החלטה גורלית

רבני שלום לעם תגובות: 0

החלטה גורלית – אבינועם הרש

השעה הייתה שתיים בלילה ואלון הרגיש שהעיניים שלו כבדות רוצות להיסגר מעצמם: השגרה היא לא קלה עבור מפעילי סוללת יירוט הטילים פטריוט MIM104 המכונה בישראל גם בשם 'יהלום'. אחריות גדולה רובצת על כתפם מעצם הידיעה שחוסר ריכוז יכול להוביל חלילה לאסון גדול או פריצת מלחמה, זה דורש מהם תשומת לב מרובה ומחויבות כבדה.

חדר ההפעלה מחובר למכ'ם מיוחד שסורק את השמיים ומזין נתונים כל הזמן למסכי מחשב שנמצאים בחדר, עליהם אמורים כל הזמן להסתכל אלון ואיתי, צמד החיילים שמפעילים את עמדת היירוט.

'תשמע אחי, אני עוד רגע משתגע' אמר איתי, חברו למשמרת: 'יש מצב שתוכל להסתכל גם על המסך שלי? אני לא יודע מה איתך, אבל אני ממש עייף. אני חייב לישון כמה דקות. אחרת אני לא מסוגל להמשיך לתפקד...'

כמו שכל חבר טוב אחר היה עושה, אלון פרגן כמה דקות שינה לאיתי ולקח את הפיקוד על שני מסכי המחשב של סוללת היהלום אלא ששום דבר לא הכין אותו לקראת הבאות: בשעה שתיים שלושים וחמש בלילה החלה האזעקה של הסוללה לצפצף ונורות אדמות החלו להבהב, אלון ראה בבירור חדירה של גוף לא מוכר שנתגלה על המסך של איתי שמצדו הספיק כבר לקום בבהלה, לחטוף בבהילות את האוזניות ולצעוק לעבר אלון שהיה הבכיר מבניהם: 'נו אלון, תגיד כבר מה לעשות? לירות? להפיל אותו? מה עושים?'

אלון, שהיה בדרגת רב סרן ועבר כבר כמה אירועים כאלו בחייו ידע שאם ינהג בחיפזון הוא יוכל להוביל לטעות נוראה שתעלה למדינת ישראל מחיר כבד מאוד שיוכל חלילה לגבות גם חיי אדם ולכן החליט לנשום עמוק ורגע לפני שהוא פקד על איתי ללחוץ על הכפתור שמשגר את הטיל לעבר המטרה אמר לו בקול רגוע: 'חכה רגע, אל תעשה עדיין כלום!'.

בדיוק באותו רגע, הפציע קול במכשיר הקשר של הסוללה, זה היה קולו של אלוף משנה ירון, מפקד היחידה ששאל את אלון: 'קודקוד חמש שש חמש, האם זוהתה המטרה?'.

אלון קיבל את השאלה והשיב: 'קודקוד, כאן חמש שש חמש. טרם. חוזר, כאן חמש שש חמש. טרם בוצע זיהוי ודאי'.

בינתיים איתי, שלא הורגל במצבים כאלו בעבר, החל לאבד את העשתונות שלו ואמר בלחץ לאלון: 'המפקד, העצם זוהה אצלי כמטוס שמתקדם במהירות לכיוון חיפה. מבקש רשות להוריד אותו'.

ואילו אלון ממשיך בשלו, מסתכל קרוב יותר על המסך ואומר לאיתי: 'חכה, משהו כאן לא נראה לי'.

בעוד איתי מתחיל להזיע והאצבעות שלו מהדקות את הכפתור שלוחץ על השיגור נשמע שוב פעם והפעם בתקיפות יותר קולו של אלוף משנה ירון, מפקד זרוע התותחנים: 'קודקוד חמש שש חמש, עדכן מצב, רביעיית מטוסי 15F בדרך ליעד. אני חוזר, רביעיית מטוסי קרב 15F בדרך ליעד'.

אלון ידע שעליו לקבל החלטה בשניות הקרובות. רגע לפני שהוא יאשר את ההוראה הסופית לאיתי לפתוח באש הוא חייב להיות בטוח במאה אחוז שלא מדובר כאן במטוס אזרחי של מדינה ידידה. לפתע אלון שם לב בדבר שמשך את תשומת ליבו: שובל של עשן השתרך מאחורי המטוס: כלומר המטוס נפגע. בינתיים הגביר איתי את הלחץ וצעק לעבר אלון: 'המפקד, בפעם השלישית מבקש אישור לשגר!'.

כעת אלון החליט לפי תחושת הבטן שלו, מה עליו לעשות והוא פקד על איתי: 'חדל! אל תשגר! זה לא מטוס אויב! אני חוזר, חדל!'

כעבור שניות אחדות הופיע שוב בקשר קולו התקיף של אלוף משנה ירון שהפעם צעק בקשר: 'קודקוד חמש שש חמש, חדל! אני חוזר חדל! לפי הדיווחים שלנו מדובר במטוס רוסי עם ארבע מאות נוסעים שנכנס בטעות לישראל כשהמנוע שלו עולה באש! אני חוזר חדל!'.

כעת אלון ואיתי יכלו סוף סוף לנשום לרווחה. איתי הוריד את האוזניות ואמר לאלון: 'רק תגיד לי, איך ידעת? כל התרגול שלנו והמערכות, המכ'ם והמסכים הראו בברור שמתבצעת חדירה אווירית ואנחנו חייבים לשגר את הטיל. הצלת את המצב בהחלטה שלך. מדינת ישראל הייתה מסתבכת עכשיו בתקרית דיפלומטית חמורה אם היינו מפילים לרוסים את המטוס'

כעת אלון הוריד גם הוא את האוזניות ואמר לאיתי: 'מרוב הלחץ שכחת כנראה את הכלל החשוב ביותר שלנו - תמיד תקשיב קודם כל לשכל הבריא שלך ולתחושת הבטן. וזה בעצם היתרון היחיד שיש לנו בני האדם על פני המכונות...'

*

הרבה פעמים בחיים אנחנו זונחים את השכל הישר שלנו לטובת הטכנולוגיה: זה יכול להיות דרך הוויז שמחליט בשבילנו לאן ואיך להגיע, או דרך הסמארטפון המכשיר 'החכם' שמנהל לנו את החיים. טוב שלפחות מידי פעם נזכור שבשורה התחתונה, הקב'ה העניק לנו מתנה נפלאה בדמות תחושות בטן ושכל ישר ועלינו לא לאבד את היכולת להשתמש בהם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר