המזימה שנכשלה

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

המזימה שנכשלה - אריק סגל

החשש הגדול שנראה על פניהם של תושביה היהודיים של העיירה זלוטניק היה מוחשי. שבוע לפני חג הפסח, נמצא בשדה כותנה השייך לאחד מיהודי העיירה ילד נוצרי הרוג. היהודי שנקרא שמעון העסיק עובדים נוצרים, שכמה מהם העידו שראו את שמעון יחד עם שלשה יהודים נוספים תופסים את הילד ולוקחים אותו לבקתה שבקצה שדה הכותנה, לאחר ששחטו אותו שמעון וחבריו טעמו מהדם שנשאר על הסכין, החלו לשיר ולזמר ואף התכנסו בבית המרזח המקומי לחגוג את המאורע.

העובדה שגופתו של הילד נמצאה בשדה של שמעון ולא הוחבאה, לא סייעה להרגיע את הרוחות. הכומר שלא חדל מלהסית שלהב את ההמונים הנבערים לעשות שפטים ביהודים. ורק בקושי רב הצליח מושל זלוטניק לעצור בעדם, הוא הורה להוביל את שמעון ואת שלשת היהודים החשודים לבית האסורים עד לפתיחת המשפט. קהילת היהודים הקטנה בזלוטניק הכריזה על שלשה ימי צום ותפילה כדי שהצדק יצא לאור. ביום המשפט הופיע המושל בלוויית השופט המקומי, כשהוא מורה להכניס את ארבעת החשודים לאולם בית המשפט. כניסתם של האסירים לוותה בצרחות, קריאות גנאי והשלכת קליפות ורק לאחר זמן רב הצליחו סדרני בית המשפט להשקיט את הרוחות.

השופט ביקש לשמוע את העדויות ואלו נמסרו בפרוטרוט ובבהירות. למרות שאלותיו הקשות של השופט, נותרו העדויות איתנות ויציבות. ניכר היה כי הפעם עמלו שונאי ישראל היטב על ההצגה המזוויעה שביימו. כאשר הגיע תורם של הנאשמים להציג את עמדתם, התרומם רב הקהילה וביקש את רשות הדיבור. השופט שכיבד את הרב נאות לאפשר לו לדבר. 'הייתי מבקש לחקור את כל הנוגים לדבר, אבל אני רוצה להתכונן לכך – הייתי שמח אם נוכל לעשות זאת מחר' ביקש הרב, השופט הנהן בהבנה וקבע את המשפט למחרת באותה שעה.

הכומר, נפגש בחשאי שוב עם העדים וחזר איתם בשנית על העדות כשהוא בוחן כל פרצה דרכה עשוי רב היהודים לחדור. היהודים מצידם חזרו לבית הכנסת להתפלל, והרב ביצע שתי פעולות לפני שפנה לבית המדרש. הוא ביקש משמש בית הדין להזמין אליו את בעל בית המרזח היהודי שם חגגו היהודים החשודים לאחר שחיטת הילד כביכול, כשהגיע אליו היהודי התעניין הרב על עובדיו במקום. היהודי סיפר לרב כי מלבד בני משפחתו הוא מעסיק גם נער נוצרי צעיר בשם אלדון שאחראי על הגשת האוכל והמשקאות לסועדים. הרב הודה ליהודי וביקש משמש בית הדין לדאוג שפתק שכתב יגיע לידי אלדון – הנער הנוצרי שעובד בבית המרזח – אולם בתנאי שלא ידע מי הוא שולח הפתק. שמש בית הדין, גייס נער נוצרי אחר והלה העביר לאלדון את מכתבו של הרב מבלי להסגיר את שם השולח.

ומה היה כתוב במכתב של הרב? שלש שורות בלבד: 'שלום אלדון, מכתב זה מופנה אליך מכומר העיירה, אם תתבקש להעיד במשפט מה הזמינו היהודים לאכול ביום שלישי בשבוע שעבר, ספר כי הם הזמינו יין שרף ושתו 'חלודניק' - מרק פולני מוכר'.

עם בוקר התחדש המשפט והכומר והעדים נראו בטוחים מתמיד. השופט העניק לרב את זכות הדיבור והרב פנה לעדים ושאל אותם שוב האם הם משוכנעים שלאחר השחיטה של הילד אכן הם טעמו מן הדם, פצחו בזמר וחגגו את האירוע בבית המרזח המקומי. העדים השיבו בחיוב, אלא שהרב הכריז שהוא רוצה לקרא לאנשים מבית המרזח שיעידו שאכן כך ארע. הכומר נזעק ממקומו והזכיר לשופט כי בעל בית המרזח הוא יהודי ועל כן עדותו משוחדת, אך הרב הרגיע אותו ואמר כי הוא מבקש להזמין את הנער הנוצרי שעובד במקום. הכומר נרגע, ולעצמו אמר כי הנער לא יוכל להזיק. בטחונו גדל כאשר הנער השיב בפרוטרוט על שאלות הרב ותיאר מה שתו הנאשמים ומה הזמינו לאכול. הרב ביקש מהנער לחזור שוב על האוכל שהזמינו החשודים והלה השיב בביטחון כי הם הזמינו את המרק הפולני 'חלודניק'. 'האם אתה משוכנע בכך?' שאל הרב שוב, 'בהחלט' השיב הנער. השופט נראה היה קצר רוח, והכומר התפרץ שוב ואמר: 'חלודניק זה מרק מוכר שכולם שותים, אי אפשר להתבלבל בזה, מדוע הרב מציק לנער?'

הרב הרים את ידו וביקש לומר דבר מה נוסף: 'האם אתם יודעים ממה עשוי חלודניק?' השופט הנהנן בראשו ואמר: 'בוודאי, חלודניק מכינים מסלק וחלב חמוץ...' הרב פנה לעדים ולכומר ואמר: 'אתם טוענים שהנאשמים טעמו ממה שנותר על הסכין לאחר השחיטה, כלומר שהם הפכו לבשריים, כיצד ייתכן שהם אכלו אחר כך חלב? הלא לפי הדת היהודית הדבר אסור בתכלית האיסור?!'

פניו של הכומר הסמיקו והוא הבין שטרפו נשמט מידיו. הוא החל לשאוג לעבר השופט כי מדובר בסך הכול בעדות של נער טיפש וחסר בינה ולכן אין לסמוך על דבריו לאור דברי העדים המכובדים, אלא שאז התפרץ הנער חמום המזג לעבר הכומר וצווח: 'אני שוטה ואוויל?! אתה שלחת לי פתק אתמול וביקשת שאומר בעדות שהם אכלו חלודניק, ועכשיו אתה מאשים אותי בזה?!' הכומר ההמום לא ידע את נפשו והשופט מיהר לסיים את המשפט ולשחרר את החשודים בחזרה לביתם...

***

חכמתם של הרבנים היהודים הצילה לא פעם את בני קהילתם ממזימות שונאי ישראל, רק שיש לזכור שלא דיי רק בפקחות ובתבונה אלא מעבר לכול פועלת התפילה - בפרשת השבוע התפלל משה רבנו חמש מאות וחמש עשרה תפילות כדי להיכנס לארץ ישראל ומסבירים חז'ל שאילולי גזירתו של הקב'ה, היה משה מוסיף להתפלל ואף היה נענה, כיוון שתפילה לעולם לא שבה ריקם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר