הָרוֹכֵב הַגַּאַוְתָן

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

הָרוֹכֵב הַגַּאַוְתָן - שמחה פשיטיק

שְׁלֹשֶׁת הַסּוּסִים עָמְדוּ בְּשׁוּרָה רָחְבִּית, זֶה לְצַד זֶה. הָיוּ שָׁם סוּס אֶחָד חוּם בָּהִיר, הַשֵּׁנִי שָׁחֹר כְּפֶחָם, וְהַשְּׁלִישִׁי לָבָן כְּחָלָב, נָקִי וּמְצֻחְצָח, גָּבוֹהַּ וּמַרְשִׁים. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁכֻּלָּם הָיוּ סוּסֵי מֵרוֹץ מְיֻמָּנִים וּמְהִירִים מְאֹד. עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים יָשְׁבוּ הָרוֹכְבִים, עוֹטִים בְּגָדִים עָבִים וּמְגִּנִּים, לְמִקְרֵה חֵרוּם. הָאוֹת נִתַּן, וְהַסּוּסִים פָּתְחוּ בִּדְהָרָה, כְּשֶׁרוֹכְבֵיהֶם אוֹחֲזִים הֵיטֵב בַּמּוֹשְׁכוֹת, וּמְכַוְּנִים אוֹתָם בְּיָד בּוֹטַחַת.

מֵאָחוֹר נִשְׁאַר הַסּוּס הַלָּבָן. הוּא הָיָה נָאֶה, וְכָךְ גַּם הָרוֹכֵב שֶׁעָלָיו. הַשְּׁנַיִם לֹא זָזוּ מִמְקוֹמָם. הֵם עָמְדוּ שָׁם, בְּשׁוּרַת הַפְּתִיחָה שֶׁל הַמֵּרוֹץ בְּחֹסֶר תְּזוּזָה. דַּקָּה תְּמִימָה הִמְתִּין הָרוֹכֵב בִּמְקוֹמוֹ, וְרַק לְאַחַר שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת תָּפַס בַּמּוֹשְׁכוֹת וְהִזְנִיק אֶת הַסּוּס הָאַבִּיר שֶׁלּוֹ קָדִימָה. הַסּוּס, כְּמוֹ נוֹרָה מִמְּקוֹמוֹ כְּאֶבֶן קֶלַע, דָּהַר בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה, מַעֲלֶה עַנְנֵי חוֹל וְאָבָק סְבִיבוֹ. אַט אַט הוּא הִדְבִּיק אֶת הַקֶּצֶב שֶׁל הַסּוּסִים הָאֲחֵרִים, לְקוֹל תְּרוּעַת הַהֲמוֹנִים שֶׁצָּפוּ בַּמַּחֲזֶה מְרֻתָּקִים.

כַּעֲבֹר מִסְפַּר דַּקּוֹת שֶׁל דְּהִירָה, נִצְפּוּ שְׁנֵי הָרוֹכְבִים בָּאֹפֶק. הָרוֹכֵב הַמְאַחֵר, שֶׁקָּלַט אֶת הַמַּרְאֶה, קִבֵּל זְרִיקַת עִדּוּד וְהִמְרִיץ אֶת סוּסוֹ הַלָּבָן לִדְהֹר בְּיֶתֶר מְהִירוּת. בַּחֲלֹף עוֹד דַּקָּתַיִם כְּבָר הָיוּ הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ צְמוּדִים לְיֶתֶר הַמִּתְחָרִים. הָרוֹכֵב הֵעִיף מַבָּט מִתְנַשֵּׂא לְעֵבֶר חֲבֵרָיו, וְעָקַף אוֹתָם בִּמְשִׁיכַת מוֹשְׁכוֹת אֵיתָנָה, מַשְׁאִיר אֶת שְׁנֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּעֲנַן הַחוֹל שֶׁהוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו...

כְּשֶׁהִגִּיעַ רִאשׁוֹן לְקַו הַמֵּרוֹץ, נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת צָהֳלָה מִקֶּרֶב הַקָּהָל. הַנּוֹכְחִים קָמוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, מָחֲאוּ כַּפַּיִם, שָׁרְקוּ, שָׁאֲגוּ, וְכִמְעַט פָּרְצוּ אֶת הַגְּדֵרוֹת כְּדֵי לָגֶשֶׁת אֶל הָרוֹכֵב הַמְנַצֵּחַ וּלְחַבֵּק אוֹתוֹ. לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ כִּמְנַצֵּחַ – וְאוּלַי דַּוְקָא מִפְּנֵי כָּךְ – הַהִתְפַּעֲלוּת וְהַהַעֲרָצָה שֶׁלָּהֶם אֵלָיו הָיוּ גְּדוֹלוֹת.

הָיָה זֶה מַחֲזֶה מַדְהִים, שֶׁאִישׁ מִקֶּרֶב הַצּוֹפִים לֹא רָצָה לְהַפְסִיד. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה גֶּ'סְטִין – הָרוֹכֵב הַמְנַצֵּחַ – עוֹלֶה לַמֵּרוֹץ, יָדְעוּ כֻּלָּם כִּי יִהְיֶה מְעַנְיֵן לִצְפּוֹת בּוֹ. הוּא הָיָה נוֹהֵג לְהִשָּׁאֵר עַל קַו הַהַתְחָלָה דַּקָּה שְׁלֵמָה לְאַחַר תְּחִלַּת הַמֵּרוֹץ, וּלְאַחַר מִכֵּן, לַמְרוֹת הָעִכּוּב שֶׁלּוֹ, הָיָה מַשִּׂיג אֶת יֶתֶר הַמִּתְחָרִים וּמַגִּיעַ רִאשׁוֹן לְקַו הַסִּיּוּם.

הָרוֹכְבִים הָאֲחֵרִים הָיוּ מְתֻסְכָּלִים, אַךְ יוֹתֵר מִכָּךְ הִרְגִּישׁוּ פְּגוּעִים. 'מֵילָא שֶׁהוּא מְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ בַּתַּחֲרֻיּוֹת', אָמְרוּ הָאֶחָד לַשֵּׁנִי. 'זוֹ תַּחֲרוּת, וְכָךְ הַדְּבָרִים פּוֹעֲלִים, מִי שֶׁמְּיֻמָּן וְיֵשׁ לוֹ סוּס מָהִיר יוֹתֵר, הוּא הַמְנַצֵּחַ. אֲבָל הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מְחַכֶּה דַּקָּה שְׁלֵמָה עַד שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים, וְאָז הוּא מַתְחִיל בַּמֵּרוֹץ, מוֹצִיאָה אוֹתָנוּ מִדַּעְתֵּנוּ!' רוֹבֶּרְט, שֶׁבֶּעָבָר הָיָה הָרוֹכֵב מִסְפָּר אֶחָד, הוֹסִיף: 'וְהַמַּבָּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַפָּנִים כְּשֶׁהוּא עוֹקֵף אוֹתָנוּ... אִם גַּאֲוָה הָיְתָה חִצִּים, הָיִיתִי מְחוֹרָר מִזְּמַן...'

מְאַרְגֵּן הַתַּחֲרוּת שָׁמַע אֶת הַתְּלוּנוֹת, וְהִבְטִיחַ לַעֲשֹוֹת מַשֶּׁהוּ בַּנִּדּוֹן. אֶל הַתַּחֲרוּת הַבָּאָה הִגִּיעוּ הַמִּתְחָרִים נִרְגָּשִׁים וּמְתוּחִים. בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן הִתְיַצְּבוּ הָרוֹכְבִים בְּקַו הַזִּנּוּק, כְּשֶׁגַּם גֶּ'סְטִין מִתְיַצֵּב בִּמְקוֹמוֹ. שְׁרִיקָה נִשְׁמְעָה, מְסַמֶּנֶת אֶת תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַמֵּרוֹץ, וְהָרוֹכְבִים פָּתְחוּ בִּדְהִירָה אֶל עֵבֶר הָאֹפֶק. כַּעֲבֹר מַחֲצִית הַדַּקָּה הֵם הִתְרַחֲקוּ וְנֶעֶלְמוּ מִן הָעַיִן.

דַּקָּה שְׁלֵמָה עוֹבֶרֶת, שֶׁבָּהּ עוֹמֵד גֶּ'סְטִין בִּמְקוֹמוֹ, וְסוּסוֹ לֹא נָע וְלֹא זָע. הוּא מֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ, וּבְדִיּוּק שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת לְאַחַר תְּחִלַּת הַמֵּרוֹץ הוּא מוֹשֵׁךְ בִּרְצוּעוֹת הַסּוּס וּמְזַנֵּק עִמּוֹ קָדִימָה. בִּמְהִירוּת שֶׁל מְטוֹס קְרָב הוּא גּוֹמֵעַ אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁהִסְפִּיקוּ חֲבֵרָיו לַעֲשׂוֹת בַּדַּקָּה שֶׁהִמְתִּין, וּלְאַחַר רְכִיבָה טְרוּפָה הוּא מַשִּׂיג אוֹתָם.

כְּשֶׁהוּא עוֹקֵף אֶת הַמִּתְחָרִים הָאֲחֵרִים, מַעֲנִיק לָהֶם גֶּ'סְטִין אוֹתוֹ מַבָּט מְזַלְזֵל, מִתְנַשֵּׂא, גַּאַוְתָנִי. הָרוֹכְבִים הָאֲחֵרִים מְסִיטִים אֶת מַבָּטָם וְחוֹזְרִים לְהַבִּיט בְּמַסְלוּל הַמֵּרוֹצִים. הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁלִּפְנֵיהֶם מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר גֶּ'סְטִין הַנָּפוּחַ מִגַּאֲוָה. אִם לֹא יִתְמַקְּדוּ בַּמֶּה שֶׁעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת – יַפְסִידוּ אֶת הַמֵּרוֹץ בְּוַדָּאוּת.

כְּשֶׁגֶּ'סְטִין מַגִּיעַ לְקַו הַסִּיּוּם, רִאשׁוֹן כַּמּוּבָן, הוּא קוֹפֵץ מִסּוּסוֹ וּמְצַפֶּה לְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת גְּבִיעַ הַזָּהָב שֶׁל הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן. אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ הַשּׁוֹפֵט אֵינוֹ מְמַהֵר לָתֵת לוֹ אוֹתוֹ. 'מָה קוֹרֶה?' לֹא מֵבִין גֶּ'סְטִין. הַשּׁוֹפֵט מַבִּיט בּוֹ וְעֵינָיו יוֹקְדוֹת: 'מַה שֶּׁקּוֹרֶה הוּא שֶׁלֹּא נִצַּחְתָּ בַּתַּחֲרוּת'. גֶּ'סְטִין מֻפְתָּע: 'מָה?! לָמָּה?' מֵעוֹדוֹ לֹא הִפְסִיד בְּתַחֲרֻיּוֹת רְכִיבָה. 'בּוֹא אִתִּי, גֶּ'סְטִין', אוֹמֵר הַשּׁוֹפֵט. הֵם רוֹכְבִים שְׁנֵיהֶם עַל הַמַּסְלוּל, עַד שֶׁהַשּׁוֹפֵט נֶעְצַר לְיַד שֶׁלֶט. 'תִּקְרָא מַה שֶּׁכָּתוּב', הוּא אוֹמֵר לְגֶ'סְטִין. 'ווּאַוּ! פִסְפַסְתִּי אֶת הַשֶּׁלֶט מֵרֹב מְהִירוּת!' נֶחֱרַד גֶּ'סְטִין וּמַתְחִיל לִקְרֹא בְּקוֹל: 'רוֹכְבִים יְקָרִים! מִכָּאן וָאֵילַךְ הַתַּחֲרוּת תִּהְיֶה מִי מֵהַסּוּסִים מַגִּיעַ אַחֲרוֹן לְקַו הַסִּיּוּם. לָכֵן, רְדוּ מִן הַסּוּסִים וְהַחֲלִיפוּ אוֹתָם עִם חַבְרֵיכֶם. יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְהָבִיא אֶת סוּסוֹ שֶׁל חֲבֵרְכֶם רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁהַסּוּס שֶׁלָּכֶם יָבוֹא אַחֲרוֹן'. הַשּׁוֹפֵט מְחַיֵּךְ: 'נוּ, גֶּ'סְטִין. הַסּוּס שֶׁלְּךָ הִגִּיעַ רִאשׁוֹן. זֶה יָפֶה, אֲבָל לֹא נִצַּחְתָּ...'

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר