בגד החירום

סיפור צעיר

כְּשֶׁאֶפִי יָשַׁב לַהֲנָאָתוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת, הוּא תִּכְנֵן לַעֲצֹם עֵינַיִם וּלְהֵרָגַע. אֲבָל אָז הִגִּיעָה טִפָּה מִשָּׁמַיִם, וְשִׁבְּשָׁה אֶת הַתָּכְנִית הַנֶּהְדֶּרֶת שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה מוּזָר. כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם הַשָּׁמַיִם הָיוּ נְקִיִּים כִּמְעַט לַחֲלוּטִין מֵעֲנָנִים, שֶׁמֶשׁ רָקְדָה שָׁם בְּחֵן, וְלֹא הָיְתָה שׁוּם סִבָּה שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם, אֲפִלּוּ לֹא טִפָּה אַחַת.

כְּשֶׁאֶפִי הֵרִים אֶת הָעֵינַיִם אֶל הַקּוֹמָה שֶׁמֵּעָלָיו, הוּא הֵבִין שֶׁזֶּה אָכֵן לֹא גֶּשֶׁם. הַשְּׁכֵנָה מִלְמַעְלָה תָּלְתָּה סְוֶדֶר סָרוּג עַל הַסּוֹרְגִים שֶׁל חַלּוֹן בֵּיתָהּ לְיִבּוּשׁ. הוּא הָיָה רָטֹב, וְטִפּוֹת מַיִם בְּרֵיחַ אַבְקַת כְּבִיסָה זָלְגוּ אַט אַט. טִפָּה אַחַר טִפָּה.

כְּשֶׁאֶפִי הִבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, חָדְרָה אֶל מֹחוֹ הַהֲבָנָה – הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלּוֹ הוֹלֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת בְּטִפּוֹת מַיִם, שֶׁהוֹפְכוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן לִשְׁלוּלִית מְעַצְבֶּנֶת. הוּא הִכִּיר אֶת חֶדְוָה הַשְּׁכֵנָה, וְעַל אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא הָיְתָה אִשָּׁה נֶחְמָדָה, אֶפִי הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַתְחִיל לִכְעֹס עָלֶיהָ. "כָּכָה לִתְלוֹת כְּבִיסָה בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּשְּׁכֵנִים?!" מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּזַעַף. "אֵיזֶה חֹסֶר הִתְחַשְּׁבוּת…"

כְּשֶׁאֶפִי נִרְגַּע מְעַט, הוּא הֶחְלִיט לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ וּלְהַסְבִּיר לָהּ בְּצוּרָה יָפָה שֶׁהַבְּגָדִים הָרְטֻבִּים שֶׁהִיא תּוֹלָה בַּחַלּוֹן גּוֹרְמִים לִרְטִיבוּת אֶצְלוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת. הוּא עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת, עַד שֶׁחֶדְוָה פָּתְחָה לוֹ בְּפָנִים חֲבִיבוֹת. "הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ", אָמַר לָהּ אֶפִי. "הֵם מַרְטִיבִים לִי אֶת הַמִּרְפֶּסֶת, אִם לֹא שַֹמְתְּ לֵב".

כְּשֶׁאֶפִי סִיֵּם לְדַבֵּר הִיא אָמְרָה: "אֲנִי מַמָּשׁ מִתְנַּצֶלֶת! לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. נִגְמַר לִי הַמָּקוֹם בְּחַבְלֵי הַכְּבִיסָה שֶׁלִּי, שֶׁנִּמְצָאִים בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבַּיִת. הָיִיתִי מֻכְרָחָה לִמְצֹא מָקוֹם לְיַבֵּשׁ אֶת הַסְּוֶדֶר הַזֶּה. הוּא חָשׁוּב לִי מְאֹד. הָעֶרֶב יֵשׁ לִי מְסִבָּה מְיֻחֶדֶת, וַאֲנִי מְתַכְנֶנֶת לִלְבֹּשׁ אֶת הַסְּוֶדֶר הַזֶּה. אַתָּה מֵבִין, אָדוֹן אֶפִי? אֲנִי אִשָּׁה אַלְמָנָה, אֵין לִי הַרְבֵּה בְּגָדִים. לְמַעַן הָאֱמֶת, זֶה הַבֶּגֶד הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִלְבֹּשׁ בַּמְּסִבָּה. אָז אֲנִי מֻכְרָחָה לְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ. אַל תִּדְאַג, עַד הָעֶרֶב הוּא יִתְיַבֵּשׁ וְאוֹרִיד אוֹתוֹ מִשָּׁם. הַאִם תַּסְכִּים בְּאֹפֶן חַד פְּעָמִי לַדָּבָר הַזֶּה?"

כְּשֶׁאֶפִי שָׁמַע אֶת תַּחֲנוּנֶיהָ שֶׁל חֶדְוָה הַשְּׁכֵנָה, הוּא הִסְכִּים לְאַפְשֵׁר לָהּ לְהַשְׁאִיר שָׁם אֶת הַבֶּגֶד. לַעֲשֹוֹת טוֹבָה לְמִישֶׁהוּ, זֶה אַף פַּעַם לֹא מַזִּיק. וְגַם אִם נוֹצְרָה שְׁלוּלִית קְטַנָּה בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁלּוֹ, נוּ, שָׁמַעְנוּ עַל צָרוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר. אָז הוּא אָמַר: "בְּסֵדֶר, תַּשְׁאִירִי שָׁם אֶת הַבֶּגֶד עַד הָעֶרֶב. אֲבָל שֶׁזֶּה לֹא יַהֲפֹךְ לְמִנְהָג קָבוּעַ, כִּי הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי בְּדִיּוּק מִתַּחַת לַחַלּוֹן שֶׁלָּךְ". חֶדְוָה עָנְתָה שֶׁבָּרוּר, וְהֵם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם.

כְּשֶׁאֶפִי אָכַל אֲרוּחַת עֶרֶב, הוּא כְּבָר שָׁכַח מִכָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַבֶּגֶד הַתָּלוּי בַּחַלּוֹן. בַּחֹשֶׁךְ שֶׁשָּׂרַר בַּחוּץ בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא רָאוּ אֶת הַסְּוֶדֶר שֶׁעַל הַסּוֹרְגִים, וְגַם כְּשֶׁאֶפִי יָשַׁב בַּמִּרְפֶּסֶת הוּא לֹא רָאָה אוֹתוֹ. בַּלַּיְלָה הוּא יָשַׁן הֵיטֵב, אִם כִּי הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת כָּלְשֶׁהֵם מְרַחֲפִים בֶּחָלָל. הוּא נִסָּה לְהָבִין מָה הוּא שׁוֹמֵעַ, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ. קוֹלוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁהֵחֵל לָרֶדֶת, בְּתוֹסֶפֶת הָרְעָמִים הָעַזִּים שֶׁנִּשְׁמְעוּ מִבַּחוּץ, טִשְׁטְשׁוּ אֶת הַקּוֹלוֹת הַמּוּזָרִים שֶׁשָּׁמַע.

כְּשֶׁאֶפִי קָם בַּבֹּקֶר, הוּא נִגַּשׁ כְּהֶרְגֵּלוֹ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. שׁוּב הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם, וְשׁוּב לֹא הָיְתָה סִבָּה שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם. וְלַמְרוֹת זֹאת, כְּשֶׁאֶפִי הִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה שֶׁלּוֹ, הוּא חָשׁ לְפֶתַע בְּטִפַּת מַיִם הַזּוֹלֶגֶת עַל רֹאשׁוֹ. בַּהַתְחָלָה לֹא יִחֵס לָהּ חֲשִׁיבוּת, מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵלּוּ הֵם שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם שֶׁזּוֹלְגִים מִן הַגָּג. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִרְגִּישׁ עוֹד טִפָּה וְעוֹד טִפָּה, הוּא הֵרִים עֵינַיִם כְּדֵי לְחַפֵּשֹ אֶת מְקוֹר הַטִּפְטוּף.

כְּשֶׁאֶפִי מָצָא אוֹתוֹ, הוּא נִדְהַם, הֻפְתַּע, כָּעַס, הִתְפַּלֵּא, וְעוֹד כַּמָּה רְגָשׁוֹת סָעֲרוּ בְּתוֹכוֹ. הַסְּוֶדֶר שֶׁל חֶדְוָה הַשְּׁכֵנָה הָיָה תָּלוּי שָׁם, עַל הַסּוֹרְגִים, בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא הִנִּיחָה אוֹתוֹ אֶמֶשׁ. "חֻצְפָּה שֶׁכָּזֹאת!" הוּא הִתְרַגֵּז. "הִיא הִבְטִיחָה שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא תִּתְלֶה שָׁם בְּגָדִים. וְהִנֵּה, לֹא עוֹבֵר יוֹם, וְהִיא שׁוּב תּוֹלָה אֶת הַסְּוֶדֶר שֶׁלָּהּ לְיִבּוּשׁ. כַּנִּרְאֶה הוּא הִתְלַכְלֵךְ לָהּ בַּמְּסִבָּה הַמְדֻבֶּרֶת…"

כְּשֶׁאֶפִי הִרְהֵר בְּכָךְ, הוּא הִתְרַגֵּז יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הוּא כָּל כָּךְ הִתְרַגֵּז, שֶׁלֹּא שָֹם לֵב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. "מָה קָרָה, אֶפִי?" הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. "זֹאת חֶדְוָה, הַשְּׁכֵנָה הַנֶּחְמָדָה שֶׁלָּנוּ", הוּא עָנָה וְהִצְבִּיעַ כְּלַפֵּי מַעְלָה. בְּכַמָּה מִלִּים סִפֵּר לָהּ אֶת מַה שֶּׁקָּרָה, וְאֶת הַהַבְטָחָה הַלֹּא מְמֻמֶּשֶׁת שֶׁל חֶדְוָה, שֶׁלֹּא לִתְלוֹת יוֹתֵר בְּגָדִים עַל סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ. "וְהִנֵּה, עַכְשָׁו הוּא שׁוּב תָּלוּי שָׁם לְיִבּוּשׁ, מְטַפְטֵף לִי הָרֹאשׁ!"

כְּשֶׁאֶפִי סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו הַכְּעוּסִים, הוּא הִשְׁתַּתֵּק לְמַרְאֵה אִשְׁתּוֹ. סֵבֶר פָּנֶיהָ הָפַךְ לִרְצִינִי, וְהִיא נִרְאֲתָה אֲפִלּוּ מְבֹהֶלֶת. "מָה קָרָה, שׁוֹשִׁי?" שָׁאַל אוֹתָהּ. "תַּפְסִיק לַחֲשֹׁב רַק עַל עַצְמְךָ! חֶדְוָה לֹא תָּלְתָה אֶת הַסְּוֶדֶר שֶׁלָּהּ לְיִבּוּשׁ בַּלַּיְלָה, אֶפִי. יָרַד גֶּשֶׁם וְהִיא לֹא טִפְּשָׁה. הוּא כַּנִּרְאֶה תָּלוּי שָׁם מֵאֶתְמוֹל, וְהִיא אֲפִלּוּ לֹא הוֹרִידָה אוֹתוֹ. מַשֶּׁהוּ קָרָה לָהּ, אֶפִי. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ!"

כְּשֶׁאֶפִי שָׁמַע אֶת זֶה הוּא רָץ לְמַעְלָה, וּבְתוֹךְ כְּדֵי נִזְכַּר בָּרְעָשִׁים שֶׁשָּׁמַע בַּלַּיְלָה. לְשִׂמְחָתוֹ, דֶּלֶת בֵּיתָהּ שֶׁל הַשְּׁכֵנָה הָיְתָה פְּתוּחָה, וְכָל מַה שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֶה לְהִכָּנֵס, וְלִמְצֹא אֶת חֶדְוָה שׁוֹכֶבֶת עַל הָרִצְפָּה, חֲצִי מְעֻלֶּפֶת. "נָפַלְתִּי וְשָׁבַרְתִּי כַּמָּה עֲצָמוֹת", הִיא אָמְרָה בְּכֹחוֹת אַחֲרוֹנִים. "לֹא יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לִקְרֹא לְעֶזְרָה. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף שֶׁלִּי. תּוֹדָה שֶׁבָּאתָ, אָדוֹן אֶפִי!"

 

פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לָצֵאת מֵהַבּוּעָה שֶׁל עַצְמֵנוּ וּלְהַבִּיט סְבִיבֵנוּ. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ מְרֻכָּזִים בְּעַצְמֵנוּ, עַד שֶׁאֲנַחְנוּ מְפַסְפְסִים הֲמוֹן פְּרָטִים קְטַנִּים, שֶׁאִם נָשִֹים לֵב אֲלֵיהֶם נוּכַל לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם. אִם נִפְקַח עֵינַיִם נַבִּיט סְבִיבֵנוּ וְנַחֲשֹׁב גַּם עַל מַה שֶּׁקּוֹרֶה מִסָּבִיב, נְגַלֶּה כֵּיצַד בְּאֶמְצָעוּת תְּשֹוּמַת לֵב קְטַנָּה שֶׁלָּנוּ הָעוֹלָם נִרְאֶה אַחֶרֶת.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'