אמנות התחושה

מבט אל החיים

הטיסה עברה בקלות יחסית וביל התכונן לנחיתה המתוכננת שלו בנמל התעופה דה גול, שם לפי הסיכום המוקדם יחכה לו נהג שיאסוף אותו לפגישה שנקבעה כבר לפני כחודשיים, עם ראש עיריית טולוז, מנכ"ל מוזיאון האמנות של טולוז ונשיא המוזיאון. מטרת המפגש הייית לתכנון הקמת אגף האמנות החדש. ביל מאייר שנודע כאחד מיועצי האמנות למוזיאונים הגדולים ביותר בעולם, הוזמן במיוחד כדי לייעץ למוזיאון ולהמליץ להם אילו יצירות אומנות כדאי להם לרכוש ובאלו סכומים, כאשר בסופו של דבר מי שאמור לממן את העלות של יצירות האמנות הללו הוא האיחוד האירופי שהקציב לשם הקמת האגף החדש תקציב של 200 מיליון יורו שאמורים היו להתחלק על פני ארבעה מחזורים של רכישות.

כשהגיע לחדר הישיבות שבו נקבעה הפגישה, קם לקראתו ז'אן נשיא המוזיאון וביחד עם פול ששימש כמנכ"ל המוזיאון, הם לחצו את ידיו בחיוך חם וכך החלה הישיבה. "אין לך מושג כמה שאנחנו שמחים שמומחה עולמי כמוך הסכים לעזור לנו לבנות את האגף החדש לאומנות במוזאון שלנו בטולוז…" אמר לו ז'אן ולאחר מכן הציג בפניו את האדם השלישי בפגישה שענה לשם ריצ'ארד והציג את עצמו כראש העיר של טולוז.

לאחר שישבו ודיברו ושתו החל ביל לעבור על יצירות האמנות הנדרשות למוזיאון, עם נשיא ומנכ"ל המוזיאון כאשר ראש העיר טולוז המשיך לפגישה אחרת. ביל החל להראות להם קטלוגים של תמונות ויצירות אומנות יוקרתיות שעולות מיליוני יורו ולדעתו יוכלו לפאר כראוי את אגף האמנות החדש.

ז'אן ופול התלהבו מהיצירות שהוא הציג בפניהם ואמרו לביל שזה מה שהם חיפשו, בסופו של דבר הסכימו נשיא ומנכ"ל המוזיאון ללכת על היצירות שביל הציע להם. כאשר העלות של היצירות בסופו של דבר יצאה כמאתיים עשרים מיליון יורו, כאשר מתוכם אמור האיחוד האירופי לממן מאתים מיליון.

חלפו שלושה חודשים וביל מאייר חיכה לקבל צילום של התמונות המוצבות במוזיאון. כאיש מקצוע מהטובים בתחומו בעולם, היה נוהג ביל לקבל תמונות של יצירות האומנות שהמליץ לרכוש ובכך קיבל פידבק האם כדאי להמליץ ללקוחותיו לשנות את מיקום התמונות או אולי בכלל להעביר אותם לאגף אחר, כדי שיוכל להגיד להם האם מיקום התמונות מושלם או שהוא דווקא מחייב להעביר אותם למקום אחר.

אמנם ביל קיבל כבר את הכסף שלו מזמן, אבל משהו בכל הסיפור הזה היה נראה לו תמוה: איך זה יכול להיות שלמרות שז'אן נשיא המוזיאון והמנכ"ל שילמו לו סכום הגון ביותר בשביל הייעוץ שלו, ועד היום לא שלחו לו אפילו תמונה אחת של המוזיאון? ביל החליט להתקשר ולשאול מה הולך. אבל המזכירה הפנתה אותו ללשכת המנכ"ל, אדון פול שהשיב לו: "אל תשאל, התמונות בהמלצתך היו הצלחה גדולה. אלא שבגלל בעיות אחסון בטמפרטורה לא מתאימה נאלצנו למסור אותם לתיקון. סיפור של כמה שבועות ואני מקווה שנשלח לך תמונות של המוזיאון עם התמונות…"

ביל ציין לעצמו שהתשובה שקיבל תמוהה מאוד ומעולם לא נתקל בדבר כזה בתחום, אבל החליט שיש גבול לסקרנות שלו: הרי את הכסף שלו הוא כבר קיבל מזמן, ושיעשו מה שהם רוצים עם חוות הדעת שהעניק להם. חודש נוסף עבר וביל הבין שמשהו כאן לא מריח טוב בכלל, איך יכול להיות שכבר חלף חודש מאז השיחה שלו עם מנכ"ל המוזיאון, והוא לא קיבל אפילו תמונה אחת?

ביל נכנס לאתר המוזיאון בכדי לברר את הכתובת. וציין לעצמו שהאתר נחשב ליפה ומושקע, בדיוק מסוג האתרים שמפארים מוסדות גדולים כל כך כמו המוזיאון של טולוז והאגף החדש לאומנות שסיפרו עליו כה רבות ושקיבל את תקציב האיחוד האירופי. ביל הזמין לעצמו טיסה לצרפת והחליט שהוא הולך לראות בעצמו איך נראות התמונות החדשות באגף החדש של המוזיאון.

שלושה ימים לאחר מכן כשנסע לכתובת הראשית של המוזיאון, הוא נכנס אל הפקידה שהכניסה אותו ללשכתו של פול מנכ"ל המוזיאון ושאל אותו ישירות: "האם תוכל לקחת אותי לאגף החדש של המוזאון לאומנות? אני רוצה לראות את התמונות שלי…"

"לא" ענה לו פול ביובש: "התמונות עדיין לא חזרו מהתיקון" ביל החליט לנסוע בעצמו לכתובת שרשומה באתר ושבה אמור להיות האגף החדש לאומנות. הוא נסע וכשהגיע לכתובת נדהם לראות בניין גדול שעמד שומם. כששאל עובר אורח איפה האגף לאמנות, ענה לו האיש שאין פה שום אגף לאומנות רק מפעל שנסגר לפני עשר שנים. ואז הבין ביל שהכסף שנועד לקניית יצירת אמנות יקרות הלך ישירות לכיסם של מתכנני אגף האמנות שלא נבנה מעולם…

נרעש מהתגלית, חזר ביל לבית המלון שלו וכעבור כמה שעות טס בחזרה לנציבות האיחוד האירופי בבריסל, ביל שלף את התמונות ואימת אותם עם הנתונים שבידו. משטרת צרפת פתחה בחקירה יסודית עד שגילתה שההונאה של אגף האמנות החדש, הייתה רק קצה הקרחון מסדרה של הונאות ענק שהובילה לראש עיריית טולוז, ז'אן נשיא המוזיאון ופול המנכ"ל. הפרשה התפוצצה בקול רעש גדול והעיתונות לא הפסיקה להלל את ביל מאייר, מומחה האומנות הנודע שהלך אחרי תחושת הבטן שלו ולא חשש לטוס עד המוזיאון בטולוז בכדי לאמת את מה שכבר ידע בתחושת הבטן שלו, שמאחורי כל התמונות היפות הללו מסתתרת הונאה אחת גדולה…

 

אי אפשר באמת לפעול בחיים על פי תחושות בטן, אנו נדרשים להפעיל הגיון ושיקול דעת מעמיק בכל פעולה, ולנתח את המציאות בצורה שקולה. אולם, תחושת הבטן היא מתנה שניתנה לנו כדי לעורר אותנו להעמיק את הערנות שלנו ולבדוק לעומק את חיינו. אם עולה בנו תחושת בטן שמשהו לא תקין, אנחנו צריכים להקשיב לה ולצעוד בעקבותיה במטרה לברר מדוע היא התעוררה בתוכנו. לפעמים נגלה שטעינו. אבל לפעמים תחושת הבטן תוביל אותנו לגלות דברים שלא היינו יכולים לדעת.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

שלושה מרצדסים

מבט אל החיים

חמורים בתפקיד

מבט אל החיים

קפה על הקיר

מבט אל החיים

מבט מחדש

מבט אל החיים

חברה טובה

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'