איש רעב מאוד הגיע למקום שלא האיר לו פנים, האנשים לא היו נחמדים ולא רצו לעזור לו.
אמר להם האיש: אם לא תעזרו לי, אכין בעצמי את מרק המסמרים המשובח שלי, ואוכל אותו לבדי.
אנשי המקום הסתקרנו מאוד ורצו לדעת איך מכינים מרק מסמרים.
הוציא האיש כמה מסמרים מתרמילו, וביקש סיר גדול וכמה גזרי עצים. כמה אנשים התנדבו למשימה.
אחרי שהסיר הונח על האש, הניח האיש את המסמרים בתוך הסיר ואמר: "אם אנחנו רוצים שהמרק יהיה ממש משובח, אפשר להוסיף קצת בצל…"
עוד כמה אנשים התנדבו והביאו בצלים.
"ואם אנחנו רוצים עוד קצת טעם מיוחד למרק המסמרים, כדאי להוסיף קצת שום, ואולי כמה גזרים ובטטות גדולות".
גם אלה הגיעו חיש מהר.
"ואם אתם רוצים לטעום את הגרסה הממש משודרגת של מרק המסמרים, יהיה כדאי להביא קצת פטרוזיליה, כוסברה, שמיר וסלרי…"
לא חלפו דקות ארוכות והסיר היה מלא בכל טוב שכל אחד מהנוכחים הביא.
המרק יצא כמובן משובח מאוד. המסמרים לא הפריעו…
*
גם פרשה זו כקודמותיה עוסקת בסיפור הקמת המשכן במדבר סיני. והיא מתארת בהרחבה את סך התרומות שהביאו יחד כל בני ישראל לצורך בניית המשכן, כשכל אחד תורם משהו אחר כפי כוחו ויכולותיו.
לכאורה נשאל, מדוע התורה טורחת לפרט לנו את כל תרומות ישראל, הרי העיקר הוא שהמשימה הושלמה בהצלחה והמשכן הוקם. מה תורמת לנו הידיעה הזו של כל התרומות?
*
אלא שסוד ה"משכן" הוא סוד ה"ביחד". המשכן כשלעצמו הוא בוודאי עניין חשוב ומהותי. אבל עוד יותר חשוב מזה זה להבין איך מקימים משכן להשראת שכינה.
וכדי שהתוצאה של המשכן אכן תהיה תוצאה טובה ומבורכת ותשפיע את ההשפעה הטובה שהיא אמורה להשפיע על העם כולו זה חייב להיבנות "ביחד", מנדבת הלב וּמֵחָכְמַת הלב של העם כולו.
משה רבינו לא הטיל "מס" על בני ישראל, הוא גם לא קבע סכום מוגדר לתרומה. אלא כל אחד הביא ממה שהיה לו, וכמה שהיה מסוגל להביא. ומכל התרומות ביחד נבנה המשכן.
*
לכל אחד מאיתנו יש יתרון יחסי. יכולת מיוחדת או כשרון ייחודי. כל אחד הוא מיוחד בדרכו שלו, אין אדם שזהה לחברו. כדי שנוכל להתקיים במציאות טובה ומיטיבה אנחנו נדרשים לתת מקום לכל אחד להביא את האור שלו ואת הברכה שלו ולהביע את הקול המיוחד שלו במציאות. וכל זאת מבלי לדרוס את האחר ומבלי לזלזל במתנות של אף אדם.
וכאשר כל אחד מאיתנו ישכיל לשתף את כולם עם המתנות המיוחדות שקיבל, להעניק לכולם מהכוחות והיכולות שלו לטובת כולם, המציאות תהפוך להיות מציאות מבורכת ומאירה באור ה"ביחד".
ושם נמצאת השראת השכינה, הגילוי של אור ה"אחד" שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו. וכל האורות הקטנים מצטרפים מכוח האהבה לאור אחד גדול.
