אמירת האמת וההתרחקות מן השקר היא אחד הצווים המוסריים הבסיסיים ביותר. ערך זה משותף לכל בני האדם, וכל אדם מרגיש מעצמו שהאמת היא דבר טוב ונכון, והשקר רע ומכוער. שום חֶברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים בלי מידת האמת, שכן החיים המשותפים מחייבים שבני האדם יוכלו לסמוך זה על זה ולהאמין זה לזה. משום כך מי ש"המילה שלו היא מילה" זוכה בכל מקום להערכה רבה. הורים רבים אומרים לילד שעשה מעשה רע: "אם תאמר את האמת, לא תקבל עונש", משום שהחינוך לאמת חשוב כמעט יותר מכל דבר אחר.
זהירות, גנבים!
ישנם מקרים שבהם האדם אינו משקר במפורש, אבל במעשיו הוא גורם לזולת להאמין בדבר שאינו נכון. דבר זה אסור, והוא נקרא "גניבת דעת". אסור למשל להציע לחבר מתנה אם אנחנו יודעים מראש שהוא יסרב לקבל, וכל הכוונה היא להתחנף אליו ולגרום לו לחשוב שאנחנו רוצים בטובתו. דוגמה מובהקת נוספת לגניבת דעת היא העתקה במבחן, שנועדה להשיג ציון גבוה יותר בדרך רמייה.
אל תשקר ל… עצמך
מידת האמת חשובה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לעצמו; למעשה, כל הנאמנות לתורה ולמצוות מבוססת על המחויבות הפנימית של האדם ללכת בדרך האמת. כל אחד מאיתנו שעשה אי פעם דבר שלילי, יודע שבאותו רגע הוא שיקר לעצמו ואמר "זה לא כל כך נורא" או "אפשר לחטוא בלי להיענש" וכדומה. ישנם גם אנשים שפוגעים בזולת, ואחר כך משכנעים את עצמם שהם הצד הצודק בסיפור. מעשים רעים רבים נעשו בידי אנשים ששכנעו את עצמם שהם פועלים ממניעים טהורים ונאצלים, בעוד שלמעשה הניעו אותם רגשות אנוכיים וקטנוניים של קנאה, תאוות כבוד וכדומה. הנכונות של האדם להיות אמיתי עם עצמו ולהכיר בכוחות הפועלים בתוכו – הן הגבוהים והן הנמוכים – היא דבר הכרחי לכל התקדמות רוחנית.
גם כשאדם עושה מעשה טוב, כמו למשל עזרה לחבר, יכולים להיות לכך מניעים נמוכים כמו הרצון להערכה חברתית או הרצון לקבל משהו בתמורה. דבר זה אינו בהכרח שלילי, אולם על האדם להיות מודע לכך, כדי שיוכל בהמשך לזכך את עצמו ולפעול מתוך רצונות נעלים יותר.
לא לקפוץ על רגל אחת
חכמי ישראל הפליגו בשבחה של מידת האמת וגינו מאוד את השקר: האמת היא מהדברים שהעולם עומד עליהם (אבות א', י"ח), "חותמו של הקב"ה – אמת", ואילו מי שרגיל לשקר אינו רואה את פני השכינה, שנאמר (תהלים ק"א, ז') "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי".
גם רמזים שונים נאמרו בעניין זה: האותיות א' מ' ת' מסודרות בסדר האלפביתי הנכון, ואילו האותיות ש' ק' ר' הן בסדר הפוך. האותיות א' מ' ת' עומדות כל אחת על שתי רגליים, ואילו האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ללמד כי דבר אמיתי הוא יציב וקיים, והשקר סופו ליפול (ומכאן הביטוי הידוע "לשקר אין רגליים"). האותיות א' מ' ת' רחוקות זו מזו בסדר האלף-בית, ואילו האותיות ש' ק' ר' סמוכות זו לזו; ללמד כי בעולם שלנו, השקר הוא שכיח ואת האמת קשה יותר למצוא.
