כמו בכל בוקר יצא פול לסיור ברחבי החווה שלו כשהוא רכוב על סוסו השחור. הוא היה מבקר בשדות ומשם היה עובר לראות את עדרי הבקר. בדרכו היה מנפנף לשלום לפועליו המקסיקנים, והם היו משיבים לו בחיוך. החווה של פול התפרסה על פני שטח גדול וכללה גידולים שונים ומרחבי מרעה שונים.
באותו בוקר חש פול שמשהו אינו כשורה. תחושה מעיקה עמדה באוויר. גם הבהמות היו נראות חסרות מנוחה. פול התפלא על התחושה המוזרה, הביט לכל עבר אך לא ראה שום סימן מדאיג באופק.
מאחורי שדותיו של פול השתרעו יערות עצומי ממדים משופעים בעצי איפאה גבוהים. כשהחל להיות נפוץ השימוש בעצי האיפאה, החלו חוטבי עצים שונים להגיע ליער. במשך הזמן נוצרה מושבה קטנה של חוטבי עצים בלב היערות. פול, שהיה רוכב מצטיין ופעמים רבות יצא לרכיבות ארוכות במרחבי היער, הכיר היטב את שביליו הנסתרים. חוטבי העצים היו מגיעים מדי פעם לחווה כדי לקנות ירקות ולקבל עצות מניסיונו העשיר.
פול דהר לעבר ביתו "יאנה!" קרא פול בקול חרד לרעייתו. יאנה יצאה מן המטבח חגורה סינר ארוך. "משהו מוזר מתרחש, גם הבהמות משדרות לי שמשהו אינו כשורה", אמר פול מהורהר. "גם לי יש תחושה לא טובה!" אמרה יאנה והביטה קצרות בחלון. "הבט! משהו מתרחש ביער!" קראה יאנה בבהלה. פול הביט בחלון, נדמה היה כי עשן קל מיתמר אי שם בין העצים.
"אם ג'ק היה כאן, הייתי שולח אותו לכפר הקרוב לעדכן אותם", אמר פול. ג'ק בן השש־עשרה היה בנם הגדול של פול ויאנה. ג'ק חלם אף הוא להקים חווה כאביו. הוא העריץ את אביו והצטיין ברכיבה. פול סמך על ג'ק ובטח בו והיה שולח אותו לשליחויות שונות לכפרים ולעיר הגדולה. ג'ק ההרפתקן היה יוצא לעיתים לסיבובים ביער או מרחיק לכמה ימים לבקר בחוות אחרות.
העשן שעלה מן היער הטריד את פול והוא יצא החוצה. ריח חריף עמד באוויר. כעת היה ברור – שרפה פרצה ביער. פול הזעיק כמה פועלים. "רכבו במהירות והזעיקו את קצין הכיבוי מהכפר הסמוך", קרא. פול עלה על מגדל העץ בחצר והביט לעבר היער. להבות אש גדולות מעלות עשן שחור אפפו את העצים. כעבור שעה קלה התפרצו אל החווה רוכבים אחדים. "פול! מה מתרחש שם?" קרא הקצין בבהלה. "אינני יודע!" אמר פול ונשא מבט מודאג אל היער. "בכל מקרה עלינו לדאוג לשלומם של חוטבי העצים", הוסיף פול. "אתה תישאר כאן ושמור על החווה!" אמר הקצין. הוא פנה לחבריו וקרא: "קדימה חברים, להתארגן!" הרוכבים העמיסו נאדות מים גדולים, איתי כיבוי ומקושים, ויצאו בדהרה לעבר הלהבות המתפשטות.
"מזל שקצרנו את השדות, סיכוי קטן שהאש תגיע לכאן", אמר פול חרש. יאנה ועוד כמה פועלים החלו לארגן חדרים עם מיטות ומצעים לקלוט את הבאים.
ריח השרפה גבר והלך, הרוח נשאה גיצים שעפו למרחוק, והחום הורגש היטב. הפרות החלו לגעות בקול, אף הסוסים רקעו ברגליהם ונראו חסרי מנוחה. "עלינו להכין כדי מים, להיות מוכנים לכל תרחיש", קרא פול לעבר הפועלים. הפועלים רצו מייד למשימה, ופול נשא עיניו לעבר היער שהלך והאדים.
כעבור שעה ארוכה נראו הרוכבים שבים בדהרה מבעד למסך העשן. הם פרצו אל החווה מתנשפים. מאחורי כל רוכב ישב ניצול, "הגענו כמעט ברגע האחרון", קרא הקצין במאמץ. "האש הגיעה סמוך מאוד למגורים", הוסיף מתנשף, מוריד בזהירות את האנשים מן הבהמות. "כולם חולצו?" שאל פול תוך כדי שהוא תומך בניצולים, שחלקם היו חרוכים ומאובקים מאוד. "האמת היא שלא", אמר הקצין. "שמענו מאחת הבקתות קול, נראה שיש שם עוד אחד, לא יכולנו לגשת אליו, זה היה מסכן את כולם! גם לא נותר מקום על הסוסים", הוסיף הקצין ונאנח. "מה?!" קרא פול, "נשאר עוד אחד?"
"לצערי כן", אמר הקצין והרכין את ראשו. פול התהלך כאחוז תזזית. לפתע החל לארגן במהירות את סוסו השחור. הוא העמיס עליו נאד מים גדול, תקע באוכף כמה איתי כיבוי וקפץ על סוסו. "זה מסוכן ביותר! כמעט כל הנתיבים חסומים על ידי האש", קרא הקצין. "אי אפשר להותיר מישהו מאחור!" השיב פול.
לפתע נפתחה דלת החווה לרווחה, ובפתח עמדה יאנה. היא רצה מבועתת לעבר הסוס. "שלא תעז ללכת, פול!" קראה בבכי. "אני מפחדת שלא תחזור! אבי נהרג בשרפה לפני שנים, ג'ק שלנו כבר לא בבית כמה שבועות, אל תלך פול!" זעקה יאנה בקול מרוסק. פול עצר לרגע, הוא הביט לעבר היער שבער בלהבות ענקיות. "מישהו זקוק לעזרה!" קרא פול ונבלע בדהרה בתוך העשן.
הקצין והפועלים סייעו לניצולים להתארגן בחדרים. רופא שהוזעק מן הכפר, עבר בין האנשים ובדק את הפגיעות. יאנה נכנסה פנימה וסייעה בחלוקת תה צונן לאנשים. מדי פעם הייתה מביטה בחלון בלב הולם. "בסך הכול מדובר בכוויות קלות", אמר הרופא. קול דהרות סוס נשמע מרחוק, יאנה והפועלים יצאו במהירות החוצה. מבעד לעשן הסמיך נראה פול שמוט על סוסו השחור מאחוריו היה קשור מישהו. הסוס נכנס לחווה, פול נשמט מן הסוס באפיסת כוחות ולחש: "הצלתי אותו יאנה, זה היה ג'ק שלנו!"
יש משפט מפורסם שאומר ש"כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה", ובסופו של דבר כולנו "אחד", והמעשים שלנו משפיעים זה על זה ומהדהדים טוב או חלילה רע. אדם עושה משהו טוב ובטוח שהוא עוזר למישהו אחר, אבל בסופו של דבר הכול מחובר, והטוב שעשית לזולת חוזר אליך, בין אם באופן מיידי ובין אם לטווח הארוך כמו שאמר שלמה: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ".
