"הוד מלכותך", פתח השר האחראי על הכספים בממלכה וקד לפני המלך: "יש בפי בשורה שאינה ממש טובה". המלך הנהן בראשו בפנים רציניות. "מהי הבשורה?"
"הממלכה בגירעון כספי קשה במיוחד", אמר השר האחראי על הכספים במילים מדודות. "הקופה הולכת ומתרוקנת במהירות, בלי כל קשר להוצאות השוטפות של הממלכה. חייבים להביא את העניין לדיון בין כל השרים ולראות היכן ניתן לקצץ בתקציבים". השר פלט שיעול קצר. "ותמיד קיימת האפשרות של העלאת המיסים". הוא השתתק באחת, ממתין לראות כיצד מילותיו השפיעו על המלך.
המלך ניענע בראשו באי שביעות רצון. "הדברים שאתה אומר לא נשמעים לי הגיוניים". הוא רכן מעט קדימה, מבטו נעוץ בפניו של השר האחראי על הכספים בממלכתו. "לפי הנתונים שבידי, אין סיבה שייווצר גירעון. קופת הממלכה אמורה להיות מלאה". המלך הציג בפני השר את הנתונים, כשהוא מחשב אותם יחד איתו פעם נוספת.
"המלך צודק", השר הנהן בהסכמה. "אם כך, מה עושים?"
"צריך להציב שמירה על החדרים שבהם אנו שומרים על הכספים שלנו. לא הגיוני שהכסף נעלם משם לבד, הרי אין לו רגליים. הלא כן?"
השר הסכים עם דבריו של המלך. "ממש עכשיו אלך להפקיד על החדרים את אנשיי הנאמנים ביותר. הם ישגיחו יותר מתמיד וישימו לב לכל אדם חשוד ושאינו צריך להסתובב באזור של החדרים הללו".
"מעולה", המלך היה מרוצה, ועיניו עקבו אחר השר הממהר לכיוון היציאה. "רק רגע!" עצר את השר לפני שיצא מפתח הדלת. "כשאתה מוצא את האחראי למעשים הללו, אל תיגע בו לרעה. בוא אליי מייד, ואני כבר אורה לך מה לעשות". השר הנהן בראשו ויצא בפסיעות מזורזות מטרקלינו של המלך.
עשר דקות לאחר מכן היו אנשי האוצר מכונסים בחדר גדול ומרווח. השר תפס את מקומו מול אנשיו והחל לדבר: "קופת הממלכה בגירעון", הוא התחיל מהסוף. אנשיו החליפו מבטים מבוהלים ומתפלאים. "אך לא מהסיבה שעליה אתם חושבים". השר המשיך. "כנראה יש מישהו, או אפילו כמה אנשים בארמון הזה, שמעיזים למעול ברכוש הממלכה!" השר העלה את טון דיבורו בדרמטיות. "עליכם להיות ערניים החל מהמשמרת הקרובה. כל אחד שנראה לכם חשוד, עצרו אותו והזעיקו אותי. מובן?" כולם הנהנו בהסכמה. "מובן!"
השעות חלפו באיטיות, והזקיף שעמד בפתח המסדרון, קרא בלחש לחברו. "אני רואה תזוזה שם". הזקיף צמצם את עיניו וריכז את מבטו, בעוד שותפו למשמרת ניסה לזהות את הדמות. "נעצור אותו?"
"לא", קבע הזקיף השני. "נחכה לראות מה הוא עושה. אולי נתפוס אותו בשעת פעולה". הוא חכך את ידיו. הוא היה בטוח שבמשמרת שלו ייתפס הגנב! שני הזקיפים עמדו בלא נוע, עוקבים במבטם אחר הדמות הקטנה המתקרבת אל דלת חדר הכספים, נוגעת בידית.
"עצור!" הם קראו ביחד, קולם מתגלגל במסדרון הארוך. הדמות ניתרה על מקומה, אבל שני הזקיפים עטו עליה והפילו אותה על הרצפה. "תפסנו אותך!" הם הביטו בתיעוב על הדמות שהתגלתה כמשרת צעיר. "אתה גונב את הכסף מקופת המדינה, אה?!" הם לא המתינו לתשובה והזעיקו במהירות את השר האחראי עליהם. "מצאנו אותו!" הודיעו בקול חגיגי.
"אני מגיע", השר הודיע והופיע במקום דקות מספר לאחר מכן, מעיף במשרת מבט מהיר.
"איך קוראים לך?" הוא בירר בקול קשוח. קולו של המשרת רעד. "מריאן דל". השר לא חנן אותו במבט נוסף. "תשגיחו עליו כמה דקות. אני הולך למלך", הודיע והסתלק מהמקום.
"אדוני המלך?" השר נכנס לחדרו של המלך במהירות. "תפסנו את הגנב!" המלך הביט בו בעניין ושאל: "מי הוא, אחד המשרתים?""אכן, המלך. שמו מריאן דל". השר כחכח, לחייו סמוקות. "אני מבקש את האישור להעניש את הפושע". אבל המלך עצר את השר. "עדיין לא, תביא אותו לכאן בבקשה!"
"את מי להביא? את המשרת הגנב? לראות את המלך?" שאל השר הנדהם. "אני רוצה לדבר איתו", אמר המלך בלי לייחס חשיבות לדבריו. השר יצא במהירות, חוזר כעבור דקות אחדות עם המשרת, מושפל מבט וחיוור.
"מה השם שלך?" שאל המלך בקשיחות. "מריאן דל". קולו של המשרת היה נמוך. "הבט בי כאשר אתה מדבר", המלך הורה, מביט אל תוך עיניו של המשרת הנבוך. "אני מבין שזו הפעם הראשונה שבה אתה נתפס על מעשה שכזה…"
"אכן, הוד מלכותך!" השיב המשרת ברעד. "ואני בטוח שזו תהיה גם הפעם האחרונה שבה תמעל בכספי אחרים. אני לא אעניש אותך הפעם, אך שתדע, שאם דבר מעין זה יקרה פעם אחת נוספת, תשלם על כך בראשך!" המשרת הביט במלך בתדהמה. "תודה, אדוני המלך!" אמר בחולשה.
המלך הנהן קלושות וסימן למשרתיו להוציא את המשרת החוצה.
השר הביט במתרחש בתדהמה, והמלך חייך לעברו והסביר: "הדבר הקל ביותר זה להעניש. הכי פשוט להוקיע את הבוגד למען ידעו וייראו. אבל בעצם האזהרה שלי אני נותן הזדמנות לשפר את הדרך. אני מוכיח שאני יודע מה מתרחש בשטח, אני מזהיר ורק לאחר מכן מעניש, וזאת עוצמתו של המלך. לא בהענשה, שזה הדבר הקל ביותר. אלא באזהרה ורק בזמן הנכון לתת את העונש המתאים".
פרשת תזריע עוסקת בענייני “נגעים”. הכלל הוא ששום דבר לא קורה סתם, ולכל דבר שלילי שמגיע לאדם יש סיבה שמבקשת תיקון רוחני. התנהגות שלילית מביאה בסופו של דבר תוצאה שלילית. אך הקב”ה ברחמיו לא ממהר להביא על האדם את התוצאה, אלא נותן לו את ההזדמנות ללמוד ולתקן את דרכיו. ולכן אנו מוצאים בפרשה כמה סוגי נגעים, תחילה מגיע הנגע בקירות הבית של האדם, אם הוא לא הפיק את הלקח, ולא תיקן את דרכיו יופיעו הנגעים על בגדיו, ואם גם זה לא עוזר, גופו ייפגע. כל הדרך בחמלה וברחמים כדי לתקן את השורש הבעייתי.
