שאלה: שלום הרב. תמיד מדברים על "אהבת ישראל" וכמה חשוב לאהוב כל יהודי. קשה לי מאוד עם המצווה הזו. אין לי בעיה לאהוב צדיקים. אבל רוב האנשים הרי לא כאלו. אני טיפוס קצת ביקורתי וכשאני פוגש אנשים – חברים, שכנים או סתם יהודים שאני לא מכיר – אני שם לב לחסרונות שיש להם: חצופים, עצלנים, קמצנים, כעסנים. אני לא מבין איך אפשר לאהוב כל יהודי כשיש באנשים כאלו פגמים וקלקולים?
איתן
תשובה: שלום איתן.
זו שאלה טובה אך כדי למצוא עליה תשובה אתה לא צריך ללכת רחוק. תחשוב רגע על עצמך. איזה מין בן אדם אתה? בוודאי יש בך הרבה מעלות ותכונות טובות. אבל האם זה הכול? שנינו יודעים שלא. גם בך יש גם חסרונות. יש רגעים בהם אתה נסחף אחרי היצר, טועה, חוטא, מקלקל. ובכל זאת, אם יורשה לי לשאול? אתה אוהב את עצמך?
אני מנחש בעצמי את התשובה: בהחלט! מתברר שאדם מסוגל לאהוב מאוד גם אדם ממש לא מושלם והחסרונות הרבים לא מונעים את האהבה הזו.
איך זה קורה?
חז"ל נתנו לנו את התשובה: "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט', ב'). אדם מרגיש קירבה גדולה לעצמו והיא גורמת לו לסלוח ולהמשיך לאהוב את עצמו למרות הכול.
אם נרצה נוכל להשתמש בשיטה הזו בדיוק גם כלפי יהודים אחרים: אם תתקרב ליהודים אחרים. תתמקד במעלות שלהם. תעריך את הנשמה הטהורה שהקב"ה נתן בתוכם. תראה את היופי שבהם. ממילא, תתייחס אחרת לחטאים שלהם. תבין שהם כמו לכלוכים שדבקו בהם מבחוץ ואין ספק שצריך לשטוף אותם ולהתנקות, אבל התוך שלהם נשאר טהור. בדיוק כמו שאומר הקב"ה על עם ישראל בשיר השירים: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז').
מי האשה הזאת?
הכרתי אישה בשם דינה שסיפרה לי על אירוע לא נעים שקרה לה. היא סיימה לערוך קניות וניגשה לקופה כדי לשלם. שתי העומדות לפניה היו עסוקות בשיחה ערה על אישה כלשהי: "אני אומרת לך, שרה, היא פשוט נוראית. חושבת רק על עצמה. כל פעם מבקשת ממני עזרה, אבל כשאני צריכה ממנה משהו – היא פשוט נעלמת". "חכי", אומרת לה השנייה, "זה עוד כלום לעומת מה שהיא עשתה לי…". וכך הן מרכלות ומרכלות ודינה שומעת את כל השיחה. בראש שלה חלפה מחשבה: "באמת אישה איומה, זו שהן מדברות עליה. מזל שאני לא שכנה". ואז לפתע אוזניה קלטו את השם של אותה אחת שהיא נושא השיחה: הבת שלה. דינה הייתה בהלם מהגילוי, ולא פחות ממה שקרה שניה לאחר מכן: בתוך שניה וחצי עלו בראשה כמה הסברים, תירוצים וצידוקים להתנהגות של אותה אישה. 'נו, זה לא בדיוק כמו שהן מתארות… היא דווקא כן בן אדם מאוד מתחשב… הן לא קלטו בכלל מי היא באמת…'. התברר שכאשר מדובר בבתה שלה – המוח שלנו אלוף בלמצוא פרשנויות יצירתיות איך נכון להסתכל על הכול אחרת.
ומה נגיד, איתן, על כל עם ישראל? האם יש סיכוי שאם נזכור שהם האחים שלנו ובניו של הקב"ה, נצליח למצוא אצלם כמה נקודות זכות ונצליח לראות את הטוב שבהם ולאהוב אותם?
