רבי ישראל מסלנט עמד על בימת בית הכנסת ודרש דברים נלהבים על מידת האמונה והביטחון. הוא עודד את השומעים להניח את ביטחונם על הבורא ולדעת כי הוא ימלא כל צרכם.
"כשאדם בוטח בבורא", אמר רבי ישראל, "עליו לדעת שהכול אפשרי".
לאחר הדרשה הנלהבת ניגש אליו אחד השומעים ושאל: "רבי, אם אקנה כרטיס הגרלה מתוך ביטחון מלא בהקב"ה שאזכה, האם בטוח שאזכה?"
רבי ישראל השיב לו כי אם אכן יהיה לו ביטחון מלא ומוחלט הוא יזכה.
הלך האיש ורכש כרטיס הגרלה על הפרס הגדול של 100,000 רובל, והראה לרבי ישראל את הכרטיס, לאות כי הוא הפנים את השיעור.
שאל אותו רבי ישראל: "האם תסכים למכור לי את הכרטיס תמורת 50,000 רובל במזומן?"
האיש התלהב מהרעיון שיקבל סכום כל כך גדול במזומן ואמר: "ודאי שאסכים, רבי".
אמר לו רבי ישראל: "אם כך, אתה לא תזכה בהגרלה. כי אם היית באמת בוטח בהקב"ה שתזכה בפרס הגדול בעוד שבועיים, לא היית מוכר את הכרטיס בחצי מהסכום…"
ה"אמונה" היא דבר שדורש אימון מתמיד, לחזק כל הזמן את האמונה, ולמשוך את עצמנו כלפי מעלה, למקום שעדיין אינו יושב אצלנו באופן ודאי, אבל יש לנו תחושה פנימית עמוקה לגבי האמת שבה. וככל שאנחנו מתאמנים על האמונה, ככה היא הולכת והופכת ל"אמת" פנימית איתנה.
ה"ביטחון" הוא בעצם ההוצאה לפועל של האמונה שלנו. המבחן בשטח האם אנחנו אכן נותנים תוקף לאמת כפי שהיא באה לידי ביטוי באמונה שלנו.
לדוגמה: אדם אומר שהוא מאמין שהקב"ה עושה את הכול, אבל כשמישהו פוגע בו הוא יוצא נגדו, נלחם בו ושונא אותו, זה אומר שאין לו באמת "ביטחון" בהקב"ה.
פרשת בשלח היא פרשה שכל כולה אמונה וביטחון. בתחילה סיפור קריעת ים סוף, שבו בני ישראל נדרשים לבטוח בה' ולהיכנס אל הים, וכמו שנאמר אחר כך: "ויאמינו בה'". עניין ה"מן" שנועד לנסות את בני ישראל במדבר. וכמובן סיפור מלחמת עמלק שזורע ספקות באמונה (עמלק בגימטרייה ספק), והפתרון הוא "והיו ידיו אמונה".
הפרשה הזו מלמדת אותנו שגם אם נדמה לנו שכבר יצאנו ממצרים, שהצלחנו להתנתק מהמגבלות שהיו לנו והלכנו עם הרצון האלוקי אחרי משה, עדיין מוטלת עבודה חשובה לשכלל ולחזק את האמונה, עד שהיא תהיה חדורה בתוכנו. שהיא תהפוך לאמת שצרובה אצלנו עמוק בלב בלי שום ספק.
וכפי שאמרנו' על האמונה צריך להתאמן.
יהי רצון שנזכה לחזק את האמונה והביטחון, ומתוך כך לשנות את המציאות לטובה ולברכה גדולה.