הזיכרון של אותו יום, צרוב במעמקי נשמתי ולא אשכח אותו כל חיי. באחד מימי החופש הגדול, יצאתי עם אבא ואחי הגדול לצפון לטיול התרעננות עם אטרקציות ושחייה בכנרת. הנסיעה עברה בהתלהבות והאווירה הייתה טובה מאוד, כשעצרנו בדרך להתרעננות ראיתי בחנות משקפת עם שנורקל ביקשתי מאבא שיקנה אותה והוא אכן רכש לי אותה. שמחתי על המשקפת וחיכיתי בציפייה שנגיע כבר לכנרת.
החום הטברייני שהכה בנו בשעה שנכנסנו אל העיר לא הפחית מעוצמת החוויה. מצאנו חניה קרובה ודקות ספורות לאחר מכן כבר הייתי על שפת הכנרת והמשקפת והשנורקל נכנסו לפעולה, אחי שהיה לידי הזהיר אותי. "נכון שאתה יודע לשחות, אבל הכנרת לא כזאת תמימה אז אל תתרחק ממני!". אבא עמד מטרים ספורים מאיתנו והסתכל עלינו בסיפוק.
זה קרה בפתע פתאום, בעודי שוחה בתוך המים מרוצה עד הגג מקניית המשקפת הרגשתי רוח שגרמה לגלים חזקים. רציתי לחזור לחוף ללא הצלחה, לא הרגשתי את הקרקעית וכשניסיתי לחתור אל החוף בבהלה השנורקל הנחמד הפך לי לרועץ כשהמים נכנסים דרכו היישר לתוכי. אני רק זוכר את עצמי משתולל במים וזהו… כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על אלונקה בדרך לבית חולים. אבא חיבק אותי והסביר לי שבמהלך החתירה נלחצתי וטבעתי.
עברתי סדרת בדיקות וברוך השם הכול היה תקין. אבל מאז אותו אירוע נתקפתי בפחדים ובחלומות שחזרו על עצמם שלא נתנו לי מנוחה. הוריי שדאגו לי ממש לקחו אותי לטיפול פסיכולוגי בטראומה, שמעתי את המטפל אומר להם שאלו תסמינים נורמטיביים ושניתן לטפל בהם בהצלחה.
המטפל הזמין אותי לחדר שאל לשמי והגיש לי כוס מים, הוא ביקש ממני לספר על היום שבו התרחש האירוע, לתאר את הזמן מהרגע שפקחתי עיניים בבוקר ועד לרגע שהרגשתי בבעיה. לאחר מכן, הוא הביא לי שני צבעים אדום וירוק והציע שבכל פעם שקשה לי לדבר ארים את הצבע האדום, ומתי שארגיש בטוח לדבר ארים את הצבע הירוק.
הצבעים המונחים על השולחן, העניקו לי ביטחון לדבר רק על מה שבא לי וזה עזר לי להיפתח ולספר על אותו בוקר. אבל ככל שהתקרבנו בציר הזמן אל רגעי הטביעה השתמשתי יותר ויותר בצבע האדום. הרגשתי כיצד הלב שלי דופק חזק. המטפל ששם לב אליי למתח וללחץ שלי, וביקש שנחזור שוב לחוויות הנחמדות שבתחילת היום. כך זה חזר על עצמו מספר פעמים, עד שבכל פעם העזתי לספר פרטים נוספים שהיו בסמיכות לאירוע. לאחר מכן, נפגשנו עוד כמה פעמים עד שהרגשתי בטוח לדבר על רגעי הטביעה המפחידים ולהיזכר בכל פרט.
המטפל הסביר לי שכל החוויות שלנו נקלטות במוח – כמו תמונות וסרטונים וכאשר עולות לנו חוויות לא טובות, מרכז הרגש גורם להם לצוף שוב ושוב ללא התראה. בכדי שנדע שהם קיימים ונדרשת עבורם התייחסות נכונה. הטיפול שעברתי עזר לי להציב גבולות לחוויה המלחיצה. ולהפתעתי ככל שנגענו בזיכרונות המפחידים הם החלו להירגע למרבה הפלא.
לאחר מספר טיפולים כבר לא היו לי חלומות רעים והחיים שלי שבו למסלולם. אמנם אני יותר זהיר היום בכל מה שקשור לים ובריכה ואותו אירוע לא נשכח ממני. אבל זה לא מונע ממני ללכת ולשחות מידיי פעם ואפילו לנסוע שוב לכנרת, עדיין אני לא מסוגל להיכנס לתוכה אבל יכול היום לשבת על שפת החוף בלי לחצים וחרדות.
