוּךְ וּבְעֶצֶם בְּכָל תְּחוּם הוּא פָּשׁוּט שִׁלּוּב מְנַצֵּחַ.

וְלֹא רַק שָׁם. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר